|שאף פעם לא פחדתי להתחיל מחדש

[אסתיהאחד]

../images/Emo36.gif|שאף פעם לא פחדתי להתחיל מחדש

וכך מצאתי את עצמי יום אחד בתור רבנית ואחרי 13 שנה שוב בתהליך של חזרה בשאלה. האם יש מישהו או מישהי שחוותה זאת. זה כמו לחיות בשני עולמות.זה כמו להוולד מחדש.זה כמו ללמוד ללכת מחדש כל פעם לכיוון אחר. האם זה היה תהליך מזיק או מזין? האם עלי לומר שאני מעיזה או מבולבלת? לא יודעת.חושבת רק שהיו לי חיים מלאי עניין. הבעיה היא התשלום.כי יחד אתי היתה משפחה וילדים. אין ספק שגם חייהם הפכו ליותר מגוונים ואולי גם קשים יותר. מה גורם לאדם אחד להעיז ולשנות ולנסות ולשני להצמד לנוף הולדתו ולאורח חייו עד מותו?

 

[noa128]

יואו אסתי, שאלה מדהימה את שואלת

סילקת לי ב'פו' אחד את כל קורי העכביש מהמוח

אז קודמקול רוצה לספר לך שמה שאת מספרת מדהים בעיניי. אני לא ממש מכירה את העולם שעליו את מדברת, אבל מבינה שאם היית רבנית, זה אומר שהכיוון הוא יותר רפורמי, ומהקצת שאני מבינה, מדובר אכן בפתיחת אופקים רחבים יותר מהזרמים האורתודוכסים שמהיכרות אישית דרך בן משפחה שחזר בשאלה - יכולים להביא לתחושת קריעה אצל מי שבחר לחזור בשאלה - ואני מסייגת באלפי סייגים את ההנחה הזו - לא מכירה את זה מספיק. התחושה שלי היא שהקושי שילדייך חוו הוא קושי של משבר/מעבר/ שינוי תפיסות כתוצאה מההליכה בעקבותייך - אבל הם הרויחו את היכולת להכיר את שני העולמות מבפנים - ואני יכולה לקוות שזה לימד אותם משהו על יכולת בחירה. מכירה הרבה סיפורים על ילדים שחוו מעברים/שינויים גדולים - לא תמיד עם ערך מוסף כזה, ומהתרשמותי הסיבה שישנם כאלה שמתפתחים לשמרנות וכאלה שמעיזים קשורה יותר מהכל לאופי ואישיות. רואה את זה למשל במשפחת בנזוגי, ואפילו במשפחתי שלי - איך שהיה הורה אחד כזה והורה אחד הפוך, וכל ילד לקח את הדברים לכיוון אחר - בהתאם לאישיותו, לסקרנות הטבעית שלו, לביטחון שלו בעצמו וביכולותיו. אני מאמינה שאם מחנכים אותם לביטחון ביכולותיהם, ולחשיבה רחבה - נותנים בידיהם את יכולת הבחירה - ואז לא מדובר בהעזה נטו, אלא באמת בבדיקה אמיצה שמטרתה בסופו של דבר "התיישבות" במקום שטוב לבנאדם מבחירה - ולא התקבעות מפחד לנסות ולהתנסות. כמובן שיש לזה ניואנסים מפה ועד להודעה חדשה - אבל אני מצביעה תמיד בעד החשיבה הרחבה. ויום שמש נעים גם לך

נועה.

 

[אסתיהאחד]

עשיתי מהפכים בחיי

ללא פחד.אהבתי את היהודי הנודד פיזית ורוחנית. לא פחדתי אף פעם לקפוץ למים קרים. אבל הגיע יום שקפצתי עם בן זוגי דאז למי השמרנות החרדית.והיה מאד מאד מעניין.אך אחרי 13 שנה מצאתי את הלא מתאים.את הצביעות ואת השמרנות המעיקה. נפרדתי מבן זוגי שנשאר שם רק בדת קלה יותר ומתוך 7 ילדים שניים נשארו בחרדי וחמש הלכו לעולם חילוני אליו לא נולדו.השניים שנשארו חרדים דווקא נולדו חילונים. כן,זה עשה אותם אנשים מיוחדים אבל היום צריכה להתמודד עם בת חרדית והשקפות שאינן מתאימות לעולמי היום. עשיתי את חיי וחייה קיצוניים זו לזו.לחבק אותה פיזית קל יותר מאשר רוחנית. היא שם ואני פה.ונוספים אנשים נוספים על הבימה.בעלה עם שני ילדים.ומה עוד יצפון העתיד ולאן עוד נסחף? האם לא עדיף להחזיק חזק את היבשה ולא לקפוץ?

