../images/Emo39.gif תרגום המאמר של
ג´י לווינסון: לדינו – האם שפה שנועדה להיכחד? "המרוץ למען שמירת אוצרות הלדינו בעיצומו" זו היתה הדרך שאבנר פרץ, יו"ר המכון ללדינו במעלה אדומים שבפאתי ירושלים, תיאר את מאמציו לתעד את הספרדית-היהודית, בדומה ליידיש, בטרם תיכחד. ברוח זו, פֶּרֶץ, דור שישי בירושלים, עם רקע תורכי, אוסף ספרים, עיתונים וכתבי יד, ולא עוצר שם. הוא גם עושה מאמצים מרובים לתעד את מסורת הלדינו שהועברה בעל פה. כאשר היהודים גורשו מספרד ב- 1492, שפתם עברה עימם. בבלקן ובטורקיה היא נקראה לדינו Ladino, שיבוש של המילה “Latin” לצורך ייחודה מהטורקית. בטנג´יר, בטטואן ובמרוקו הספרדית היא נקראה החיטיאה “Haquitiya". הספרות הקלאסית של הלדינו היא בבירור ´מעם לועז´ Me-am Lo-ez, העבודה רבת ההיקף של פירוש התנ"ך והמסורת התלמודית, שנכתבה בשיטתיות להדיוטות. ב- 1730 רבי יעקב קולי Yaakov Culi פרסם את הפרק הראשון, החומש, בקונסטנטינופול, לא לפני שחלפו מעל 150 שנים מאז, ומעל 70 עורכים, עד שהיצירה הושלמה. כיום Me-am Lo-ez מהווה סידרה שלמה ומקובלת ונפוצה בעברית, והיא פורצת דרך גם ליהודים דוברי-האנגלית, כאשר פורסם עותק מתורגם לאנגלית, The Torah Anthology (בהוצאת Maznaim Publishing Corp., Brooklyn). למרות זאת, עותקים בלדינו, לא הודפסו, אך ניתן למצוא אותם, כמובן, במכון פרץ. פרץ גם הצליח למצוא עותק נדיר של חלקים נבחרים מ- Me-am Lo-ez מתורגמים לערבית-יהודית. הסיפריה של המכון מתפתחת במהירות. בשלוש השנים האחרונות מעל שלוש מאות כותרים נוספו. חלק מהבעיה בכל אופן, הינה, שאיש אינו יודע במדויק כמה ספרים הודפסו בלדינו. באותם ימים לא היתה מערכת קיטלוג דוגמת סיפרית הקונגרס (Library of Congress). אולם, לכל בעיה יש פתרון, ופרץ אומנם מצא גישה מעניינת לפתרון הבעיה. המבקר (בסיפריה) נלקח לכוננית ספרים, ובה מראים לו עותק כרוך של השופר, Ha-Shofar, עיתון ציוני שנכתב בלדינו, ופורסם בתחילת המאה בבולגריה. "קראתי את פרסומי הספרים בשופר, כאילו היה זה בעיתון מודרני", הסביר פרץ, "כך שהיה לי מושג טוב יותר לגבי מה שפורסם (באותם ימים), ואז חיפשתי את הספרים (שהומלצו בו)". פרץ הצליח. הוא שחזר ואיתר כתבי יד של לפחות שבעה מחזות שלא היו ידועים. לא כל ספר שבסיפריה הודפס. בגאווה מראה פרץ כתב יד כרוך ובו פיוטים והקדשה בלדינו. כמו כן הוא מצא חלופת מכתבים של רב מקונסטנטינופול שעניינה בענייני מסחר במהלך התקופה שבין 1564 – 1573. המכתבים, כתובים בלדינו, שזורים באותיות עבריות, נתגלו בתוך קפלי ספר. מצפון אפריקה, ישנה דרשת בר-מצווה, כתובה בתערובת מוזרה של לדינו ועברית, מאד מזכירה הרבה מילים עבריות, בעיקר כאלה שקשורות למושגים דתיים, שיהודי בריטניה ואמריקה ´תיבלו´ בהם דבריהם ושפתם. האוכלוסיה דוברת-הלדינו בעולם הולכת ופוחתת. בישראל כיום ישנם כ- 50,000 עד 80,000 אנשים ברמות ידע משתנות לדינו-פסיבית. דוברי לדינו