מה עושים

[אמא של עופרי וטל]

../images/Emo4.gifמה עושים

המטפלת המקסימה של עופרי ושל טלטל סוגרת את הגן, לצערי היא אפילו לא ממשיכה לעבוד כגננת. עכשיו אני תצריכה לחפש גנים לשני הילדים ובא לי לבכות מצד אחד. מצד שני אני חושבת אולי הגיע זמן לשינוי? אני ויוד הכרנו כאן לפני 6 שנים כמעט... אנחנו גרים בבית שכור ובאמת משלמים גרושים, אבל... החלום שלי הוא לגור במקום אחר לגמרי - החלום שלי מאז ילדות הוא לגור בערבה - בערבה הקרובה לאילת אבל עדיין בערבה. אני מוכנה ,להתפשר, וללכת לגור בצפון (גלילי עליון או גליל מערבי) אני מאוד רוצה לגור ביישוב קטן אני ויוד שנינו אנשים של בית (או שלנו או של חברים) יוצאים אבל לא הרבה, לא חשובה לנו העיר הגדולה, לא שופינג ולא ישיבות בבתי קפה. אוהבים את הטבע, אוהבים לטייל ולהיות עם חברים. ליוד טוב איפו שאנחנו - לי סה"כ גם כי כל החברים שלנו פה (אבל אפשר למצוא עוד חברים במקומות אחרים לא?) והוא אומר שמבחינת העבודה נוח לו כאן אבל הוא מוכן לחשוב על מקום אחר. מבחינתי זה אומר להתרחק מהורי ומאחותי האהובה שאני יודעת שיהיה לי מאוד קשה - מצד שני אולי הגיע הזמן להתנתק? אז זה בעצם די החלטה שלי - ואם אני מחליטה אני זאת שצריכה להיות הכוח המניע מאחורי זה. בקיצור יש לי פחות מחודש להחליט מה אני עושה כי אני כבר צריכה לרשום לגנים. אולי תעזרו לי להחליט החלטה? אני לא מתכוונת שתגידו לי כן או לא, שתשאלו אותי שאלות שאולי לא עולות בראשי, מי שבפורום וגרה "בחור" שתס]פר מה היתרונות והחסרונות. בקיצור אני צריכה עוד כלים כדי להחליט. עזרה תתקבל בשמחה.

 

[yaelia]

מכירה את ההתלבטות

גרתי שלוש שנים בערבה ב'חור' כהגדרתך. אין מקום אהוב ויפה מזה בארץ לטעמי, ומבחינתי, אם היתה לנו עבודה אופציונלית, מחר היינו עוברים. השאלות העיקריות שמטרידות אותי הן שאלות פרנסה, בעיקר אם לא הולכים להיות עובדי אדמה. וכמובן, החיים במקום קטן, יכולים להיות גן עדן לילדים קטנים, אבל החשש שלי הוא מלגדול כשונה במקום צפוף. ולא שונה בצורה יוצאת דופן, סתם אינדיבידואל. אני זוכרת שלי היה קשה מאוד בשלב מסוים שלכל אחד יש מה לומר לי או עלי מאחורי גבי. נדמה לי שלילדים, יכול להיות או מאוד נפלא במקום כזה, או מאוד לא. מותר לשאול על איזה מקום חשבת ואיזה סוג של עבודה וכו'?

 

[שרון של לוטן]

לדעתי לא עושים צעד כזה בצורה נמהרת

כלומר, בלחץ של זמן (יש חודש, צריך לרשום ילדים לגן וכו'). למרות שזו נראית כמו הזדמנות מתאימה, אבל תמצאו את עצמכם מתפשרים על כל מיני דברים חשובים כי חייבים להחליט כבר. אני מתה לעבור לגור בגליל, אבל אני יודעת שיש שם בעית עבודה קשה. וכך גם בערבה. ושנינו חיינו בערים כל חיינו, כך שאני לא בטוחה לחלוטין שאנחנו בנויים לזה. אני במקומך הייתי מתחילה לחפש ולברר, בנושאי ישובים שונים, עבודה, מסגרות לילדים, חברה ו/או קהילה. אני בטוחה שעד שתגמרי לברר את הכל, תגיע כבר ההרשמה לשנה שאחרי. נכון שזו עצה מבאסת, אבל אני לא רוצה שתמצאו את עצמכם תקועים בחור ואומללים.

