מה עושים

[אדר שלי]

ל"אמא של" ולאורנה! ../images/Emo24.gif

נשמע לי כמו דילמה (או שתיים...) רציניות ביותר. אני שמחה שלא אני זו שצריכה להחליט כרגע, כי לא יודעת מה הייתי עושה. אמא של עפרי וטלטל - את עוזבת אותי???? אני לא מרשה! אני צוחקת. אני חושבת שהעובדה שאת לא עובדת כרגע ושיוד עצמאי כן פותחת בפניכם אפשרויות מגורים אחרות מזו שבה אתם גרים. עצם העובדה שאת מרגישה שזה לא המקום שבו היית רוצה לחיות מצדיקה את המעבר למקום אחר. אבל לא בלחץ. לא תחת מכבש של "רישום לגן עוד חודש" וכו'. זה דבר שצריך להיעשות בצורה רגועה ומחושבת, משום שזו החלטה שתשפיע עליכם ועל הילדים לטווח ארוך. וגם אם תמצאי עבודה בזמן הקרוב באזור, זה לא צריך להפריע לך לשקול שיקולים של מעבר בית עבור המשפחה שלך. מאחלת לך הצלחה בכל דרך שתבחרי! (למרות שאשמח אם תישארי באזור שלנו...) לאורנה - אני נתפסתי לעניין שאת אדם מאוד פרטי ואוהבת את האנונימיות. נראה לי שזו מהות המגורים בעיר, לא? והשכונה שאת מתארת בנצרת עילית זו לא ההגדרה שלי ל"עיר". לפי מה שכתבת, לי אישית לא נשמע שאת מוכנה למעבר כזה והייתי בודקת אם אפשר באמת להשכיר את הדירה הזו. אגב, אני כמובן אשמח אם תחליטו בסוף לגור באזור חדרה-פרדס חנה כמו שכתבת... ואז נוכל להיפגש...

 

[daldan]

הי מתוקה

איך אפשר ליעץ לך? אני יכולה רק לספר מנסיוני... אני גרתי בהרבה מאד "חורים" בקיבוץ בו גדלתי (באיזור קרית שמונה - יש "חור" יותר מזה תגידו?) בישוב קהילתי בגוש שגב (על ראש ההר הכי גבוה בגליל התחתון, נסיעה בכביש פתלתל וצר עם עיזים וכבשים בדרך - מהבית שלי יצאתי רק ישר אל הטבע וההר והוא מן הסתם גם נכנס אליי הביתה

) בקיבוץ קטן באיזור בית שאן ובנהריה. מבחינתי המקום בו אני חיה היום הוא הכי מרכז שאני מסוגלת לגור ובוודאי הכי קרוב למשהו אורבני שאני מסוגלת לעכל (ואני מדברת על פרדס חנה כרכור ) אני מאד מזדהה איתך בצורך בשקט בחיבור עם הקרקע והטבע. וגם עם הלבטים. מה אני אגיד לך למרות שאני לא הייתי רוצה שתתרחקי , אני בטוחה שתהנו לחיות באיזה ישוב קהילתי כדוגמת זה שאני גרתי בו, זה תפור עליכם. אבל לדעתי החסרון הגדול הוא המרחק - המרחק מההורים (וזה מנסיוני היום אני רואה כמה זה לא קל שאין לך את ההורים במרחק השגה) והמרחק מהמרכז לצרכי עבודה. (וזו הסיבה שאנחנו "הדרמנו" - כי זה הכי דרום שאני הייתי מוכנה) יש עבודה בצפון!!! עובדה אנשים עובדים וחיים שם, אבל לרוב היא דורשת פשרות. (האמת שדווקא בגלל שיוד עצמאי זה יתרון ולא חסרון - בגליל יש פריחה בבניה הרבה שכונות חדשות וזה יכול בהחלט לתת לו פרנסה) ולגבי החברים? בכל מקום תמצאי אותם, וזה בהחלט מנסיון של מעברים רבים בחיי הבוגרים (דווקא הבעיה שהקשרים עם החברים הקודמים מתנתקים) מקווה שעזרתי ולו במעט

 

[isidora]

מאיפה מתחילים לברר?

