[baby girl1]

../images/Emo4.gif

כל דברים משמחים שאני מספרת לה היא לא באה לקראתי כלומר, שאני מספרת לה על זה שהכרתי בחור... היא ישר מעבירה ביקורת יענו, שאני אזהר וכאלה, או שאני מספרת לה משהו טוב בטלפון היא ישר חותכת אותי ואומרת שהיא לא יכולה לדבר איתי [זה כל הזמן ככה] אבל, עם האחים שלי היא איתם עד הסוף, תומכת בהם, מדברת איתם ומתבדחת. אני, סגורה בחדר... ושומעת את הצחוקים ואת הכל, אבל כשאני איתה בסלון היא עסוקה בלצפות בטלויזיה או בלגעור בי.. ואני, כל הזמן רבה איתה.. אני לא מחוברת לאחים שלי... הם יוצאים עם ההורים שלי ולא מזמינים אותי.. הם הולכים בלי הידיעה להזמין אותי איתם.. אין לכם כמה זה פוגע! מה עושים? עיזרו לי

 

[s h o o s h a]

תגובה רעה-ראי הוזהרת

מהצצה חטופה בכרטיס שלך שמתי לב שאת בת 22. לכן, הכינוי שבחרת בו כל כך מתאים לך. צאי מזה! תפסיקי ליילל ומצאי לך חיים! תפסיקי לחכות שמישהו יעשה בשבילך! לא מזמינים אותך, תזמיני את עצמך! את יושבת בחדר כשהם בסלון צוחקים ומתבדחים? תצאי מהחדר ותצטרפי אליהם! הרי לא יגרשו אותך תתחילי להיות חלק מהמשפחה! תתחילי להראות יוזמה! הייתי רעה, תוקפת, תוקפנית ועוד כל מיני? לא נורא. כי לפעמים צריך טלטול חזק, ניעור רציני כדי להתעורר. לפעמים יד מלטפת ו"פוצי מוצי" זו לא התשובה ולדעתי במקרה שלך זה בדיוק מה שאת צריכה - קצת ניעור. זהו.

 

[ילדת דווקא היחידה]

באמת זה פוגע

שילדות מהכיתה שלי לא מזמינות אותי לטייל אני מאוד נפגעת בסדר אבל המשפחה עם באמת לא בסדר למרות שאת גדולה עם חיבים לאזמין אותך עם המשפחה שלך

 

[faith2]

כואב לי הלב חמודה...

האם דיברת איתה על זה?