../images/Emo36.gif נועם מספרת... ../images/Emo26.gif
היום מלאו חמישה ימים לשחרורי מהפגיה. מה אומר לכם? מסתבר שהחיים האלה יכולים להיות לא רעים בכלל...
אמא חששה שהימים הראשונים שלי בבית יהיו הפוכים (כי התרגלתי לישון תחת אורות נאון, ברעש וצפצופים של מכשירים וכד' ופתאם כאן חשוך ושקט לי ובכלל כל כך שונה מהפגיה...) אבל מה? אני אולי קטנה אבל חכמה ותיכף הבנתי שפה שווה פי אלף משם והתנהגתי בהתאם (שלא יחזירו אותי חלילה...
) בהתאם לחינוך שקיבלתי בפגיה אני מתעוררת כל שלוש שעות בדיוק ומבקשת לאכול. ת'אמת? אני אפילו לא בוכה - אני מתעוררת, משמיעה קולות של רעב - ואמא תיכף ומייד מבינה אותי ומספקת ת'אוכל... (אחלה או לא?...)
לפעמים, אבל ממש רק לפעמים, נורא מתחשק לי פינוק - אז אני בוכה קצת. כשזה קורה אז אמא או אבא שלי שמים אותי עליהם במה שהם מכנים "קנגרו בייתי" - וזה מרגיע אותי מיידית (למה מה זה כיף לי ככה!) מה עוד? אתמול ביקרתי בטיפת חלב לראשונה והאחות צביה שקלה ומדדה אותי (3 קילו שמתפרסים על פני 48 ס"מ), אח"כ היא נתנה לי חיסון מחומש - בכיתי קצת, אבל ממש רק קצת - למה קטן עליי לעומת מה שעברתי...
בלילה היה לי קצת חום - אז עשיתי אמבטיה וישנתי המון והיום התעוררתי כמו חדשה...
וזהו, אני חייבת לסיים כי אני הולכת לבקר את סבתא וסבא שלי, אבל הנה כמה תמונות שלי מהימים האחרונים, כדי שתראו כמה טוב לי. שיהיה לכולכם המשך סופשבוע נפלא!
שלכם, נועם.
היום מלאו חמישה ימים לשחרורי מהפגיה. מה אומר לכם? מסתבר שהחיים האלה יכולים להיות לא רעים בכלל...