מצרפת לך את דף הבית של המועצה האזורית משגב יש שם מידע שיכול לעזור אני מאד אוהבת את האזור (אחות שלי גרה שם ואנחנו שואפים לבנות שם בבוא העת...)

 

[lulyK]

יכולה רק להזדהות עם ההתלבטות,

אם כי מכיוונים קצת אחרים. אם אני לא טועה ב"באופן טבעי" יש דף של משפחה שעושה נסיון כזה

 

[חושחושה]

אני קוראת את כל מה שכתבתן, ורוצה

לספר לכן מה החלטנו בעלי ואני, אחרי 10 שנות תשלומי משכנתא מזופתת, שזרקה אותנו למקומות מאוד נמוכים ומדכאים. גרנו בגבעתיים בדירה שכורה 9 שנים, כשבמקביל קנינו דירה קטנה ברמת גן לשם "השקעה", אנחנו לא מפסיקים להשקיע כספים בדירה הישנה הזו, כל רגע משהו אחר מתקלקל, אבל העיקר קנינו דירה אעלק! והשבוע החלטנו החלטה מאוד אמיצה, ואולי קצת מטורפת בעיני אחרים, מכיוון ששכרנו בית פה באיזור האהוב, פרדס חנה כרכור, החלטנו שזהו זה, פה אנחנו ממשיכים לגור בשכירות, את הבית ברמת גן מוכרים (הוא כבר הוצע למכירה), מחזירים את המשכנתא, שמים את מה שנשאר בבנק, יוצאים מהקטע היהודי" הזה שחייב להיות לנו בית משלנו, ומתחילים לח י ו ת !!!! די! לא קורסים יותר תחת העול הכלכלי הזה, מעדיפים שתהיה לנו רווחה כלכלית כעת בחיינו, מאשר נדאג מה לתת לילדנו, כשנמות, והאמת החובות והשחיקה היומיומית הזו, לא שונה ממוות! מאוד שלמים עם ההחלטה הזו (למרות זימזומי האנשים מסביב, וההורים) אי אפשר להיות יותר קורבנות של החומר! אני חושבת שרק מי שיכול להרשות לעצמו לרכוש דירה ללא משכנתא, הוא זה שצריך לרכוש. זהו סתם רציתי לשתף מכיוון שהנושא הזה עלה פה על הפרק! יום נעים.

 

[אפרת12]

את יודעת מה - למרות שאצלי הפתרון

היה דוקא כן לקנות

- כל הכבוד שעשיתם את מה שהייתם צריכים כדי לחיות בהווה. לטעמי זה אחד הדברים הכי חשובים - מול אחת מהטעויות הגדולות שהרבה אנשים (כולל אותי) עושים. לחיות בעתיד, במה שיהיה ומה שאני חולמת. אצלנו זה היה הפוך - גרנו בבתים שכורים ואני נורא סובלת מזה מכל מיני סיבות, ותמיד היה ברקע "הבית שנבנה לנו", שגם זה היה סיפור ביורוקרטי מהסרטים, גם בגלל ההתעקשות של בעלי. עד שהחלטתי שנמאס לי לחיות בעתיד. טוב לנו בגדרה - בוא נבנה בגדרה, ולבית שאנחנו (בעיקר הוא) חולמים לבנות במושב נדאג אח"כ. העיקר שיהיה לנו בית שלנו, שנוכל לדאוג לו, להשקיע בו - ולא לדאוג מהשטויות של בעלי הבית.

