גם לכן קורה או קרה

[tultul58]

../images/Emo4.gif גם לכן קורה או קרה

שרציתם להחזיר את הגלגל אחורה ? פתאום בא לי ליום יומיים - לחזור לימים שלפני הלידה, לשקט, וללילות שאפשר לישון רצוף, לזוגיות שמאוד חסרה עכשיו...לחיים שלי שלא תבינו לא נכון, אני מאוד אוהבת את יובלי ולא הייתי מוותרת עליה, פשוט לפעמים בא לי לחזור לחיים הקודמים לקצת זמן, הם נעלמו לי פתאום לגמרי, וקצת קשה להסתגל לשגרה החדשה של טיפול בילדה כל היום בלי כל זכר למה שהייתי קודם (והייתי מאוד פעילה). או שאני דואגת כל הזמן (ותמיד יש על מה) או שמשעמם לי, או שפשוט נמאס לי להיות כל היום בבית סביבה ורק לטפל בה...ויובל עוד כל כך קטנה ובגיל כזה שעוד אין כל כך תגמול - כלומר, היא עדיין לא בגיל שהיא מגיבה יותר מידי, כך שאי אפשר לשחק איתה או סתם לקבל יחס שיעשה לי נחמד בפנים, כל היום ישנה ואוכלת.... אוף, הייתי חייבת לפרוק קצת...

 

[אמא של אריאל ומוריה]

זה קורה כל לילה כמעט ../images/Emo9.gif

כשהקטנציק שלי מתעורר כל שעתיים בערך. און כשנורא מתחשק פתאום לצאת בשעה 22:00 למסעדה וממש אין מי שישמור על הילדים, אבל זה רק במחשבות. בחיים, אבל בחיים לא הייתי חוזרת לתקופה של לפני הילדים. אמנם היה כיף, אבל מיצינו את התקופה ההיא.

 

[ליילה]

אולי תנסי לצאת יותר עם יובל במשך

היום. נראה לי שלצאת קצת, לטייל עם העגלה, ללכת להסתובב בקניון, להפגש עם חברות, ללכת לגינה יגרום לך להרגיש פחות משועממת, ופחות כאילו כל החיים שלך רק סביב חיתולים והאכלות כל היום. ברור שיש דברים שנפגעו מהלידה, גם אני מרגישה את זה, בעיקר כמובן הזוגיות, אבל יש לי תחושה שזה עניין של חודשי ההתחלה, ואחר כך הדברים הופכים יותר קלים, וחלק מהחיים הקודמים שלנו יחזרו אלינו (למשל שאני אזכה לראות את הבעל קצת יותר משניה וחצי לפני שאני נרדמת...)

 

[tultul58]

קשה לי לצאת איתה

כי אני רק מניקה, וקצת קשה לי לראות את עצמי מניקה בגינה או בקניון - אני עוד לא בשלב שהיניקה מבוססת והיא ישר תופסת ואפשר לשים משהו לכסות אז זה נראה לי קצת מסובך. רוב החברות שלי עובדות ולצערי הבעל בנוסף לעבודה גם לומד בערב 3 פעמים בשבוע וביום שישי, מה שמותיר אותי המון זמן לבד, ולבד אין כל כך מוטיבציה וחשק לצאת ולהסתובב . אני יודעת שזו תקופה ראשונית וזה ישתנה, אבל צריך סבלנות וזמן, וכשיובל תגדל קצת זה יהיה יותר קל, פשוט כרגע זה די מייאש, במיוחד שאני מרגישה שהחיים שלי נלקחו ממני לגמרי... צריך הרבה סבלנות להתרגל למציאות החדשה ולבנות סדר יום חדש.

 

[sipor]

אופס.. היא ממש פיצפונת..

אז תשכחי מה שכתבתי מקודם.. את רק בהתחלה.. בשבועיים שלושה הראשונים זה מאוד קשה.. תשתדלי כן לצאת איתה החוצה, זה עושה טוב.. מיד אחרי הנקה, תקפלי אותה לתוך העגלה, יש מזג אויר מצויין עכשיו, ותטיילי קצת בשמש.. תראי קצת עולם.. זה יעשה לך טוב.. לי זה מה שעזר בהתחלה להאושש.. ועכשיו הכל הורמונים ורגשות מבולבלים. תני לעצמך זמן. ואת צודקת זה ענין של זמן, תני לעצמך באמת את זה, תנוחי שהיא נחה ותשאירי את כל העבודות מחוץ לתחום.. השינה זה קסם.. היא עושה פלאים לבן אדם... ותאמיני לי זה עובר.. שוכחים אחר כך כמה מהר.. עוד קצת וכבר הכל ישתנה, היא תישן יותר, תאכל למשך תקופות קצת יותר ארוכות ואת תתרגלי ויהיה אחלה, את תהני מכל רגע- מבטיחה !

 

[מ ת י ל ד ה]

צאו לגינה בקרבת הבית,

וכך את תוכלי לפגוש אמהות במצב דומה לשלך, והקטנה תמצא חברים

... גם אני מרגישה מה שאת מתארת, במיוחד בקשר ללימודים: אני לא יכולה להשאר באונ' וללמוד עם כולם, אני "נשארת כיתה" - השנה לקחתי רק מחצית מהקורסים (ועוד הקלים שביניהם

) ושנה הבאה לא אלמד עם כל החברים שלי, וגם אסיים את התואר שנה אח"כ, אם בכלל

. זה משמעותי, מפני שהחבר'ה שלומדים איתי מאד עוזרים לי. פחות מפריע לי עניין הבילויים... פתאום אני חושבת לעצמי למה, בעצם?! גם לי היה קשה לצאת בהתחלה, עם ההנקה. אבל זה משתפר!!!