 

[ו שתי]

אני לא כל כך יודעת לייעץ בסוגיה הזו

כי גם אנחנו כרגע נעים מתוך אינרציה ולא מתעסקים בסוגית מקום מגורים-עבודה- החיים בכלל, למרות שמוטב היה והיינו עושים משהו בנושא. אני אישיתי מתחרפנת מלגור במקומות קטנים ונידחים. אני צריכה תחושת אנונימיות, אחרת נהיה לי רע. אבל זו רק אני.

 

[אביטלתל]

שאלות

האמת היא שהשאלה הראשונה שעלתה בראשי אחרי שקראתי את מה שכתבת זה לגבי המשפחה שלך את כותבת מבחינתי זה אומר להתרחק מהורי ומאחותי האהובה שאני יודעת שיהיה לי מאוד קשה - מצד שני אולי הגיע הזמן להתנתק? בעיני דרוש כאן הסבר אני מבינה מהמילים שאת קשורה להורים ולאחותך. אבל את חושבת שצריך להתנתק מהם קצת ? למה להתנתק ? האם הקשר צמוד/צפוף מדי בשבילך ו/או בעלך ? שאלות נוספות - מה לגבי פרנסה ? אני מניחה ששניכם תעזבו עבודות. מה המקצועות שלכם ? האם תוכלו למצוא עבודה באזור המיועד ? חברים - אם יש לכם חברים במקום פוטנציאלי כדאי אולי לתת לו עדיפות. לדעתי לא כל כך קל למצוא חברים טובים. מצד שני אולי זה בעצם תלוי באיזו מידה אתם מתחברים לאנשים.

 

[אמא של עופרי וטל]

../images/Emo22.gif תשובות

קשה לי להסביר מה אחותי בשבילי - אנחנו חברות מאוד טובות אבל גם מעבר לזה. היא חיה שנים בניו זילנד ולמרות זאת הקשר בינינו היה חזק. היא חזרה לארץ לפני קצת יותר מ 8 שנים ומאז אנחנו לא גרות צמוד אחת לשניה אבל 15 שעה נסיעה. אני מאוד קשורה למשפחה שלי (אין לי מושג איך זה קרה יכולתי להשבע בגיל העשרה שאני לא סובלת אותם...) אנחנו מתראים הרבה ולידלים יש קשר מצויין עם הורי. אני לא הולכת לעשות צעד כזה כדי להתרחק מהם אבל אם אני רוצה לחיות ב"חור, אז זה אחד המחירים שאני צריכה לחשוב עליהם (הריחוק מהמשפחה שלי ושלו). אני גדלתי בקיבוץ וידו גדל בשכונה קטנה, שנינו לעולם לא נחיה בעיר גדולה או בינונית שנינו לא נחיה במרכז, ושנינו לא נגור בדירה, אנחנו אוהבים את השקט, את הקהילה הקטנה, את הטבע ושטח גדול לבית (וזה גם שיקול כי אנחנו יודעים למשל שדונם בגליל העליון עולה גרושים בהשוואה למקומות אחרים). הבעיה היא באמת פרנסה אני כרגע לא מוצאת פרנסה ואני דווקא חושבת שבאזורים יורת נידחים יהיה לי יותר קל למצוא עבודה. יוד עצמאי בתחום הבניין (בתי עץ, פרגולות, גבס ופתרנות אקוסטים) ואנחנו אפילו לא יודעים איך מבררים אם יש עבודה במקומות בהם אנחנו רוצים לגור - וזאת הבעיה אנחנו יושבים וחושבים לעצמינו: "טוב איפו מתחילים לברר?" ואין לנו מושג. בקשר לחברים - זה מזכיר לי שידיד טוב שלי החליט שהוא הולך ללמוד תואר שני בבאר שבע, התפלאנו ואמרנו לו "אבל מי יש לך שם?, והוא אמר מה זאת אומרת אני שם... ובמקרה שלנו אני באה עם לא לבד, עם חבר טוב ואהוב, ועם שני ילדים שהם צמודים בגיל. אני לא מתכוונת לעשות את הצעד הזה בחודש הקרוב, הבטחתי לעצמי שהפעם בלי אימפלוסביות, אבל בהחלט צריך להתחיל לברר אפשרויות ופה נכנס גם עניין הקניה, כרגע על הבית שאנחנו גרים בו אנחנו משלמים גרושים של שכירות ולכן מבחינה כלכלית אין טעם להכנס למשכנתא, אם נעבור לאחד המקומות שאנחנו רוצים אז נרצה כבר לקנות שטח ולהקים בית (כמובן שיוד יבנה...) זה בהחלט לא קוריוז שעלה לי בראש עכשיו - כבר זמן שאני חושבת על זה, רק שעכשיו אני חושבת שאולי נפתחת דלת ואולי עכשיו זה הזמן הנכון... יצא ארוך.

