שאלת סקר

[מירב של פעם]

../images/Emo39.gif שאלת סקר ../images/Emo39.gif

האם אתם מרגישים שלאחר שאנשים "עולים" על הגמגום שלכם הם מתחילים לדבר איתכם אחרת אולי קצת בזלזול

ולמה אני שואלת , שמתי לב שלמשל כשאני מכירה אנשים חדשים ומדברת איתם לראשונה (בד"כ ללא גמגום) , אז אני עושה רושם של בחורה כזו קצת מאיימת ורצינית , אני מרגישה שאנשים לא יודעים איך לאכול אותי ודי נבוכים לידי וממני , לאחר שאני מדברת איתם קצת והם מגלים שיש לי ליקוי מסויים בדיבור הם קצת משתחררים ומרשים לעצמם לדבר איתי איך שבא להם למורת רוחי כי כשאני מדברת עם מישהו בענייני עבודה אני לא רוצה לפתוח איתו סחבקייה. מקווה שהובנתי נכון

(קדימה , אני מחכה לתשובות שיעוררו את הפורום הרדום שלנו

)

 

[elanc10]

שלחתי תגובה, בטעות לרובין הוד,מעל

 

[מירב של פעם]

תשובה יפה ../images/Emo45.gif ועוד שאלה ../images/Emo26.gif

אהבתי את התשובה המפורטת שלך ואת איך שהעמדת את ההוא במקום. יש לי שאלה נוספת : האם אתם חושבים שיש הבדל בין גבר מגמגם לאשה מגמגמת ביחס הסביבה אליהם? ואני אסביר : הרבה פעמים אני מרגישה שמתייחסים לשתי הקבוצות שונה , כשגבר מגמגם - הוא פשוט מגמגם אך הוא ממשיך להיות חכם , מצליח ושולט. כשאשה מגמגמת - היא טיפשה , לא יודעת להתבטא , דפוקה , לא יכולה לנהל אנשים אחרים ובטח לא גברים וזאת למה? כי יש לה שתי תכונות שמלכתחילה מעמידות אותה בעמדת נחיתות. 1-היא מגמגמת 2-היא אשה ולא הרבה גברים אוהבים שאשה מנהלת אותם , מה לעשות , עם כל הקידמה יש מספיק שוביניסטים out there. מה דעתכם?

 

[shuky63]

תרשי לי את נקודת מבטו של הגבר

גימגום מוריד לנו את האסרטיביות בדיבור.אין שום דרך להיות אסרטיבי ולגמגם. מגבר מצפים יותר להיות אסרטיבי מאשר אישה.לכן הפגיעה בתדמיתו דוקא גדולה יותר.

 

[מירב של פעם]

שוקי אבל...

לגבר מגמגם בעמדה בכירה מגיבים אולי בתוקפנות אך מכבדים אותו ומעריכים אותו כי מקומו בעצם שם , בעמדה הבכירה מתוקף היותו גבר....לאשה מגמגמת בעמדה בכירה מגיבים בזלזול , מה , גם אשה וגם מגמגמת בעמדה בכירה? יאללה שתחזור למטבח! לא חושב? הסלחנות שאתה מדבר אליה , אצלי מתפרשת כזלזול ואני בהחלט חשתי זלזול מצד מישהו איתו אני עובדת לאחר שהוא "עלה" על הליקוי שלי...פתאום הוא הרשה לעצמו יותר , דיבר אלי בטון קצת מתנשא (לעומת הפעם הקודמת בה הוא ממש פחד לדבר איתי) ובכלל הרגיש פתאום חופשי , אפילו לסרב לבקשה שלי

 

[elanc10]