 

[sipor]

כנראה הגיע הזמן לעשות דברים קצת

שונים.. אני לא יודעת אם את עובדת.. אבל אם לא אז הגיע הזמן קצת לצאת מהבית. להשאיר את הילדה יום יומיים אצל מטפלת או משהו קרוב, ולקבל קצת חיים בחזרה. מרגישים הרבה יותר חזרה לשיגרה שחוזרים לדברים שעשינו לפני. ובקשר ללילות זה משתנה.. היא תשן כל הלילה, אל תדאגי וגם את.. ובלי שום קשר,, אני לא מכירה משהי שלא הרגישה כמוך , זה באמת עבודה קשה להיות אמא במישרה מלאה. כל היום לבדר זעטוט קטן להאכיל ולחתל ולהיות שם בשבילו.. מבינה את כל רגשותיך, הרגשתי כך בעבר, אבל האמת שיצאתי בחזרה לעבודה , נורא כיף לחזור הבייתה לבובה הקטנה.. לי זה עשה טוב..

 

[בזזזזזזז]

בטח. לכן קוראים לזה ילדות מאושרת

אבל יש ימים אחרים שאת שמחה שאת בדיוק איפה שאת. נכון?

 

[יובל פלוס2]

תלכי לחוג שיש בו אמהות ותינוקות

לדוגמא עיסוי תינוקות שזה גם מועיל וגם תוכלי להכיר אמהות עם ילדים בגיל של יובל (גם לילדה שלנו קוראים יובל, שם מקסים בעיני). עוד דבר שמאפשר לצאת מהבית מבלי להניק בחוץ זה מנשא של הורות טבעית, הילדה שלי לא מבקשת לאכול כל עוד היא במנשא וזה נפלא כי ככה אנחנו שתינו רגועות ושמחות

 

[miss1s]

משפט מעצבן אבל באמת הזמן עובר מהר

בהתחלה הכל קשה, לא מוצאים אפילו את הזמן לאכול סנוויץ מבלי שהקטנה תדרוש את התשומת לב שלה..אבל שחר שלי בת חצי שנה וזה שונה לגמרי ממה שהיה בהתחלה (הם דורשים יותר

) סבלנות ועזרה זאת התרופה הזמנית ולפרוק את הדברים פה זה פתרון נהדר!

 

[איריS]

קורה, וקורה המון.

יש ימים שאני פשוט מתגעגעת לתקופה של הרווקות, או ההריון הראשון. אבל ברגע שתתחילי לקבל ממנה פידבק תראי כמה שזה כייף. תנסי למצא לך עיסוקים במשך היום. תחביבים למשל?

 

[בלינקה]

עכשיו

מה לא הייתי נותנת בשביל לקחת עכשיו את האיש ולשבת איפשהו על כוס בירה. ככה בספונטניות. בחופשת הלידה זה היה יותר חריף. היה לי מאד קשה להיות איתה כל יום כל היום, ובלי חברת מבוגרים. אז נפגשתי עם חברות מהפורומים, ומדי פעם בדקתי מה קורה בעבודה, ובסוף, כשחופשת הלידה נגמרה, כבר לא רציתי לחזור

 

[1לא מוצאת שם]

קרה, קורה ועוד יקרה...

ממרומי האמהות לשלושה זה קורה לי אחת ליום/לילה. מה הייתי צריכה את זה? שלושה? מה, לא מספיק שניים/אחד? ואז יש קטעים כל כך נעימים איתם והאהבה מציפה אותי ואני המאושרת באדם. אבל זהו שאנחנו רק בני אדם, וזה קשה להיות כל הזמן רק "אמא של". עוד מעט תנשמי קצת ותחזרי להיות גם את. (ואז תרצי עוד ילד...)

 

[3ברלה]

מזדהה מאוד מאוד

כל -כך מכירה את ההרגשה שתיארת... אלה הקטנה שלי בת 4 שבועות ואני מוצאת את עצמי (במיוחד בלילות) מהרהרת בחיי הקודמים ומתגעגעת נורא. ההריון שלי היה מאוד קשה ואחרי רצף של הפלות ואני מרגישה שהכי אני צריכה לנוח אחרי הלידה אבל המציאות הפוכה. אם תרצי לארגן פגישה אשמח מאוד לחלוק חויות. גם לי קשה עם ההנקה בציבור.

 

[חושחושה]

בתקופה הראשונית הזו, מה שנורא

כייף, זה לפגוש אמהות במצבך, לקחת את הקטנה לסדנת עיסוי תינוקות, או כל מיני דברים שעושים עם תינוקות, אני יודעת שבתל-אביב ב-"דרך אם " יש המון פעילויות כאלו ותראי שמהר מאוד תתעודדי, וגם תרגישי הרבה יותר נוח עם הנקה בציבור, בקיצור, רק נשים מחזקות נשים, ונותנות הרבה בטחון וכוח! בהצלחה!