ממשית, קיימים הרבה פחות. במוסד על תיכוני אחד בירושלים קיימת תכנית ללימודי לדינו, וכ- 30 מורי תיכון נטלו חלק בקורס שנתי חלקי, בלומדם דרכי הוראה של השפה לאחרים. למרות זאת, עתיד הלדינו כשפה פעילה מדוברת עגום. בתי הכנסת בירושלים, שבהם לדינו היתה השפה המקובלת, בשכונות ימין משה ואהל משה אינם אלא זכרון של העבר. רק באיסטנבול קיים עיתון שעדיין מתפרסם. בטרם תאבד המסורת, פרץ אוסף פתגמים, ומשלים. עד כה הוא הוסיף למעלה מ- 5,000 אימרות לבסיס נתונים ממוחשב. יש הרבה אוספים של פתגמים ומשלים, בשפות שונות, אך שוב, המאמרים של פרץ הם בלתי רגילים. בנוסף לפתגמים ולתרגומם, הוא הוסיף מידע מסביר של משמעותם. המכון ללדינו במעלה אדומים הוא לא הקבוצה היחידה שמעוניינת בשימור המורשת היהודית-ספרדית (Judeo-Spanish). הכנסת הקימה ועדות להצלת תרבות האידיש והלדינו. ברדיו עדיין משדרים בלדינו, ובמשך הרבה שנים הם אספו שירים עממיים, הקליטו, תיעדו ותרגמו אותם. ראוי לציין לשבח, שכל הארגונים האלו עובדים בשיתוף פעולה, למען המטרה של הצלת המסורת בטרם תישכח. מעוניינים ללמוד את השפה? למכון ללדינו יש תוכנת מחשב עם הסברים בעברית. בקרוב חומרים אלו יפורסמו גם בספר. קריאת חומר בלדינו אפשרית גם כן, לאלו שרוצים בזאת, מכתב עת שיוצא מדי ארבעה חודשים, אחי ירושלים, מחוברות בישול מאוירות בתמונות מרהיבות שעושות תיאבון, מהגדת פסח, מי יודע??? אולי יום אחד מעם לועז יודפס שוב כפי שנכתב במקור, בלדינו!
ג´י לווינסון: לדינו – האם שפה שנועדה להיכחד? "המרוץ למען שמירת אוצרות הלדינו בעיצומו" זו היתה הדרך שאבנר פרץ, יו"ר המכון ללדינו במעלה אדומים שבפאתי ירושלים, תיאר את מאמציו לתעד את הספרדית-היהודית, בדומה ליידיש, בטרם תיכחד. ברוח זו, פֶּרֶץ, דור שישי בירושלים, עם רקע תורכי, אוסף ספרים, עיתונים וכתבי יד, ולא עוצר שם. הוא גם עושה מאמצים מרובים לתעד את מסורת הלדינו שהועברה בעל פה. כאשר היהודים גורשו מספרד ב- 1492, שפתם עברה עימם. בבלקן ובטורקיה היא נקראה לדינו Ladino, שיבוש של המילה “Latin” לצורך ייחודה מהטורקית. בטנג´יר, בטטואן ובמרוקו הספרדית היא נקראה החיטיאה “Haquitiya". הספרות הקלאסית של הלדינו היא בבירור ´מעם לועז´ Me-am Lo-ez, העבודה רבת ההיקף של פירוש התנ"ך והמסורת התלמודית, שנכתבה בשיטתיות להדיוטות. ב- 1730 רבי יעקב קולי Yaakov Culi פרסם את הפרק הראשון, החומש, בקונסטנטינופול, לא לפני שחלפו מעל 150 שנים מאז, ומעל 70 עורכים, עד שהיצירה הושלמה. כיום Me-am Lo-ez מהווה סידרה שלמה ומקובלת ונפוצה בעברית, והיא פורצת דרך גם ליהודים דוברי-האנגלית, כאשר פורסם עותק מתורגם לאנגלית, The Torah Anthology (בהוצאת Maznaim Publishing Corp., Brooklyn). למרות זאת, עותקים בלדינו, לא הודפסו, אך ניתן למצוא אותם, כמובן, במכון פרץ. פרץ גם הצליח למצוא עותק נדיר של חלקים נבחרים מ- Me-am Lo-ez מתורגמים לערבית-יהודית. הסיפריה