../images/Emo38.gif פפלונטר בקשר ../images/Emo38.gif
טוב זה ייצא ארוך כדי שאני לא אחסיר פרטים אני יעבור כמו בסיפר על הנפשות הפועלות אחד אחרי השנייה, אני והבנזוג שלי עוד מעט 4 שנים .. למשך 3 שנים הכל היה מצוין באמת הוא הסתדר עם המשפחה שלי ואני בערך עם שלו אבל חייתי עם זה... ואז החלטנו לעבור יחד. (טעות איומה) ואז התחיל המצב להתדרדר וככה זה: אמא שלי: אמא שלי השתנתה מאד בשנה האחרונה בהתחלה היא הייתה מדברת איתו כל הזמן והיו עושים בניהם שיחות חולין ואז לאט לאט הואש משע כל מיני ריכלויות עליו שיש להורים שלו כסף והם לא נותנים, שהוא לא עובד מספיק, שהוא לא מספיק טוב, גילינו שאמא שלי בוגדת באבא שלי (אבא עדיין לא יודע) והיו עוד מלא התפתחויות שאני אציין בהמשך, כיום היא עדיין ממשיכה לדבר עלינו מאחורי הגב ובאינטרנט ככה שזה לא עושה רושם שאם נדבר איתה זה ישתנה..גם היא כל הזמן מציינת שזה שהוא גר שם זה פוגע בפרטיות ומתריסה שנצא מהבית לכל עבר, וכן מוכנה חהביא כסף להשכיר דירה רק אם ההורים שלו יביאו חצי (שאין להם והוא גם לא מוכן לקחת שקל). אח שלי: אח שלי הוא טיפוס כזה שאם לא עושים מה שהוא רוצה הוא פשוט מתחיל להשתולל או לגרום שיעשה מה שהוא רוצה גם בכוח, אז בעבר החבר שלי והוא היו חברים טובים ומספר פעמיים לקחנו את האוטו שלו (טעות מספר שתיים) ואז הגיע קנס על האוטו הוא טען שהוא לא עשה את זה ואנחנו טענו שלא עשינו.. הוא בא בדרישה שנתחלק חצי חצי.. ושהבנזוג שלי טען שזה לא אנחנו הוא פשוט התחיל לצעוק ולצרוח (כהרגלו שהוא לא מקבל מה שהוא רוצה) ואז חבר שלי התעצבן.. ומאז לא מדבר איתו.. וכמובן שגם אחי מקניט אותו.. וההיפך.. החבר שלי טוען שמבחינתו "יש לי אח אחד , והוא מת.. והוא ינקום בו" מיותר לציין שהאח הזה כל החיים הרביץ לי וקילל אותי.. ואף פעם לא העמדתי אותו על מקומו עד הנקודה הזו.. אז גם על זה החבר טוען שכועס... אבא שלי: בנאדם שיגרתי..סבלני.. ומכן לספוג המון אולם כאשר יתפוצץ אין דרך חזרה... תמדי שאנחנו רצים לקחת את האוטו שלו (כי אין לנו אוטו וזה אוטו עם דלקן) הוא עושה פרצופים ונותן להרגשי כאילו זה טובה.. וךאחרונה לחבר שלי נשבר מ"הטובות" הללו וגם איתו דיי הפסיק להיות בקשר וכועס עליו. אח שלי ואישתו: איתם אנחנו בקשר טוב ואין לו שום דבר נגדו.. חבר שלי: חבר שלי כועס מוטרד טועןש הוא בנקודת שפל הכי נמוכה בחיו (הוא לא מוצא עבודה נורמאלית ואני לא עובדת עדיין סטודנטית וקשה לנו לסגור את החודש הוא סטודנט תואר שני), הוא כועס ויורה חיצים לכל כיוון לא בטוח אם יש לנו עתיד בקשר, טוען שההורים שלי מתנהגים אלי כמו בת סוג ז' שלפני חצי שנה חשבנו שנתחתן יחד ונעבור לדירה שכורה, לא חושב בהיגיון.. ושבור, מבולבל...