 

[אפרת12]

כמה נקודות לגבי "חורים"

לא קראתי מה אחרות כתבו, כך שיתכן שאני חוזרת - אז אני מתנצלת מראש. אני מחבבת מקומות מבודדים וקטנים בגלל האוירה והשקט. אין ספק שהם עושים משהו טוב לנשמה. לגבי גידול ילדים - יש (לטעמי )יתרונות וחסרונות, ולמען האמת, בגלל שהם שקולים, אני חושבת שאוותר על לפרט (אני פעם אמרתי שאקח את הילדים שלי לחוה נטושה בנגב שיגדלו בלי טלויזיה ובלי השפעת מותגים) אבל לגבי הפרקטיקה - כל השירותים שאת צריכה: רופאים, סידורים וכל טרדות היומיום, מצויים במרחק (יש לנו חברים שגרים בצופר שבערבה. הם מרוחקים שעה מאילת ויותר מזה מב"ש, ששם היא יולדת. וזה עוד יישוב יחסית מאורגן ועם הרבה שירותים). אם אני לא טועה אין לך רישיון. אני זוכרת נכון

אז מטעמי החומר, ולא הנשמה, אני חושבת שזה עשוי להיות בעייתי. ועוד דבר - אם חברים זה דבר שחשוב לך, קחי בחשבון שהם יבואו מעט מאוד לבקר אותך ויחשבו שמאחר ואת בחרת להתרחק - את זו שצריכה להטריח את עצמך לבקר (חברה שגרה בת"א אמרה לי פעם "אבל בת"א יש הרבה יותר מה לעשות", כשדובר על מי יבוא אל מי - לבית

ומדובר על בחורה שאני מעריכה אותה כמאוד אינטליגנטית בד"כ). וחברים חדשים

אין לך שליטה על מי שאת גרה בקרבתו, ולא תמיד יבוא לך להתחבר איתם. וכשאת נמצאת ב"חור" קטן - אין לך את אפשרות הבחירה וברירה. הארתי רק את נקודות השלילה לדעתי, אז נקודת זכות אחת, גדולה מאוד - אני חושבת שמקום כזה הוא נפלא לגידול ילדים בריאים בנפשם, למרות שיהיו מי שיגידו שזה לא עוזר להם להתמודד עם "העולם האמיתי", שהם יגדלו פרובינציאליים או שאח"כ תהיה לה כמיהה עזה יותר אל "העולם שבחוץ". אני עדין חושבת שזו דרך מצויינת לגדול. שיהיה לך

עם כל מה שתבחרי

 

[lulyK]

מוסיפה עוד משהו לשלילה:

אותה בעיה חברתית שעלולה להיווצר למבוגרים, קיימת גם אצל הילדים ואולי אפילו יותר. ילד שלא ימצא חברים בתוך יישוב קטן יההי מאד מבודד (ויעסיק את הוריו בהסעות במשרה מלאה)

 

[בלינקה]

או סתם יהיה מאד מאד מאד אומלל ../images/Emo4.gif

 

[אמא של עופרי וטל]

זאת נקודה טובה למחשבה

ובתור מישהי שגדלה עם 4 ילדים במחזור שלה בקיבוץ - אני חושבת על זה לא מעט. בכל אופן אני מקווה לחנך את עופרי לביטחון עצמי ולהערכה עצמית מספיק גבוהה כדי שילדים בשלב מאוחר יותר לא יוכלו להשפיע עליו לגבי עצמו - האמהות כאן לילדים יותר גדולים בטח אתן בטוחות שאני אופטימית וממש לא מציאותית....

 

[אמא של עופרי וטל]

ברח לי...

האנשים שאני מכירה שחיים ביישובים נידחים - הילדים שלהם הם ילדים רגישים ובדרך כלל יודעים לקבל כל אדם באשר הוא - אני חושבת שלטבע ולצורת החיים יש השפעה מאוד גדולה על אופי הילד.