של המכון מתפתחת במהירות. בשלוש השנים האחרונות מעל שלוש מאות כותרים נוספו. חלק מהבעיה בכל אופן, הינה, שאיש אינו יודע במדויק כמה ספרים הודפסו בלדינו. באותם ימים לא היתה מערכת קיטלוג דוגמת סיפרית הקונגרס (Library of Congress). אולם, לכל בעיה יש פתרון, ופרץ אומנם מצא גישה מעניינת לפתרון הבעיה. המבקר (בסיפריה) נלקח לכוננית ספרים, ובה מראים לו עותק כרוך של השופר, Ha-Shofar, עיתון ציוני שנכתב בלדינו, ופורסם בתחילת המאה בבולגריה. "קראתי את פרסומי הספרים בשופר, כאילו היה זה בעיתון מודרני", הסביר פרץ, "כך שהיה לי מושג טוב יותר לגבי מה שפורסם (באותם ימים), ואז חיפשתי את הספרים (שהומלצו בו)". פרץ הצליח. הוא שחזר ואיתר כתבי יד של לפחות שבעה מחזות שלא היו ידועים. לא כל ספר שבסיפריה הודפס. בגאווה מראה פרץ כתב יד כרוך ובו פיוטים והקדשה בלדינו. כמו כן הוא מצא חלופת מכתבים של רב מקונסטנטינופול שעניינה בענייני מסחר במהלך התקופה שבין 1564 – 1573. המכתבים, כתובים בלדינו, שזורים באותיות עבריות, נתגלו בתוך קפלי ספר. מצפון אפריקה, ישנה דרשת בר-מצווה, כתובה בתערובת מוזרה של לדינו ועברית, מאד מזכירה הרבה מילים עבריות, בעיקר כאלה שקשורות למושגים דתיים, שיהודי בריטניה ואמריקה ´תיבלו´ בהם דבריהם ושפתם. האוכלוסיה דוברת-הלדינו בעולם הולכת ופוחתת. בישראל כיום ישנם כ- 50,000 עד 80,000 אנשים ברמות ידע משתנות לדינו-פסיבית. דוברי לדינו ממשית, קיימים הרבה פחות. במוסד על תיכוני אחד בירושלים קיימת תכנית ללימודי לדינו, וכ- 30 מורי תיכון נטלו חלק בקורס שנתי חלקי, בלומדם דרכי הוראה של השפה לאחרים. למרות זאת, עתיד הלדינו כשפה פעילה מדוברת עגום. בתי הכנסת בירושלים, שבהם לדינו היתה השפה המקובלת, בשכונות ימין משה ואהל משה אינם אלא זכרון של העבר. רק באיסטנבול קיים עיתון שעדיין מתפרסם. בטרם תאבד המסורת, פרץ אוסף פתגמים, ומשלים. עד כה הוא הוסיף למעלה מ- 5,000 אימרות לבסיס נתונים ממוחשב. יש הרבה אוספים של פתגמים ומשלים, בשפות שונות, אך שוב, המאמרים של פרץ הם בלתי רגילים. בנוסף לפתגמים ולתרגומם, הוא הוסיף מידע מסביר של משמעותם. המכון ללדינו במעלה אדומים הוא לא הקבוצה היחידה שמעוניינת בשימור המורשת היהודית-ספרדית (Judeo-Spanish). הכנסת הקימה ועדות להצלת תרבות האידיש והלדינו. ברדיו עדיין משדרים בלדינו, ובמשך הרבה שנים הם אספו שירים עממיים, הקליטו, תיעדו ותרגמו אותם. ראוי לציין לשבח, שכל הארגונים האלו עובדים בשיתוף פעולה, למען המטרה של הצלת המסורת בטרם תישכח. מעוניינים ללמוד את השפה? למכון ללדינו יש תוכנת מחשב עם הסברים בעברית. בקרוב חומרים אלו יפורסמו גם בספר. קריאת חומר בלדינו אפשרית גם כן, לאלו שרוצים בזאת, מכתב עת שיוצא מדי ארבעה חודשים, אחי ירושלים, מחוברות בישול מאוירות בתמונות מרהיבות שעושות תיאבון, מהגדת פסח, מי יודע??? אולי יום אחד מעם לועז יודפס שוב כפי שנכתב במקור, בלדינו!