לדעתי אין קשר בין רתיעה של גברים מא

מאישה מנהלת לבין גימגום. בעבודתי יש מספר נשים מנהלות, כראשי צוות תוכנה בעיקר. לגברים יש רתיעה מכך ויש לחפשה בימים קדמונים באינסטינקט הקדמון שהגבר הוא המפרנס, המגן והאישה דואגת למשק הבית ולילדים. זה מושרש. אני חושב שכאשר גבר מגמגם,התגובה כלפיו אלימה יותר, מאחר וגימגום נתפש כחוסר בטחון? ילדותי? משונה? ומגברים אנו מצפים לקשיחות,בטחון, הטלת מרות! אילו תכונות שפחות מצפים מנשים,לכן לדעתי התגובה הראשונית לאישה מגמגמת יותר סלחנית מלגבר מגמגם. הפתרון? מציאת מקצוע שיש לנו בו יתרון יחסי מבחינת נתונינו הבסיסיים! שדיבור אינו מהווה בו את האלמנט החשוב ביותר! ללמוד את המקצוע היטב,רצוי למצוא בו התמחות מסויימת שבה נבחר ובה נצטיין. כאשר אתה טוב, אנשים עולים אליך לרגל. יש כמובן להיות פוליטיקאים ולדאוג ש"בטעות" כל הממונים והאחראים ידעו שאנו טובים ומשמשים כיועצים. ניתן להגיע לרמה גבוהה מאד של מקצועיות,משכורת,הערכת הסביבה עם גמגום. במקום עבודתי הקודם, היה גאון באלקטרוניקה, מגמגם כבד, היו עולים אליו לרגל מכל המחלקות לייעוץ. הבחור אהב מאד לספר בדיחות,כל מי שהגיע אליו היה חייב לשמוע בדיחה, שלקח לו כשעה לספרה,וזה היה ממש עינוי להקשיב (ואני עצמי מגמגם).למרות זאת אנשים העריכו אותו מאד. היתי שומע במחלקות שמייעצים לאנשים עם בעיות כבדות לפנות אליו אבל לתפוס תור בשעות הבוקר כדי שיוכל להשלים את הבדיחה. זה סיפור אמיתי!! מוסר השכל? כאשר אתה טוב,רוצים בקרבתך וכל השאר שטויות.

 

[מירב של פעם]

אני לא רוצה שיהיו סלחנים כלפיי

ויזלזלו בי בעת ובעונה אחת וזה מה שקורה בעצם... בעיני הסביבה גמגום מעיד על חולשה וחוסר ביטחון , אפילו אמא שלי אמרה לי פעם שיש לי בעיה של חוסר ביטחון , קיבנימט , אני לא יכולה לדבר שוטף כי אני לא יכולה ולא כי יש לי בעיה של ביטחון עצמי! לך תסביר את זה לאנשים...

 

[elanc10]

למירב,לא תוכלי לשנות את העולם,את

הטבע האנושי. זאת בעית המגמגמים,איננו מרגישים שונים, בודאי לו מבחינה אינטלקטואלית,השכלתית,חיצונית. יש לנו בעית דיבור שחומרתה משתנה בהתאם לנסיבות,במצבים שאנו נינוחים ולא מאויימים אנו יכולים לפטפט שעות בלי שמץ של גימגום,כשאנו מאויימים,בחברה,כשכולם מציגים את עצמם ותורנו מגיע,אנו בשיא החרדה שגורמת אף לקשיים באמירת שמנו!! זה גורם לרגשות תסכול נוראים, מאחר ואנו יודעים שבנסיבות אחרות הדיבור היה שוטף ואיננו מוכנים לשאת סטיגמה של חריגים!!! אני עד גיל מבוגר הכחשתי שאני מגמגם ותליתי זאת בהתרגשות שגורמת לי להתקע. מה המסקנה? לדעתי? לעשות כל מאמץ לא להתרגש מאיש, לא לקחת ברצינות איש! זה קשה, זה אפילו בלתי אפשרי אבל ניתן לשאוף לכיוון! אז האיש מזלזל בך? אז תאזרי אומץ ותאמרי לו בפעם הבאה, זה שאני מגמגמת לא משנה את העובדה שאני הבכירה ואני הקובעת! לא מוצא חן בעיניך תתלונן או תחליף מחלקה. אין לך מה להפסיד והאיש יחוש שאת יכולה להיות מסוכנת ומאיימת, וזה עובד!

 

[RobinhooDw]

לדעתי הפחד נובע מ...

הרצון שלנו להיות כמו כל אחד אחר, להיות רגילים להיות מי שאנחנו. הגמגום משנה אותנו גורם לנו להיות מישהו אחר. אנחנו תמיד רוצים שיראו מי אנחנו באמת, וכשאנחנו מגמגמים אנחנו משתנים. הפחד שאנשים יקבלו רושם שאנחנו מישהו אחר, הוא שגורם להכחשה.

 

[shuky63]

ההתיחסות בהתאם לאינטיליגנציה של השו

השומע. יש את אלה הלא כל כך אינטיליגנטים והם מגיבים בשתי צורות.או שהם מחליטים שאתה חרש ומתחילים לדבר איתך בצעקות.או שהם מחליטים שאתה עולה חדש ואז עוברים לעברית קלה ורצוי עם הרבה תנועות ידיים. האינטיליגנטים לעומת זאת מרגישים צורך לגלות הבנה ובלשונך מירב לפתוח סניף חדש של הסחבקייה. מה משותף לכולם?הרגש הקדום ביותר."חשפנו את הפצע.עכשיו ננקר כמה שיותר כי כולם רעבים".