 

[Arfilit]

ההיכרות שלי היא שונה

מכירה ילדים שגדלו בקיבוצים (= חברה קטנה) - ושהחברה הקטנה עשתה להם רע מאוד מאוד מאוד - משלל בחינות, החל מן הבטחון העצמי וכלה במחסור בכלים חברתיים. וכמובן שיש גם את ההיפך.

 

[Arfilit]

ההסעות זה בעיני החלק הקטן

של הבעיה. בעיני - הצרה הכי גדולה בילדות זה העדר הבחירה. ילד שלא מסתדר חברתית הוא פשוט בודד. בדידות רעה. בדידות שעלולה להשאיר צלקות (שלא לדבר על שריטות ממש...). ילד שמציקים לו - זה עוד יותר גרוע אפילו - פשוט כי אין לו בחירה. אנחנו, כמבוגרים, בוחרים את המעגלים החברתיים שלנו מתוך מגוון מעגלים שפגשנו לאורך החיים. יש מי שיש לו "חברה'", יש מי שיש לו חברים בודדים, יש מי ששומר לאורך שנים ויש מי שמוצא חברה חדשה בכל מעגל שהוא מגיע אליו. אנחנו יכולים להחליף, לשנות, לגוון, לסנן. בנוסף - מבוגר לא אהוב איננו "מוצק". ענין ההצקות מתעדן ונעלם עם השנים. לכן בעני, מן הבחינה החברתית הרבה הרבה הרבה (הרבה) יותר קשה להיות ילד. ענין העדר הבחירה מחמיר כאשר מדובר בישוב קטן. אני מודה שזה אחד הדברים שמעסיקים אותי במחשבה על גידול ילדיי - ואני מרגישה שכשהחלטנו לעבור לישוב קטן עשינו החלטה הרת גורל לעתידם החברתי - יכול להיות שלטוב ויכול להיות שלרע. אני כשלעצמי, הבטחתי לעצמי, עוד לפני שהפכתי לאמא, שכשאהיה אמא - אשתדל להיות קשובה לענין ולשים לב להעדר הבחירה ולהשלכה שלה על הילדים שלי (לא צריך להתאמץ כדי להבין שבשלבים מסויימים של ילדותי העדר הבחירה עשה לי רע מאוד - נכון...?

). אני מקווה שיהיה לי את השכל והלב לתת להם כלים להתמודד עם הענין, ואף לעזור להם למצוא איזשהו סוג של מגוון בשלבים בהם העדר המגוון יקשה עליהם (אם בכלל). ואלו היו שני הסנט שלי על העדר בחירה חברתית בשנות הילדות...

 

[מאז]

מסקנה (מכאן ועוד) - להשכיר קודם!

כלומר - אם יש לה חלום של "לגור בחור" - לא הייתי פוסלת אותו בכלל. אבל לא הייתי רצה ישר לקנות שטח (על אף הלחצים והפיתויים) אלא משכירה קודם יחידת דיור, גרה איזה שנה שם, ואחרי שרואה אם זה טוב או שיש "התפכחות מהחלום" - מחליטה אם לבנות או לא.

 

[POOH*]

לשתיכן...

אנחנו בדיוק סיימנו את ההתלבטות הנ"ל לא מזמן. ובחרנו בכרכור. למה? קרבה לעבודה של האיש. לשנינו יש חברים באזור.. [אתן לא מתגעגעות אלינו?] אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לקנות שם בית עם חצר ולא להתפשר על דירה. קרובים מאד להורים שלו [פחות מ- 10 דקות נסיעה] ולא מאד רחוקים מההורים שלי [40 דקות נסיעה בערך]. זאת לא ממש עיר אבל גם לא כבר שכולם מכירים את כולם. כך שיש את יתרונות הכפר הקטן [חוץ ממדרכות וכבישים סלולים ונורמליים

