יחסי אחים ואחיות

katam

New member
../images/Emo39.gif יחסי אחים ואחיות ../images/Emo39.gif

העלתי את הנושא גם בפורום "הורים למתבגרים" נושא שאני חושבת עליו זמן רב. היחסים שלי עם אחי היחיד גרועים. אחי אגואסט ונשוי לאחת כמותו. אני מבוגרת ממנו בכשלוש וחצי שנים. מאז שאני זוכרת את עצמי הורי סימנו אותי כבעלת אופי חזק ואותו כחלש. תמיד צריך היה להבין אותו להתחשב בו תמיד המצוקה שלו היתה קשה מישלי למרות שזה לא נכון למשל שהוא התחתן והבן שלי סבל מבעיה קשה בעיניים גם אז דרשו שאני העזור לו. כתוצאה מכך למדתי לקחת המון על עצמי מעט מאד להעזר באנשים יתכן שגם הפרפקציונזים שלי נולד שם. בין בעלי לאחיו ישיחסים מעולים. בין הילדים הבדל של ששנה ותשעה חודשים שהבת היא הבוגרת יותר בעבר היו יחסים מעולים מאז שהם התחילו את גיל התבגרות כל הזמן מריבות שנהם מאשימים אותי שאני מעדיפה את השני. אשמח לתובנות שלכם, עד כמה אנחנו ההורים משפעים על מערכת היחסים בין ילדינו ? הם לגיל יש משמעות ? האם למין הילדים יש משמעות ? האם לאופי יש משמעות ? אין לי ספק שאופי יש משמעות אבל לא יודעת מה חלקו בעוגה הזאת של מערכת היחסים.
 
ברוכה הבאה לפורומינו ../images/Emo24.gif

ותודה לך שנענית להזמנתי להעלות את הדיון פה בפורום
אבי לא מדבר עם אחותו עקב ענייני ירושה שנמשכים כבר שנים, היא כן שמרה על קשר עם אימי שהיא גיסתה אבל גם זה התנתק לאחרונה. מהצד השני, יש את אמא שלי ואחיה, שהם שונים מאוד אבל דומים מאוד- שניהם עקשנים מאוד אבל לפחות אמא שלי כן מנסה להיות פתוחה לדברים. ויש את שלושתנו- אני, אחותי ואחי- קרובים ורחוקים, עקשנים מאוד
, והקשר הוא ככה ככה, אבל הרבה יותר טוב מזה של ההורים עם אחיהם. מחכה בקוצר רוח לשמוע את התשובות של חברי הפורום
 

maiky17

New member
אין לי כל כך הרבה זמן...

...לכן אני אגיד את מה שאני חושבת בקצרה. "תמיד היה צריך להבין אותו, להתחשב בו, תמיד המצוקה שלו הייתה קשה משלי" - נראה לי שזהו משפט המפתח בבעיה. ילדים תמיד מרגישים שהאח/האחות/האחים/האחיות מקבלים יחס מועדף, למרות שזה לא נכון. אבל מה קורה כשזה כן נכון? כשיש צורך "להקל", אם אפשר, על אחד האחים, להתחשב בו יותר, זה יוצר כעס ומתח בין האחים. זה מה שאני חושבת שקרה בינך לבין אחיך. אני באופן אישי רבה עם האחים שלי המון. אני לא יודעת אם זה קשור לגיל או לא, בגלל שאין לי אחים בגיל שונה משלי, אבל היחסים והחברות בינינו חשובים לנו מספיק כדי להשלים בסופו של דבר. פעם רבנו הרבה יותר, עם הזמן הריבים פחתו ונשארו יותר נושאים מגשרים בינינו, ואני בטוחה שככל שנגדל ונתבגר, נריב פחות. "עד כמה אנחנו ההורים משפיעים על מערכת היחסים בין ילדינו?" - אני לא אמא, ולכן אני יכולה רק להניח ולהגיד את דעתי. אני חושבת שבתור התחלה, הורים לא צריכים לעשות העדפות והקלות בין ילדיהם - גם אם הם לא שווים (והרי אילו אנשים כן שווים ביניהם?). אם הורים יתייחסו לילדיהם באופן שווה וישתדלו להיות אובייקטיביים - אני חושבת שזוהי הדרך הטובה ביותר. כאשר אני רבה עם אחד מהאחים שלי, לדוגמא, הוריי משתדלים לא להתערב ונותנים לנו לפתור את הבעיות שלנו לבד. וזה באמת מה שקורה בסופו של דבר. מקווה שעזרתי
 
למעלה