ד"א הוא לא מדבר עם אמאש לי וכמעט לא עם אבא וגר אצלינו ככה שהאוירה מאד עכורה. ואני: אני לא יודעת אם להאמין להתרסות שלו או שזה סתם כעס והוא ירגע, כי הוא טוען שאחי לא יהיה בחתונה שלו וההורים לא יהיו מעורבים, ואני מבולבלת בדרך כלל לא מתמודדת עם דברים אלא מתרחקת לא מרגשיה בנוח עם ההורישם לי שהובילו אותנו למצב הזה, מבינה את ההורים שסופגים את העניין שהוא גר ולא מדבר ומבינה את הפגיעות שבו, ולא ידועת מהלעושת, לא רוצה שככה יראו החיים שלי, ואיתו כרגע לא ניתן לדבר על זה .. הוא אטום וכעוס, והוא השתנה הוא טוען שהוא לא יודע אם יוכל לחזור להיות מה שהיה פעם. ולגבי ההורים גם אני כועסת עליהם שלא מתנהגים בשיוון שלא מפרגנים לי ושלא עוזרים לי שכל החינוך שלהם שווה לתחת.. וכל מה שלימדו אותי הם לא עומדים מאחוריו לא לשקר , לדבר, וכמובן נימוסים.. מה שאמא שלי חושבת שחייבים לה כל העולם (והמשפחה שלו) כי הוא גר אצלינו.. ואפילו תודה או לצלצל לומר שנה טובה לא מסוגלת, אני אמשיך ואציין שכרגע אני מחפשת עבדוה על מנת לצאת מהבית איתו או בלעדיו כי לא טוב לי םה ואני מרגשיה שזה לא המקלט או מקום המבטחים שבית צריך להיות אבל הכל זה תהליך...(שגם הוא מייאש) מה אני רוצה אתם שואלים.. תספרו לי איך עוברים את זה אם עוברים את זה מה עושים
כי אני מבולבלת והאם באמת שווה לזרוק קשר כזה ולהיפרד ואין דרך חזרה שהוא אוהב אותי ואני אותו.. ורוצה להיות איתי ואני איתו...אבל פשוט הסביבה עויינת יש עוד משהו אמא שלו.. מנסה לגשר ולמתן אותו.. ומנסה להתנהג כמו אדם בוגר צלצלה לומרש נה טובה. מוכנה שנעבור לגור אצלו.. הבעיהש אנחנו גרים רחוק אחד מהשני וכרגע המרכז חיים שלי פה, החלטנוש ימצא עבדוה באיזור שם הוא יעבור לשם ואחרי כמה זמן אני.. אבל בינתיים אנחנו פה.. מה עושים
טוב זה ייצא ארוך כדי שאני לא אחסיר פרטים אני יעבור כמו בסיפר על הנפשות הפועלות אחד אחרי השנייה, אני והבנזוג שלי עוד מעט 4 שנים .. למשך 3 שנים הכל היה מצוין באמת הוא הסתדר עם המשפחה שלי ואני בערך עם שלו אבל חייתי עם זה... ואז החלטנו לעבור יחד. (טעות איומה) ואז התחיל המצב להתדרדר וככה זה: אמא שלי: אמא שלי השתנתה מאד בשנה האחרונה בהתחלה היא הייתה מדברת איתו כל הזמן והיו עושים בניהם שיחות חולין ואז לאט לאט הואש משע כל מיני ריכלויות עליו שיש להורים שלו כסף והם לא נותנים, שהוא לא עובד מספיק, שהוא לא מספיק טוב, גילינו שאמא שלי בוגדת באבא שלי (אבא עדיין לא יודע) והיו עוד מלא התפתחויות שאני אציין בהמשך, כיום היא עדיין ממשיכה לדבר עלינו מאחורי הגב ובאינטרנט ככה שזה לא עושה רושם שאם נדבר איתה זה ישתנה..