 

[noa128]

להוציא מתוק מעז

אני מתייחסת לנקודה הספציפית של בתך ומשפחתה. הכל מתחיל ונגמר בתקשורת וכבוד הדדי. בלתת מקום לדיעותיה ואמונותיה, ובהחדרת ההבנה אצלה בחשיבות לתת מקום לדיעותייך ולעמדותייך, גם אם שונות משלה. וזה אפשרי. היא בתך ותהיה תמיד. היית לה דוגמא. היא אולי רואה את הצד ה"מבולבל" - אני רואה את הצד השואף לטוב ומוכן לבדוק ולהעז כדי להגיע אליו. אני מאמינה שבתך שקיבלה מימך לא מעט, תבין - אם לא היום, אולי בעתיד - שאין מקום למרחק בין אם לבת, שזה מחיר כבד לשלם על דרך חיים - ודווקא בגלל הרקע והדרך שלך - אני מאמינה שיש סיכוי רב יותר להבנה של שתיכן את הצורך בהידברות וכיבוד הדדי. משפחה חרדית ומשפחה חילונית יכולות לחיות בדו קיום זו לצד זו. אני רואה את זה מהבית. אחותי נישאה לחוזר בשאלה ממשפחה חרדית מכובדת ו'נחשבת'. ילדיה רואים מיום הולדתם שני עולמות שונים, ומקבלים מסר ברור של פלורליזם מחשבתי. אחותי נהנית מסופי השבוע אצל חמותה הרבה יותר מהביקורים אצל אימי, מהסיבה הטריויאלית שהסבתא שם יותר משקיעה בנכדיה מאימי, כי כזו אשה היא - בלי שום קשר לעובדה שהיא חובשת פאה אופנתית ואימי הולכת עם תספורת אופנתית. ואין שם כפיה, פשוט קבלת הבן החילוני והשלמה שמבוטאת בכבוד לבחירה בדרך שונה - משני הצדדים. אחותי מחזיקה חצאיות ובגדי שבת לה ולבתה בארון לצד בגדי החול שלה, מטבח כשר מתוך כבוד להורי בעלה - ויחסי חברות חמים עם גיסה וגיסותיה - כמו חברים. אז ברור שמהצד קל לי לראות את הצדדים היפים ואת התוצאה, בעוד שלך היו סיבותייך לחזור בשאלה ואני מניחה שזה גורם לך לראות את חייה ואמונותיה באור אחר, וודאי לא נקי ממשקעים. אבל כל זה עדיין לא משכנע אותי "להחזיק חזק את היבשה ולא לקפוץ", מהסיבות שמנית בעצמך - שמרנות, אופקים צרים ואי יכולת לראות ולכבד את השונה מימך. אלה המחירים שבמקרים רבים גובה ה"היאחזות במוכר". זו דעתי.

נועה.

 

[אסתיהאחד]

../images/Emo41.gifדעתך נכונה ואמיתית

כמובן שיש קשיים של איך כל אחד לוקח את האמונה וכמה קיצוני הוא הלכה למעשה. במקום שאוכלים כשר יהיה אחד שיאמר אבל הם לא נוטלים ידיים ולכן בכל מקרה אסור לאכל איתו או הוא לא שומר שבת ועוד תירוצים. כן אני מאמינה שבתי קיבלה כוחות ומסר לחיים ממני גם אם היום היא עדיין צעירה מלראות ואולי גם להשתמש בהם. אין לי חרטה על האומץ להתחיל מחדש ובכל גיל,אני רק חווה לפעמים את המחיר ולא תמיד הוא קל.

 

[datnyc]

האומץ האומץ

מדהים!!! אבל עם כל הבלבול ועם כל הקושי, ואני יודע שזה קשה, אני מאמין שברגע שהחלטת על דרך וברגע שאת שלמה איתה, הסובבים אותך ירגישו טוב יותר, ומי שלא נשאר איתך ומי שעוזב אותך, לא היה שווה את המאמץ מההתחלה. הילדים? הילדים כשיגדלו, יאהבו אותך בזכות מה שאת, היכולת הזו שלך להאמין בך ובדרכך מחלחלת לילדים וגם אם בהתחלה זה נראה כאילו ניתק הקשר, וגם אם החיבוק כרגע הוא פיזי, זה יגיע כי נתת להם משהו שלא כל ילד מקבל נתת להם את האמת הצרופה. כל מה שאני יכול הוא לחזק את ידייך. ושיעבור הכל ממול

 

[נקיטה...]

הגורם הוא פשוט...

השוני בין אדם לאדם. זה מה שמניע אדם זה או אחר לקום להעזי לשנות להתחדש ולשני...להצמד ולהאחז... זה אותו שוני, שמבדיל ביננו, ומבליט את הגוונים הרבים והשונים הקיימים בנו. ספרי עוד...על ההתחלה החדשה שלך. ענת

 

[אסתיהאחד]

../images/Emo42.gifעוד על ההתחלה

אתה לומד מהורך מה טוב ומה רע.אתה יונק עם חלב האם את תורתה ותורת האב.הם אומרים לך מה מותר ומה אסור.אתה גדל הולך לצבא אוניברסיטה מתחתן ומוליד שני ילדים. ויום אחד אתה תוהה האם הדרך החילונית היא הנותנת חינוך טוב ואולי שלום הבית טוב אצל אלה ששוכנים תחת החסות הכל יכולה. ואתה פונה למביני עניין ואתה קורא ספרים והנה אתה פוסע בדרך חדשה כתינוק.לא יודע כללים.נאחז ביד שלוחי אל.ואתה בטוח שהם כמו הורך יודעים ומנחים נכון..................... ואז אחרי שנכנסת והלכת לפי הכללים כמו בגיל ההתבגרות נפקחות עינך ואתה רואה את האמת בעיני מתבגר ולא מקבל הכל כתורה מסיני.ואז או שאתה מסרב להודות וממשיך בתלם שנסלל עבורך דרכם או שאתה שב לחפש את האני האמיתי שהיו לו גם הורים אחרים פעם שלימדו אותו אחרת................. ואז צריך את האומץ להחליט איזו אמת מדברת ומתחברת אליך......................