זריקת כפפה
יאיר שלום, שמי רעות-אומן ברגמן, אני בת 21. במקביל לשירותי הצבאי למדתי בביה"ס הגבוה לג'אז ולמוזיקה קלה "רימון" במשך שלוש שנים. אני מוסיקאית בתחילת דרכי- יוצרת, כותבת, מלחינה וזמרת המבצעת חומר מקורי שלי. בנוסף אני מסיימת שנה ראשונה במגמת מנהל- עסקים באוניברסיטת "דרבי". ביום ו' האחרון, 30/6/06, קראתי את הטור שלך, בידיעות אחרונות, "תרגילים בתורת המספרים". במאמר הופיעה הפסקה שדנה על הסקרים, הלא מדויקים, בנושאי הנשים שעברו התעללות ואלימות. בימים אלה סיימתי להקליט שיר שכתבתי שניקרא "התחלה" (מצורפות מילות השיר). השיר מספר את סיפורה של בחורה מוכה אשר לקחה החלטה על חייה, ובחרה לקחת אחריות ולהתחיל בחיים חדשים. (השיר מהווה מטאפורה לקשיים, נפילות ומשברים שלנו בחיים, והכוח שלנו להרים את עצמנו ממצבים אלה). העברתי שיר זה לנשים שעברו התעללות ואלימות, לגברים אלימים, משפחה וחברים. התגובות לשיר היו זהות: כאב, זעזוע, התרגשות, פורקן המלווה בבכי, אופטימיות ותקווה. אני לפרנסתי מלמדת ומעבירה סדנאות "תיגוף" – תיפוף גוף, ואין ביכולתי לממן מנהל אישי ומנהל אומנותי. שלחתי סינגלים שונים לתחנות הרדיו השונות, וכמו זמרים נוספים, כולנו נמצאים כנראה בערימת ה"לא מושמעים". (לפני כשנה נתן זהבי השמיע שיר שלי בתוכניתו ב- 103 F.M. והחמיא לו). אני בטוחה ששיר זה וכן שירים אחרים שלי יכולים לחולל ריגוש, הזדהות ואולי גם תחילת שינוי. בימים אלה מובלים קמפיינים רבים נגד אלימות. יאיר, אני פונה אליך ומבקשת מעט מזמנך, בכדי להיפגש עמך ולהשמיע לך את השיר, ואולי בעזרתך נוכל להשמיע ולהעביר שיר זה וכן שירים נוספים בעלי מסירם חברתיים שונים. אז ללא התחייבות מצדך, אם ברשותך מעט זמן, רצון, סקרנות ואתגר להרים את הכפפה ולהוביל שינוי חברתי- צור עימי קשר, ואני בטוחה שתיצור. נ.ב. את ביצועיי לשיר "התחלה" ולשירים נוספים, אני שולחת לך בדואר למערכת "ידיעות אחרונות". בתודה מראש, רעות-אומן ברגמן נייד: 054-7555211 טל: 03-5345557 כתובת: סמטת דביר 3, גני-תקווה, מיקוד: 55900. E-MAIL:
[email protected] התחלה/ רעות-אומן ברגמן © היא לא אוהבת אותו היום היא לא תאהב אותו מחר ולא מגיע לה לכאוב כל בוקר מחדש * היא לא צריכה לכוון- את האצבע על עצמה,ולא לרחם. בדומיה הלב שלה פועם בחוסר שקט. * היא לא סולחת לו על סימנים כחולים מאוד. היא חזקה בשבילו, היא לא נשארת איתו לא עוד. * היא קמה, ולוקחת ת'דברים שלה, ושוכחת את הכל. לא מצטערת, היא יודעת מה מגיע לה, היא לא מרשה לעצמה ליפול. היא לא מביטה לרגע לאחור, רק לפנים בהשתקפות שלה. והיא יודעת שזוהי התחלה. * וכשתגיע לאמא שלה, היא תעמוד חזקה מולה, כי לא הולכים אחרי העושר והורדים, שעומדים בדלת. * וחברה תבוא ותלטף, ותזכיר שהיה להן כל כך כיף. הן יאספו את השברים ויעלו על רכבת. * עכשיו בתוך קרון היא מנסה לישון מעט וכשתגיע לעיר היא תבנה את עצמה מחדש לאט לאט. * היא לא נשארת, היא לוקחת ת'דברים שלה, ושוכחת את הכל. לא מצטערת, היא יודעת מה מגיע לה, היא לא מרשה לעצמה ליפול. היא לא מביטה לרגע לאחור, רק לפנים בהשתקפות שלה. והיא יודעת שזוהי התחלה.