גם היא כל הזמן מציינת שזה שהוא גר שם זה פוגע בפרטיות ומתריסה שנצא מהבית לכל עבר, וכן מוכנה חהביא כסף להשכיר דירה רק אם ההורים שלו יביאו חצי (שאין להם והוא גם לא מוכן לקחת שקל). אח שלי: אח שלי הוא טיפוס כזה שאם לא עושים מה שהוא רוצה הוא פשוט מתחיל להשתולל או לגרום שיעשה מה שהוא רוצה גם בכוח, אז בעבר החבר שלי והוא היו חברים טובים ומספר פעמיים לקחנו את האוטו שלו (טעות מספר שתיים) ואז הגיע קנס על האוטו הוא טען שהוא לא עשה את זה ואנחנו טענו שלא עשינו.. הוא בא בדרישה שנתחלק חצי חצי.. ושהבנזוג שלי טען שזה לא אנחנו הוא פשוט התחיל לצעוק ולצרוח (כהרגלו שהוא לא מקבל מה שהוא רוצה) ואז חבר שלי התעצבן.. ומאז לא מדבר איתו.. וכמובן שגם אחי מקניט אותו.. וההיפך.. החבר שלי טוען שמבחינתו "יש לי אח אחד , והוא מת.. והוא ינקום בו" מיותר לציין שהאח הזה כל החיים הרביץ לי וקילל אותי.. ואף פעם לא העמדתי אותו על מקומו עד הנקודה הזו.. אז גם על זה החבר טוען שכועס... אבא שלי: בנאדם שיגרתי..סבלני.. ומכן לספוג המון אולם כאשר יתפוצץ אין דרך חזרה... תמדי שאנחנו רצים לקחת את האוטו שלו (כי אין לנו אוטו וזה אוטו עם דלקן) הוא עושה פרצופים ונותן להרגשי כאילו זה טובה.. וךאחרונה לחבר שלי נשבר מ"הטובות" הללו וגם איתו דיי הפסיק להיות בקשר וכועס עליו. אח שלי ואישתו: איתם אנחנו בקשר טוב ואין לו שום דבר נגדו.. חבר שלי: חבר שלי כועס מוטרד טועןש הוא בנקודת שפל הכי נמוכה בחיו (הוא לא מוצא עבודה נורמאלית ואני לא עובדת עדיין סטודנטית וקשה לנו לסגור את החודש הוא סטודנט תואר שני), הוא כועס ויורה חיצים לכל כיוון לא בטוח אם יש לנו עתיד בקשר, טוען שההורים שלי מתנהגים אלי כמו בת סוג ז' שלפני חצי שנה חשבנו שנתחתן יחד ונעבור לדירה שכורה, לא חושב בהיגיון.. ושבור, מבולבל...ד"א הוא לא מדבר עם אמאש לי וכמעט לא עם אבא וגר אצלינו ככה שהאוירה מאד עכורה. ואני: אני לא יודעת אם להאמין להתרסות שלו או שזה סתם כעס והוא ירגע, כי הוא טוען שאחי לא יהיה בחתונה שלו וההורים לא יהיו מעורבים, ואני מבולבלת בדרך כלל לא מתמודדת עם דברים אלא מתרחקת לא מרגשיה בנוח עם ההורישם לי שהובילו אותנו למצב הזה, מבינה את ההורים שסופגים את העניין שהוא גר ולא מדבר ומבינה את הפגיעות שבו, ולא ידועת מהלעושת, לא רוצה שככה יראו החיים שלי, ואיתו כרגע לא ניתן לדבר על זה .. הוא אטום וכעוס, והוא השתנה הוא טוען שהוא לא יודע אם יוכל לחזור להיות מה שהיה פעם. ולגבי ההורים גם אני כועסת עליהם שלא מתנהגים בשיוון שלא מפרגנים לי ושלא עוזרים לי שכל החינוך שלהם שווה לתחת.. וכל מה שלימדו אותי הם לא עומדים מאחוריו לא לשקר , לדבר, וכמובן נימוסים.. מה שאמא שלי חושבת שחייבים לה כל העולם (והמשפחה שלו) כי הוא גר אצלינו.. ואפילו תודה או לצלצל לומר שנה טובה לא מסוגלת, אני אמשיך ואציין שכרגע אני מחפשת עבדוה על מנת לצאת מהבית איתו או בלעדיו כי לא טוב לי םה ואני מרגשיה שזה לא המקלט או מקום המבטחים שבית צריך להיות אבל הכל זה תהליך...(שגם הוא מייאש) מה אני רוצה אתם שואלים.. תספרו לי איך עוברים את זה אם עוברים את זה מה עושים