• פותח הנושא noosh
  • פורסם בתאריך

noosh

New member
../images/Emo38.gif

אני כֵּן תפורה אצלך בזִכרוֹנוֹת שרקמת ואולי אני גם חלק מה רֵיחוֹת ששאפת ואני בּתוֹךְ קוּרִים של חלומות שהיו ואני גם הייתי לרגע במילים ובהברות וב צְ בָ עִ י ם זה נשמע הרבה וגם אם זה רק פֵּירוּר קטנטן שלי זֶה חֵלֶק מִמֵנִי, אתה מבין? והחוטים שלנו נפגשו פעם, ועכשיו זה מקביל אבל הָיָה שָׁם קֶשֶׁר ואולי זה מה שמנחם אותי, שאני כן מוטבעת מתחת לעור שאולי הצלחתי השפעתי ננשמתי פנימה, שאולי הייתי חשובה, לרגע. (ש[[אולי]]אתה עוד זוכר את הצבעים שלי, עוֹד זוֹכֵר.)
 

רעוּת

New member
את ממש מציירת ציור במילים שלך,

"והחוטים שלנו נפגשו פעם, ועכשיו זה מקביל אבל הָיָה שָׁם קֶשֶׁר" אני לא מאמינה שאפשר להיות עם מישהו, להיות בקשר עם מישהו, חלק מהחיים שלו- אפילו לזמן קצר- בלי להשאיר שום חותם, זכרון...תמיד משהו נשאר. אל תמעיטי בערכך. וכל חלק ממך שנשאר שם הוא חשוב, גם אם זה החלק הכי קטן, גם אם לא חושבים על זה כל יום וכל דקה אלא רק לפעמים, כשיש משהו שמזכיר, זה עדיין שם. (בלי "אולי". היית חשובה. אתעדיין. ולא רק לרגע) (וזאת היתה הגרסה העדינה ל"את כותבת יפה, תמותי"
)
 

behappy

New member
../images/Emo23.gif

(אוף, המחשב הזה דפוק!! כתבתי לך תגובה ארוכה והיא נמחקה
) אניוואי, רציתי לכתוב שככה זה תמיד, עם אנשים שהיו משמעותיים לגבינו- אנחנו רוצים לראות ולדעת שהיינו משמעותיים לגביהם, ושהצבעים האלה לא נשכחים, לא לגמרי בכל אופן, אולי רק מלאים קצת אבק שרוח מסוימת בכיוון מסוים יכולה להעיף ולחשוף איזשהו ציור שיצרתם ביחד. וחבלים או חוטים שהיה בהם קשר, נשאר בהם סימן כזה גם אחרי שהוא נפרם. (ואולי הוא לא נפרם, רק זז הצידה קצת, ) טוב, זה ממש לא יוצא לי כמו קודם וכמו שרציתי! ואינדיד תמותי את כותבת נפלא, ועפו לי מלא אסוציאציות אישיות בראש, ושיהיה לך יום נהדר!
 

noosh

New member
...

(הוא עוד זוכר, אני תוהה כמה רע זה גורם לי להרגיש.)
 

noosh

New member
כי הוא אחד האנשים הכי מפוספסים בחיים שלי

ודווקא לא בגללי, אלא בגללו. וזה שהוא זוכר אומר שהוא זוכר אותי עדיין, זה שהוא מציין את זה כל שנה (אפילו לא לי, לידיד שלי). וזה מונע ממני לחשוב שלא הייתי חשובה ושאין שום סיבה שאני אתעכב על זה, כי ברגע שהוא זוכר הוא משאיר את המקום הזה להתעכב עליו. וברגע שהוא אומר את זה לו זה נותן לי פתח להכנס חזרה פנימה. וכמה שהייתי רוצה, ואני יודעת שזה יוביל אותי לאותו מעגל אינסופי של כעס וכאב וחוסר אונים, ואני בכל זאת רוצה. כמה דפוק זה.
 

רעוּת

New member
תמיד נשאר משהו,

וזה קשה כשנשארים קצוות לא סגורים.... כי אז תמיד יש הרגשה של פספוס ומחשבות של מה אם... אבל אם את יודעת שזה יעשה לך רע, זה לא שווה את זה. כי אם עכשיו את במקום שהצלחת כבר להמשיך הלאה, אפילו החזרה הכי קטנה לשם יכולה להפיל ולהרוס הכל. לא יודעת, ככה זה אצלי לפחות.
 

noosh

New member
זה נכון

אבל אני לא יודעת אם הייתי חוזרת *ככה*, בכל העוצמה, אני לא אוהבת אותו לדעתי, לא ככה. אולי פשוט... לא יודעת, לשיחות, לאיך שדיברנו. אני יודעת שזה לא יילך, כי תמיד יהיה את המעצור הזה שם, את הדיסטאנס הדפוק. כי אי אפשר לשחזר את העבר ואי אפשר לחשוב שהכל יהיה בדיוק כמו שהיה פעם. ואני רוצה כ"כ שזה כן יהיה, ואני אפילו לא יודעת למה, כי באמת שעברתי את זה והתגברתי על זה.
 

רעוּת

New member
אני לא תמיד מאמינה ב"הכל או כלום",

אבל לפעמים ברגע שחוזרים קצת, נותנים פתח גם ליותר מזה, ואם הוא רוצה יותר ממה שאת רוצה, באמת תמיד יהיה שם את הדיסאטנס הדפוק הזה ואף פעם אי יהיה אפשר להיות "סתם חברים", וכמו שאמרת, אי אפשר לשחזר את העבר. וזה לא תמיד שהעבר היה כזה מושלם, פשוט יש לנו נטייה לעשות לו אידיאליזציה, ודי קשה להשתחרר מזה. וגם אם כבר התגברת, כמו שאת אומרת (ואני מאמינה לך וזה)- לפעמים זה עדיין מפתה לחזור, רק בשביל האשליה (?) הזאת שיהיה כמו פעם. שאפשר לשחזר את זה. ובדר"כ אי אפשר.
 
למעלה