 

[קובולט]

כרכזת נוער במושב

שהוא לא חור בכלל אני יכולה להגיד שיש ילדים שמקום קטן שבו כולם מכירים את כולם עושה להם טוב ויש כאלה שממש מסכנים. הבעיה היא באמת חברתית הם הולכים כולם לאותו בית ספר שמרכז לתוכו מס' מושבים קטנים. אחרה"צ הם במושב -נכון שבאמת כיף לראות ילדים נוסעים על אופניים ללא פחד בכבישים כי מס' המכוניות שנכנס למושב מזערי אבל אם החברים שלהם הם לא מילדי המושב, הם די מסכנים (וגם האימהות- שצריכות להסיע להחזיר וכו'). חיסרון נוסף שאני רואה במקום קטן שכולם אבל כולם יודעים בדיוק מה עשית כמה עשית ולמה עשית, קצת חסר לפרטיות. ומצד שני- האוהל האדום בהתגלמותו נשים נרתמות לעזרת נשים בשניות, ילדת אין סיכוי שתבשלי ארוחה ב3 חודשים הראשונים תמיד השכנות ידאגו לך. וכמובן מה שנוגע אלי תנועת נוער פעילה כל יום שישי הילדים בפעולות המדריכים מתיחסים אליהם כאחים קטנים וזה ממש כיף, שוב כל עוד אתה אכן אחד מהח'ברה במושב. מקווה שעזרתי בקצת

 

[g a n i]

../images/Emo32.gifמדהים איזו השפעה יש לפורומים

על חיינו, לפעמים. אמירה נדושה, ובכ"ז...WOW. גם אני, לפני 3 חודשים, בעקבות הודעה בפורום אחר שאני משתתפת בו, התפטרתי והתחלתי ללמוד משהו שונה באופן קיצוני ממה שלמדתי ושעסקתי בו עד היום. והכל תוך פחות מחודש. ברור שזה "התיישב" לי על נק' בשלה, ועדיין. גם פה, תחשבי שיהיה לנו חלק בבחירה שתשנה את כל מהלך חייך וחיי משפחתך

ולעניין: לדעתי תעסוקה היא המוצא לכל. תעסוקה לכם (פרנסה) ולילדים (מסגרות חינוך וחברה). ושתיהן דורשות מחקר מעמיק. sorry, נראה לי גדול למהלך ספונטני בן חודש.

אולי תתיישבי עם מפה ותעשי טלפונים ליישובים פוטנציאליים? כך תראי מרחקים בין יישובים, איזורי תעשייה (רלוונטי לעניין עבודות?) ותבררי אופציות לקליטה.

!

 

[אפרת12]

את פרקטית ומאירת עיניים (-:

חשבתי לעסוק בייעוץ

... מה החלטת ללמוד, אם מותר לשאול

 

[g a n i]

../images/Emo9.gifתודה. השינוי שעשיתי הוא עצום

החלטתי ללמוד להיות מיילדת

כרגע אני בשלב הראשון והוא בי"ס לאחיות

 

[yaelia]

WOW

זה באמת שינוי. אני לא יודעת מה עשית קודם, אבל להתחיל בית ספר לאחיות במסלול מיילדות זאת החלטה מדהימה. מה עשית קודם?

 

[g a n i]

שינוי עצום כבר אמרתי?

שיווק בינ"ל בחברה גדולה

ואפילו עם משכורת טובה ושי פסח וקייטנות לילדים וביטוח שיניים

אז מבינים מזה שלא עזבתי בגלל הפרנסה, נכון? מהבחינה הזו אני מאוד שונה מכמעט 100% מהאנשים שלומדים איתי (סתם סיפרתי כי כל מי ששומע מרים גבה, חוץ מחברים טובים והקולגות של האיש

שחושבים שאני אמיצה ללכת ככה אחרי ה

. מאוד ריגש אותי)

 

[ornaok]

