../images/Emo38.gif קשר עם הפסיכולוגית ../images/Emo185.gif
יש לי חרדה כל הזמן שהפסיכולוגית שלי עוד רגע תעזוב אותי. הפסיכולוגית שלי היא כבר אולי החמישית (הפסקתי לספור), את כולם אני עוזב ברגע שמתחיל איזהשהוא תהליך. אגב, גילו שיש לי סכיזופרניה פרנואידית... זה מסביר הרבה מההודעות שלי בפורום ובכלל, הרבה מההתנהלות שלי בחיים... יכול להיות שבגלל הסכיזופרניה קשה לי יותר ליצור קשר עם אנשים? קראתי פה פעם שהדבר הכי חשוב בטיפול זה הקשר בין מטפל ומטופל, ואני עסוק במחשבות האלה כל הזמן... יכול להיות שהקשר בינינו לא טוב? אולי פשוט בתור בני אדם אנחנו לא מחוברים באותו קליק? אולי פסיכולוג אחר נמצא אי שם והוא יכול לעזור לי? חשבתי שהמחשבות האלה ייעלמו אחרי שאחליף פסיכולוגים, אבל לא, הם עדיין שם... כל הזמן... ואני רוצה שהם ייפסקו!!! אני מדמיין שהטיפול מצליח, ויש לי הרגשה חמימה ומוזרה. חדשה. אני רוצה שזה יצליח!! נמאס לי להתאכזב, לאכזב את המשפחה שלי, נמאס לי ששום דבר לא הולך. אני רוצה ליצור קשר טוב עם הפסיכולוגית, אבל החרדה והתחושה של "מה אם" לא עוזבת אותי.... איך נפטרים מזה ונותנים פעם ראשונה סוף סוף, לטיפול להתחיל?!
יש לי חרדה כל הזמן שהפסיכולוגית שלי עוד רגע תעזוב אותי. הפסיכולוגית שלי היא כבר אולי החמישית (הפסקתי לספור), את כולם אני עוזב ברגע שמתחיל איזהשהוא תהליך. אגב, גילו שיש לי סכיזופרניה פרנואידית... זה מסביר הרבה מההודעות שלי בפורום ובכלל, הרבה מההתנהלות שלי בחיים... יכול להיות שבגלל הסכיזופרניה קשה לי יותר ליצור קשר עם אנשים? קראתי פה פעם שהדבר הכי חשוב בטיפול זה הקשר בין מטפל ומטופל, ואני עסוק במחשבות האלה כל הזמן... יכול להיות שהקשר בינינו לא טוב? אולי פשוט בתור בני אדם אנחנו לא מחוברים באותו קליק? אולי פסיכולוג אחר נמצא אי שם והוא יכול לעזור לי? חשבתי שהמחשבות האלה ייעלמו אחרי שאחליף פסיכולוגים, אבל לא, הם עדיין שם... כל הזמן... ואני רוצה שהם ייפסקו!!! אני מדמיין שהטיפול מצליח, ויש לי הרגשה חמימה ומוזרה. חדשה. אני רוצה שזה יצליח!! נמאס לי להתאכזב, לאכזב את המשפחה שלי, נמאס לי ששום דבר לא הולך. אני רוצה ליצור קשר טוב עם הפסיכולוגית, אבל החרדה והתחושה של "מה אם" לא עוזבת אותי.... איך נפטרים מזה ונותנים פעם ראשונה סוף סוף, לטיפול להתחיל?!