[תותילה]

../images/Emo35.gif

יש לי שאלה פה למבוגרים.. אתם בקשר טוב עם ההורים? ואיך היה פעם? חשוב לי לדעת..

 

[עינת]

עם אבא שלי

אני בקשר מצויין פשוט חברים ותמיד היינו בקשר טוב מהילדות. עם אמא שלי אני לא בקשר בכלל , בשלב מסויים בחיים החלטתי שעדיף לי כך, והקשר איתה מהילדות היה פשוט נ ו ר א י. שנים ניסיתי להגיע איתה לדו- שיח עד שהרמתי ידיים.

 

[תותילה]

../images/Emo80.gifמצטערת על התיחקור

אבל רציתי שתספרי לי מה קרה עם אמא שלך? ואיך אבא שלך? הדומיננטי בבית? את ואמא שלך הייתן חברות טובות? ז"א היית מספרת לה דברים או שלא הרגשת בנוח? אם לא איכפת לך אני אשמח לשיתוף..

 

[עינת]

הייתי מעדיפה

לא להכנס לזה כאן מורכב מדי ... אסתפק בזה שאומר שבת לא סתם מנתקת קשר עם אמא ולא , לא היינו חברות להפך... ואבא שלי? לא הוא לא היה הדומיננטי במלוא מובן המילה אבל הוא היה דומיננטי באהבה , בהקשבה ובהבנה.

 

[הפלאות של עליזה1]

הורים של פעם

אצלי אין הרבה קשר עם ההורים , יש קשר טלפוני ומעט ביקורי שעה [פעם בשלושה ארבע חודשים או יותר], הורים של פעם היו שונים היו פחות דברים לעשות עם הילדים, לא קניונים וכו אם הלכנו לאכול עוגה זה היה מסיבה, או פלפל בתור מושבניקית ,לא היו יציאות , לא היה היכן לבלות,אפילו סרט ,היה במועדון עם מסרטה גדולה , שכול המושב בא לראות איתך, בכול אופן הקשר היה שונה אז פחות הינו חברים עם ההורים הכבוד אלהם היה יותר של פחד , כול זה לדעתי

 

[תותילה]

אבל גם עכשיו זה לא כזה מעולה

ז"א הקשר.. כי עכשיו הורים רוצים לדעת יותר מידיי דברים והילדים נמצאים בלחץ אטומי.. ובמושב ניפגשים כולם סתם במקום כלשהו וההורים לא מתקשרים כל שנייה (גם העיניין של הפלאפונים מבאס לאללה) הייתי מעדיפה לחיות כמו פעם.. לא צריכה קשר טוב עם ההורים - העיקר שלי יהיה טוב וגם להם..

 

[הפלאות של עליזה1]

אז והיום

נשמה גם אז ההורים היו מתערבים מתי לצאת ועד שעה , היום אתם יכולים לצאת אפילו חצות ויותר בזמני לא אחרי 9 ואם אחרת לא רק כעסו ,יותר גרוע, אם אנו לא מתערבים אז לא טוב למה ואם כן אז למה קשה להחליט מה הגבול הטוב גם לנו קשה , הביני אין בית ספר להיות הורים ששם אפשר ללמוד איך לכן כול הורי וגבולות שלו,אבל לפעמים אתם גם אשמים אתם כול דבר מספרים,ואחר כך אתם כועסים למה מתערבים, היום אני יכולה לראות את ביתי יושבת עם חברים מדברים צוחקים, בימי הרחוקים לא היה את זה אוי לבת שראו אותה מדברת עם בן אז כול שכן לשבת לידו

 

[הפלאות של עליזה1]

עוד משהו

בזמנו לא היה פלפון אבל כול שכנה שראתה אותנו היתה מתקשרת להורים או מספרת להם מאוחר יותר ,

 

[תותילה]

מסתבר

שלהיות ילד זה נורא.. סבל רציני.. בכל המובנים.. וגם להיות הורה..

 

[מייקי69]

יש דברים שלא משתנים

אני שומעת פה את כולם מדברים על ההורים המציקים - ואני חושבת לעצמי, איך כלום לא השתנה. החל מזה שאבא שלי היה הולך לחפש אותי ברחובות (בושה בושה) דרך זה שכל הבית עמד על הרגליים, כשחזרתי ב -4 בבוקר אחרי החוויה המינית הראשונה (בושה בושה בושה) דרך זה שתמיד היו אומרים לי: תזהרי איך את נוסעת ותרימי טלפון כשאת מגיעה! (כשכבר הייתי בוגרת לכל הדיעות) דרך זה שבחיים לא הרשו לי לאכול או לישון אצל חברים, וכשהבאתי חברים הביתה אחרי הלימודים - אמא שלי היתה מגרשת אותם. ועוד ועוד ועוד. ובכל זאת, הקשר היה טוב. פתוח, חופשי, בלי הרבה פינוקים הדדיים. אבל תמיד דיברנו פתוח. וגם את הכעסים בדרך כלל ידעתי לנתב לשיחות כינות. אז ממש לא רואה הבדל - גם ואפילו שיש פלפונים. במחשבה לאחור - הייתי מעדיפה שיפריעו לי בפלאפון - ולא יתחילו להסתובב ברחובות עד אמצע הלילה. שנים זה ישב לי על המצפון.