מנצל"ש...../images/Emo9.gifארוך מאוד מאוד

השרשור הזה נפתח לי מאוד בזמן. אנסה לקצר, אבל זה יהיה קשה... לפני שנכנסתי להריון עם לירי, כשרק עברנו לגור בבת ים (אנחנו גרים בדירה של המשפחה ולא משלמים שכירות), בררנו וגיששנו לגבי האופציה לקנות דירה משלנו. בדקנו את *אזור* נצרת עלית (משמע, מגדל העמק, עפולה, מושבים באזור, ולא נצרת עלית עצמה, שהיא העיר בה נולדתי וגדלתי). החלטנו שלא מתאים לנו. לא התאים לנו האזור, למרות שכן חתרנו לנוע צפונה, לא התאים לנו הזמן מבחינה כלכלית, והחלטנו לדחות את ההחלטה. כמו כן, דברנו על כך שכשנקנה דירה בעתיד נקנה פחות צפונה, חשבנו על אזור חדרה (שחיינו בה שנה ומאוד נהננו), פרדס חנה, יוקנעם, זכרון יעקב וכד'. החלטנו להשאר בבת ים. והחלטנו להכנס להריון. וכך היה. כשנכנסתי להריון ההורים שלי התחילו ללחוץ עלינו, שאנחנו צריכים לקנות בית, ושאיך עושים ילד לפני שיש בית. הם התחילו לברר עבורנו על דירות יד שניה בנצרת עלית בה הם חיים, בעיקר מכוונות טובות ורצון טוב לעזור לנו אחרי הלידה, וגם מתוך אינטרס שלהם (מובן לחלוטין) שנהיה קרובים אליהם. בעודם מתעניינים הפעיל עליהם מרד המכירות של אתר הבניה היחיד שבנה באותו זמן בשכונה שלהם מכבש לחצים גדול, אותו הם העבירו אלינו - ביבי בדיוק ביטל את תוכנית ההטבות, ואם לא נקנה דירה תוך כך וכך זמן (בערך חודש) נאבד את המענק השמן והיפה שמגיע לנו - ערכו קצת פחות מרבע מערך הדירה. לא נכנס לכל הפרטים, אבל בסוו של דבר, עם הסתייגויות רבות, רכשנו את הדירה בתור "השקעה כלכלית" כפי שההורים שלי הגדירו זאת. ההשקעה הכלכלית הזאת מוכנה השבוע, ואנחנו נקראים לקבל מפתח. ההשקעה הכלכלית הזו היא הסיבה העיקרית שבשלה לא יכולתי להשאר עם לירי בבית, שלחתי אותה לגן ויצאתי לעבו - אם לא היצה לנו משכנתא היינו מסתדרים עוד כמה חודשים ממשכורת אחת. אנחנו צריכים להחליט מה אנחנו עושים. עשינו טבלה של בעד ונגד, והגענו לתיקו

המשפחות של שנינו גרים בצפון (ההורים שלי בבניין ממול, ההורים שלו בקיבוץ מרחק של כ40 דקות נסיעה), וגם הרבה מהחברים שלו איתם אנחנו לא בקשר יומיומי גרים בקיבוץ. האקלים שם הרבה יותר טוב, אין זיהום אויר כל כך מסיבי, יותר יפה וירוק שם, השכונה שקטה ונעימה. בית החדש יש כמובן מעלית (כאן 3 קומות בלי מעלית ואני מעלה ומורידה את העגלה כל יום) פה שנינו עובדים, יש לנו פה באזור חברים שאנחנו מאוד אוהבים. (לא בבת ים, אבל בטווח הקרוב). לירי הולכת ה לגן מעולה, רב גילי, שהיא מאוד אוהבת, ומאוד טוב לה שם, וכולם ישמחו אם היא תמשיך לשנה הבאה. אנחנו גרים במקום מאוד נוח לוגיסטית בבת ים - לכל מקום אפשר להגיע ברגל או באוטובוס (אין לי רשיון) השכונה בנצרת עלית היא הפרובינציה של הפרובינציה - 25 דקות באוטובוס ממרכז העיר. כאן יש הכל, והרבה. תל אביב, ראשון, חולון, במרכז יריקה. אין משהו שאני רוצה - לא חשוב מאיזה תחום - ושאיני יכולה להשיג. בתחום הבידור, הקניות, השירותים ועוד. אני אדם מאוד פרטי, מאוד אוהבת את האנונימיות שלי. אוהבת שלא כל פלוץ ברחוב מכיר אותי או את אמא שלי או את אח שלי. לאנשים אין דעות קדומות עלי, אני הולכת ברחוב בלי לפגוש מכרים על כל צעד ושעל ואני מאוד אוהבת את זה. אני מאוד אוהבת את ההורים שלי, אבל נאי כן חושבת שהמרחק ביננו חיוני. אני חוששת מאוד שהיחסים ביננו ישתנו אם נהיה קרובים ברמה יומיומית. ולא לטובה. מצד שני, אני לא רוצה להשאר בבת ים לנצח, לא בדירה הזו, לא בשכונה הזו. אין לי אפשרות למכור את הבית שם ולקנות משהו פה באזור, כי הדירת 4 חדרים החדשה שם שווה אולי אולי ל2.5 חדרים פה, ו2.5 זה לא מספיק לנו. אני לא רוצה לגדל פה את הילדים שלי. אני לא יודעת איפה אני כן רוצה, וכרגע לא מרשה לעצמי לרצות שום מקום. אם אני אתן את האוקיי - נעבור. אם אני אתנגד ננסה להשכיר שם את הדירה ונשאר בינתיים פה. בינתיים, אבל מה אח"כ? אולי אני רק דוחה את הקץ? אם אני אשאר פה עוד שנה יהיה לי יותר קל להחליט? לא יודעת, אני ממש בבלגן. אשמח לכל הערה, הארה, ניתוח, בקורת, עידוד, תמיכה והסתייגות שהיא. סליחה על האורך והמון תודה, אורנה

