אנחנו מחזקים ומתחזקים בפורום
להשבר ולהרים ידיים זה פרבילגיה שלא קיימת אצלנו " הורים" להורים או בעלים, נשים חולי אלצהיימר.חייבים להמשיך.אני כל כך אוהבת את אמא שלי ומוזר, אבל אני מודה לאלוהים או כל כוח אחר ברמתו על שנתן לי את הזכות הזו.ולמרות זאת כאן בפורום, בבית הרוחני שלי,במקום שאף אחד לא שופט אותי,אני יכולה לפרוט את המעשה הגדול לפרוטות של היום יום, לקטר על זה שאמא עשתה צרכיה עלי, או שאני סגורה בבית או אפילו על הפסדים של הפועל חיפה. ואני מקבלת כוח ובאותה כניסה לפורום גם מחזקת מישהו אחר וכך ממשיכים הלאה. נירה, כשמך כן את, אישה נדיבת לב אני יודעת שיש בך את הכוח להמשיך ואת כל המסירות והאהבה שהיקירים שלנו זקוקים.