] ואפשר לשמור על אנונימיות כמה שרוצים אבל גם יש יתרונות של קרבה למרכז. וקרבה לכל מה שצריכים ורוצים. וזה לא רחוק מדי לנסוע לחברים ו/או הורים. וחוץ מזה עד כמה שאני מחשיבה את עצמי כאדם חברותי ושמתחבר בקלות אין מה לעשות בגילי המופלג הגעתי למסקנה שעכשיו כבר יותר קשה להתחבר ולמצוא חברים חדשים. ואני מעדיפה לא לעבור למקום שבו אהיה לגמרי לבד... זאת דעתי בכל אופן בעניין - מקווה שעזרתי לשתיכן.. וכמובן שנורא אשמח אם בסוף שתיכן תהיו שכנמות שלי..

POOH

 

[קרניר]

ברור שמתגעגעות אליכן...

נו מתי כבר אתם חוזרים לאיזור? עוד לא יצא לי להגיע לאיזורכם ולכן לא ביקרנו מאמינה שתוך שבועים הכל יסתדר ונגיע. בנתיים נשיקות

 

[אמא של עופרי וטל]

בנושא פרדס חנה כרכור.

כמו שובכם כאן יודעות מערכת החינוך החל מגני מועצה ועד לבית ספר פשוט זוועתית!!! בואו נגיד שלהשאר כאן באזור יעלה לי הרבה כסף - כי אחרי הגני מועצה שראיתי אין שום סיכוי שעופרי או טל יהיו חלק מהם. וכמו שנראה לי היום אם נשאר כאן הם גם ילכו לאחד הבתי ספר הדמוקרטים כאן באזור וזה גם יעלה לי המון כסף... בואו אני אסביר לכם כמה מגוחך המצב יש כאן בית ספר יסודי בשם "אלונים, הוא בתחתית של התחתית, מורים שנה שעברה שבתו ולא פעם אחת לגבי האלימות של הורים וילדים (בכיתות ב' ג'!) נגד המורים והמנהלת, מה שקרה הוא שארי שנה שעברה ברחו המון הורים לבתי ספר אחרים וכרגע "אלונים" נחשב לבית ספר לא רע בכלל כי אין כיתה שעוברת את ה 25 ילד בכיתה... וכל ילד מקבל יותר יחס אישי - הרבה יותר מאי פעם. אין לי מושג איך זה במקומות אחרים - ושאני מסתכלת על עתיד אני מסתכלת גם על הבתי ספר. האנשים כאן מקסימים ואני בהחלט מוצאת את עצמי כאן ויהיה לי קשה לעזוב, פעם חשבתי שחלום חיי הוא לגור באזור הזה היום אני כבר לא ממש בטוחה.

 

[עינבלית]

אם ככה, תפור עלייך הומסקולינג!

אולי גם אנחנו נעבור לאזור ונקים בית ספר קטן ואיכותי למקסימום 10 ילדים (שרובם יהיו ילדינו?)

 

[POOH*]

לגבי בי"ס...

קודם כל כמובן נשמח להצטרף ליוזמה כזו אם כי לא בטוח שמבחיננה כלכלית זה יצא זול יותר מבי"ס דמוקרטי. חוץ מזה יאללה - בואו לאזור!!!! האמת שהקדשנו מחשבה לנושא... ואם לא נמצא בי"ס שיראה לנו ולא נוכל לממן בי"ס דמוקרטי נשלח את הילדים לבי"ס של הקיבוצים שאמנם עולה קצת יותר מרגיל אבל פחות מדמוקרטי. והוא די טוב. כך שיש פתרונות... ואגב לא בטוחה שבמקומות אחרים החינוך הרבה יותר טוב... זה די בעיה לבדוק דבר כזה מראש כיח את לא יודעת מי הילדים שיהיו בשכבה של הילדים שלך.. POOH

 

[אמא של עופרי וטל]

פו תדברי עם עם הורים בגיל בית ספר

על מה שקורה בבית ספר רעות, כולל המספר הגדול של תלמידים בכיתה באזור.