 

[בלינקה]

מכיוון שכבר שמעתי את הסיפור

אני יכולה רק להגיד לך שרק הדרך שבה כל העניין נעשה היתה גורמת לי לא להתקרב לדירה הזו למטרות מגורים. ולגור מול ההורים? בחיים לא. למרות שהיו לי תנאי רכישה נהדרים בישוב המקסים שהם גרים בו.

 

[Arfilit]

בדיוק מה שחשבתי...

 

[ו שתי]

ואין אופציה להשכיר את הדירה ההיא?

ולנסות לשלם את המשכנתא בכספי השכירות, או לחסוך אותו? אם טוב לכם איפה שאתם נמצאים עכשיו- אל תזוזו. מצד שני, מערך השיקולים שלנו בנושא הדיור העתידי הוא בעיקר סביב הקרבה לאמא שלי, שכמה שהיא מג'ננת אותי, וכמה שאני לא מסוגלת לחשוב על לחזור ל"ביצה" של המקום בו גדלתי, זה מתכווץ לעומת העזרה שהיא כפנסיונרית שעוד כוחה במתניה יכולה לתת לנו עם אלה.

 

[שרון של לוטן]

ממש לא נשמע שאת רוצה לחיות שם

ולכן הייתי משכירה את הדירה ומשלמת בעזרת השכירות את המשכנתא, עד שתחליטו איפה אתם כן רוצים לגדל את הילדים שלכם. דרך אגב, לא כתבת מה מצפה לכם מבחינת עבודה בנצרת. לדעתי זה השיקול המכריע.

 

[lulyK]

../images/Emo45.gif

 

[עינבלית]

אני מבינה אותך../images/Emo24.gif

ונראה לי שהפתרון הוא להשכיר את הדירה בנצרת לטווח ארוך ולהשאר איפה שטוב לך. אני הייתי מרחיקה לכת- מוכרת את הדירה החדשה ואת הכסף משקיעה בהחזרי המשכנתא ואם יש אופציה להחזיר את כולה ולהשתחרר מהעול הזה- הייתי עושה זאת! חלק מהעצמאות שלך כאדם זה המרחק מהורייך ומהשכונה בה גדלת-אני מכבדת ומבינה את זה היטב. אני לא מסוגלת לגור בכרמיאל בדיוק מהסיבה הזו- שכל שניה יגיע מישהו שיזכור איך היתי בילדותי ומי היתה המחכנת שלי וכו'- די, נמאס. קחי ת'זמן, קחי עוד שנה, אולי יותר. תקשיבי לנשמה שלך, קחי אולי רסקיו רמדי רק כדי להתמודד עם הלחץ מצד ההורים. אין לי יותר מדי תובנות, אז אני שולחת לך

ים..

 

[מ ת י ל ד ה]

קשה, קשה...

אני לא מסוגלת אפילו לחשוב על מגורים בשכונת ילדותי (דווקא הקרבה להורים פחות קריטית בעיני). לא כדאי לעשות צעד כזה מאילוץ כלכלי, ע"ח הנוחיות, הפרקטיות והרצון האמיתי שלכם (לעומת לחץ ההורים לקנות שם דירה). אולי אני טועה, אבל יכול להיות שיהיה קשה למצוא שם עבודה, ושהשכר יהיה נמוך יותר מאשר במרכז. אני הייתי משכירה שם וכך מכסה את המשכנתא, במחשבה על מעבר לדירה משודרגת יותר בעתיד (במרכז). אבל זו אני... וחוץ מזה, לא רוצה שתהיי רחוקה! וכן, אולי אם תדחו את ההחלטה לעוד שנה-שנתיים יהיה יותר קל להחליט. אכן, לא קל