מחשבות על הריון ורגישות.

[mise]

../images/Emo38.gif מחשבות על הריון ורגישות.

אומרים שאשה בהריון נמצאת ב"מצב", היינו - רגישה יותר (מבחינה נפשית/רוחנית). מה עובר/עבר עליכן בהריון מבחינה זו ואילו מחשבות/תובנות יש לכן בעניין, גם מהתבוננות בנשים הרות אחרות.

 

[רוני של יובל ומאיה]

../images/Emo3.gif טוב, ראית את ההודעה שלי היום...

יכול להיות שיצאתי קצת מפרופורציות. בסה"כ, על מי אני כועסת? בעיקר על המערכת שברור לי שאני לא יכולה לשנות ברגע זה תיכף ומיד (המערכת שלא מרשה לי להכניס בעל ל-US, לבחור אצל מי אטופל, וכו').

 

[mise]

ההודעה שלך הקפיצה לי

דברים אישיים

הרגישות הזו.. היא לא סתם רגישות. יש לה סיבה מאוד גבוהה ורציונלית.

 

[סטיוויה]

הו.......

את יודעת שמבחינה כימית...אישה הרה היא כמו אישה שעישנה בונגים(עם גראס או חשיש) מהבוקר? (-: מה שאני מנסה לומר זה שברור שיש "מצב". השאלה היא רק מה עושים איתו. יש נשים יותר מושעות או "מחוברות" שמתעלות את המצב הזה לכיוון מעצים של צמיחה אישית ומשפחתית. יש נשים שעוד לא הגיעו למקום הזה וההריון עובר עליהן ממקום יותר "ארצי" או אולי "צעיר". וגם זה בסדר. שאלא אשמע שיפוטית חלילה.

 

[סטיוויה]

מושעות=מודעות...

 

[mise]

נשמע מעניין.

בואי לטובת כולנו נבהיר: שום דבר ממה שאת כותבת לא שיפוטי. אלו מחשבות, הרהורים וזה בסדר. מאוד מעניין אותי מה שכתבת. תוכלי להרחיב?

 

[גם למבי]

באנגים? זכרונות מתקופה אחרת... אצלי

ההריון מוציא המון פחדים. בעיקר לגבי התפקוד שלי כאם והיכולת שלי להגן על ילדיי. אני רגישה נורא. במיוחד בהתחלה אבל גם לפני שבוע כעסתי על חבר מאוד טוב שלי והתקשרתי לדבר איתו על זה. לא הצלחתי כי בכיתי כ"כ. די מביך. החבר הזה כ"כ נלחץ: "דנה, את נוהגת? תעצרי את המכונית". כשספרתי לעמית (בן זוגי) על מה כעסתי הוא התפוצץ מצחוק. זה משהו שאפילו לא היה מזיז לי לולא הייתי מוצפת הורמונים.

 

[גם למבי]

ושכחתי תובנות -

לא נראה לי הגיוני שיעבור על הגוף כזה דבר ענק ולא ישפיע על הנפש. יש פה אולי הכנה נפשית למערבולת הרגשית שתעבור עלינו כאמהות, איזו סערה שמחברת אותנו בבום אחד גדול לרגש האמהי, שהוא הרגש המעצים ביותר שהרגשתי בחיי.

 

[סטיוויה]

אוי הזכרת לי שמבחינה מוסיקלית

ההריון מוציא ממני דברים מוזרים לאללה. בהריון השני נדבקתי חזק ל"עוד לא אהבתי די"

 

[שרון של לוטן]

בהרגשה האישית שלי

אני מרגישה כאילו במשך ההריון ההסתכלות שלי היא פנימה, לתוך עצמי תוך כדי בחינה ונסיון להבין את הסערה שמתחוללת לי בגוף. כך היה לפחות בהריון הראשון. גם עכשיו אני מרגישה שאני הולכת ומתכנסת לתוך עצמי. הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי חסרת סבלנות או עצבנית כי מפריעים לי מבחוץ בהתרכזות הזו. אני מוצאת שהריון הוא תהליך הכרה עצמי מאוד עמוק.

 

[מבשלת בבטן]

קשה לי לשים על זה את האצבע...

אבל ההריון בינתיים עושה לי רק טוב (או לפחות אני זוכרת רק טובות...). אני מרגישה יותר בוגרת, בעיקר במערכת הזוגית שלי, יותר חושבת לפני שאני מתעצבנת, לוקחת קצת יותר אחריות בנושאים מסויימים. כן שמתי לב, שאני רגישה יותר מבחינת פגיעות, דווקא לא מבן הזוג אלא מחברות. הרגשתי שהערות, בעיקר בקשר להריון וללידה המתוכננת, פוגעות בי יותר ממה שהן צריכות לפגוע בי. אבל סה"כ זה לא קרה כ"כ הרבה. בגדול, אני באמת מרגישה טוב בהריון פיזית ונפשית וכמו שכתבתי כאן בעבר, ההריון פתח בפני עולם שלא הכרתי וגיליתי שהוא מעניין אותי מאוד.

 

[תבשיל קדרה]

ברוסית

אחת המילים ל"בהריון" פירושה, מילולית, "במצב".

 

[mise]

מה את אומרת. מעניין.

רשמתי לפני לשימוש חוזר.

 

[רוני של יובל ומאיה]

ובספרדית המלה EMBARAZADA

פירושה גם "בהריון" וגם "מבולבלת" או "מוטרדת"... מעניין

 

[ayala26]

ובהולנדית

in verwachting = "בציפיה"

 

[mise]

מההתבוננות שלי -

אשה בהריון נמצאת במצב רגיש יותר כי היא נושאת ברחמה את אחד הדברים (אם לא היחידי) הרגיש ביותר. כמו שתינוק (לפחות להשקפת עולמי) בן יומו מבין דברים הנאמרים בטון מסוים, כמו: "אוי, שוב אתה בוכה?! ילד קשה זה.." או: "מה מתוק שלי? מה מציק לך ילד יקר" כך הוא חש ומבין את הדברים מהרחם, ונתון להשפעתם. הרגישות הזו בעצם דואגת לתת לעובר מצע עדין ביותר והיא מהווה מן חומת הגנה מפני הסביבה הטורפת (אוהו..טורפת!!) ד"ר שלטון כותב: "הטבע, שעושה הכל לקדם את החיים ולהעניק לכל צורת-חיים חדשה את המיטב, מנסה לתת לכל ילד שנולד את כל הטוב שהחיים יכולים להציע. משום כך יש לו עניין בסביבתו של העובר ובמיוחד בתזונתו". וזה נכון לא רק לגבי תזונה (למשל, נשים הסובלות מבחילות והקאות בהריון, תופעה שאינה ידועה בקרב נשים בחברות פרימיטיביות אלא רק בארצות המפותחות [מערביות]), אלא לגבי כל המישורים.