[Jesse Ian]

../images/Emo4.gif

הלוואי שזה לא היה קשה כל כך למצוא את המילים שיבטאו את הכאב ואת החור העמוק בנפער בתוכי. אני מרגישה חסרת אונים. חסרת מילים. איך מבינים שה"אין" הזה הוא לתמיד? אחותי שאלה את אמא שלי איך נחזיק מעמד. היא ענתה לה "הנורא מכל כבר קרה" זה כל כך נכון. אבל מה עושים כשהנורא מכל קורה? הסופיות שבזה... חונקת. השלושים לאבא שלי יהיה בעוד שבוע. המילים האלה ריקות בשבילי, הנוכחות שלו בבית אמיתית ועוצמתית כל כך שזה פשוט לא יכול להיות באמת.

 

[yazi22]

אין מילים

הזמנים קשים מאד, וקשה מאד לבטאם במילים. אני חושב שהמילים בכל זאת עוזרות, ולו רק כדי להבין מה עובר עלייך. כשנפרדנו מעמר התחלתי לצקת את מה שעבר עלי במילים ואני ממשיך עד היום. אולי יקל עלייך מעט לקרוא את הדברים במילים של אחרים.

 

[אחשל]

../images/Emo201.gif

לא קל לעכל את האובדן, להבין שזהו, נגמר ולא יהיה יותר

... זה לרוח לא מעט זמן, ואני יודע שזה לא נשמע מעודד, אבל את בתחילת הדרך של ההתמודדות... בסופו של דבר, מתישהו, מתרגלים לחיות עם הכאב הזה...

 

[אושרי26]

../images/Emo201.gif

אכן, הנורא מכול קרה ועכשיו אתם צריכים כולכם להאחד לעמוד כגוף אחד חזק נוכח המציאות הקשה ולחזק אחד את השני. אני יודעת השנוכחות של אביך בבית מקשה עכשיו ונראה לך כאילו לא תצליחי ללת לו ללכת אבל- הזמן יעשה זאת, תרגישי אותו פחות בבית. למרות שאחרי 12 שנים בלי אבא אני יכולה לבהגיד לך שלפעמים נעים לחשוב שהוא בבית, לראות אוטו כמו שלו ולחשוב שזה הוא. זה מראה שאהבה לאבא נשארת תמיד, גם כשהוא לא נוכח פיזית.. בהצלחה! תוכלי לפנות אליי במסרים אם תרצי לשוחח בפרטיות..

 

[yamkachol]

הרגשה כ"כ מוכרת,

בתחילה גם לי האובדן לא נתפס. לא היה מוחשי. ואם הזמן ההרגשה הולכת ומחריפה. מה עושים? מתמודדים. הכאב הוא גדול, איום ונורא - צריך לכאוב אותו - וללמוד לחיות איתו . יהיו ימים שיתעצם, כמו יום השנה, ימי חג ומועד ואירועים משפחתיים. לי עזרה מאוד סדנא להתמודדות עם אובדן בן / בת זוג. חיבוקים ואהבה מהסובבים עזרו לי מאוד.

 

[Jesse Ian]

תודה לכם..

אני מרגישה כל כך קטנה אל מול הסופיות הזאת..