 

[yaronil2003]

פגשתי הרבה גברים מגמגמים בחיי

במידות חומרה שונות. כמעט ולא פגשתי נשים מגמגמות ממש (כלומר אלו שלא הצליחו להסתיר את הגיגמגום ע"י דיבור מהיר). התגובה לגילוי הליקוי מתחלקת לשני סוגים: "המרחמים" - מגלים אמפטייה, סבלניים, רוצים לעזור. "המנקרים" - אלה שיתקפו בנקודות החלשות, "בו תשכנע אותנו ש...", "אולי תכין מצגת על...". בשני המקרים, חשיפת ליקוי דיבור אצל גבר/אישה גוררת בהכרח ירידה בהערכה כלפיו/כלפיה. זו אמת כואבת ולדעתי אין הבדל בין גבר ואישה בנושא זה.

 

[מירב של פעם]

כן אבל למה להעריך אותנו פחות?

גמגום לא מעיד על פיגור , אבל הרבה אנשים עושים משום מה את החיבור הזה... גם כשאני נתקלת במגמגם כבד כבד אני מסתכלת עליו בפליאה והשתאות...אבל יחד עם זאת מרחמת ועצובה עד עמקי נשמתי בשבילו... לא מזמן נהגתי ללכת למכון כושר , במקרה שמתי לב לאיזה בחור די "וירדו" שמגיע למכון , נראה קצת מצחיק ונכנס לכל השיעורים , גם לשיעורים הנשיים של חיטוב ועיצוב הגוף

יום אחד המתנו כולנו מחוץ לחדר של חוג החיטוב והוא הגיע והתחיל לדבר עם המדריכה , הוא גמגם לאללה ואני רציתי לקבור את עצמי באדמה באותו רגע. מיד הופנו אליו המבטים עם הבעות פליאה מהולות בזלזול וקצת גועל , המדריכה גילגלה עיניים וניסתה להתחמק ממנו וענתה לו תשובות אידיוטיות כמו שעונים לבן אדם שלא מבין מהחיים שלו... נורא נורא נפגעתי בשבילו , אבל הוא , כנראה רגיל ליחס הזה והמשיך לדבר איתה למרות ניסיונות ההתחמקות המופגנים שלה. גועל נפש , פשוט גועל נפש.... לפני כשבוע ראיתי אותו מסתובב באיזו חנות , לבד , שוב לבד....

ואמרתי לבעלי - תראה איזה מסכן , למה , למה בן אדם שיש לו סה"כ ליקוי דיבור צריך להיות כה בודד ואומלל??? למה מתייחסים אליו כמו לבן אדם עם פיגור שיכלי??? הוא באמת היה קצת מוזר , אבל אני בטוחה שהוא לא נולד ככה , אלא הסביבה עם התגובות שלה עשתה אותו כזה... זה נורא...ממש בא לי לבכות

 

[elanc10]

תאורך, רציתי לקבור עצמי באדמה

הוא נכון, הוא משותף לכולנו ומכאן החשש הנוראי לפתוח את הפה בסביבה לא מוכרת,וכאשר אין אפשרות לתרגילי התחמקות כמו החלפת מילים, לדוגמא כאשר כל אחד מהמשתתפים, קם, מציג את עצמו ומספר על עצמו. אנו חשים שכאשר נפתח את הפה ונתחיל לגמגם ולא נוכל להשלים את המשפט,עשרות עינים משתאות יתבוננו בנו!חלקם של אנשים שחשבו שאנו "נורמאלים",החרדה כה עזה שגורמת לשיתוק,פחדנו גוברים מאחר ואנו מדמיינים כבר את הסצינה! כאשר אני מתבונן בעינים של משקיף זר על מגמגם,זר שאינו מבין מה הוא גימגום,ממה הוא נגרם? מה חש המגמגם, הזר רואה ושומע אדם רגיל הפותח את פיו ומנסה להציג את עצמו ומפיו יוצא הברות שונות ומשונות, לעיתים מלוות בעויתות בפנים, חוויה מאד לא מרנינה! זאת המציאות ולא נוכל ליפותה. מאחר וכולנו מכירים את הסיטואציה ורובנו חווינו אותה, אין פלא שאנו כה חרדים מפניה.

 

[סאמיה]

את לא צריכה לרחם עליו את צריכה

לראות איזה כוח עצום יש לו. להמשיך ולדבר כאשר יש אנשים נועצים בו עינים. אני חושבת שהוא עוזר לעצמו בכך שהוא ממשיך לדבר ומגמגם ולא שם לב לאיך אנשים מתיחסים אליו. אני חושבת שהוא לא שם לב לאיך אנשים מסתכלים עליו או שהוא לא מעריך אותם מאד, כי הוא מתרכז בדיבור שלו ובמה שהוא רוצה להעביר. אם הוא לא מדבר אז אני חושבת שאני היתי מרחמת עליו.