[Dizen]

../images/Emo4.gif

סבתא בבית חולים. אותו בית חולים שידיד שלי שכב בו עם פגיעה בראש ואובדן זיכרון, אותו בית חולים שאני עצמי הייתי מאושפזת בו שנה מהחיים שלי. ואני מכירה את כל המסדרונות, יודעת איך פועלת המיטה, ומכירה (כמעט) את כל האחיות

אוף

ולחשוב שגם עם כל זה, אני עדיין לא מסוגלת להפסיק לחשוב מתמטיקה.

 

[סירופ מייפל מקולקל]

אני מקווה שהיא תרגיש טוב ../images/Emo24.gif

תחשבי על זה ככה שלחשוב מתמטיקה זה טוב

זה כיף

 

[Dizen]

תודה ../images/Emo13.gif

זה די עצוב שחברה מנסה לארגן איזשהי מסיבה, ואני רק חושבת על איך אפשר להוכיח את הסכום של האנשים באינדוקציה

הזוי

 

[יעל ניסן]

בכלל לא הזוי

לפעמים זהו מנגנון הגנה מאוד יעיל. לחשוב משהו לגמרי לא קשור כדי לתפוס מרחק קוגניטיבי מהיכן שמכאיב ולאפשר לעצמך לתפקד בסיטואציות שקשות לך. כל הכבוד!

 

[Dizen]

אבל

אבל... אני עושה בדיוק הפוך

אני לא חושבת על משהו לא קשור כדי להתרחק ממה שמכאיב. כי מתמטיקה זה מכאיב גם

 

[יעל ניסן]

אבל מכאיב אחר.

תראי מה את עושה: את נמצאת בסיטואציה לא נעימה, מצליחה לשרוד בה ועדיין יש לך ביקורת על עצמך ועל הדרך בה את מתמודדת. למה? לא יותר פשוט לתת לעצמם ח"ח על איזו יכולת שיש בך? להבדיל אלפי הבדלות, את יודעת מה זה הזכיר לי? כשלמדתי שיאצו לימדו אותנו ללחוץ על הנקודה הזו ליד האגודל כשיש כאבי ראש. בכל מקרה - יום אחד הייה לבנזוגשלי כאב ראש - וכמובן ששמחתי לנסות את הפטנט עם הלחיצות... וכל כך כאב לו היכן שלחצתי שהוא אמר "טוב בטח שלא כואב לי הראש עכשיו, כי כואבת לי היד!!" כמובן שזה היה בצחוק כי כאב הראש עבר - וגם הכאב ביד. לפעמים מחליפים כאב בכאב כדי להיות יכולים לעבור איזו פאזה. ובכלל, התמודדות מוצלחת נמדדת על פי היכולת של מישהו לעבור לסדר היום נוכח הקשיים שיש. החיטוט העצמי על הדרך המאפשרת לך לעבור לסדר היום והביקורת שיש לך על הדרך שעוזרת לך לעבור לסדר היום רק מונעת ממך לעבור לסדר היום. נסי להרפות המביקורת העצמית הזו, היא לא עוזרת לך.

 

[Dizen]

../images/Emo51.gif ../images/Emo13.gif

ורק הבהרה: אמנם הנושא העיקרי של ההודעה היה סבתא והבית חולים וכו', אבל האמת היא שזה פחות מטריד אותי. סבתא כנראה תהיה בסדר, וכל הזכרונות שעלו בי כשנכנסתי לבית חולים לא מטרידים אותי יותר. מתמטיקה, לעומת זאת, תמשיך להכאיב לי עוד הרבה זמן (או לפחות עד ה-15 בפברואר

) המון תודה

 

[spider kisser]

תסתכלי על הצד החיובי...

לפחות את לא מנסה לחשב את נפח החדר[בדטרמיננטות כמובן], ושהוקטורים שפורשים אותו הם רשימה בת"ל...

 

[Dizen]

אמממם

לא, אני אכן לא עושה את זה

אני אוהבת וקטורים

 

[daveScorpions]

סניפי אם זה עוזר אני כל כך מבין אות

אני איזה שנתיים שלוש הייתי בבית חולים עם אבא שלי והיום אני לא יכול להתקרב לבתי חולים כשסבתא שלי הייתה בבית חולים לפני חצי שנה ביקרתי אותה רק פעם אחת בחודשיים שהיא הייתה שם

פשוט קשה לי מידי להתקרב לשם כואב מידי...

 

[יעל ניסן]

חבל

(ומה זה לעזאזל סניפי?) חבל שהיית יותר מרוכז בכאבים שלך ולא הלכת לבקר את סבתא. בית חולים הוא רק בניין. זה שיש לך זכרונות לא נעימים משם... מה ני'יגיד? בגלל זכרונות לא הולכים לבקר את סבתא? האם היא בגלל הזכרונות שלה אי פעם לא ביקרה אותך? אם ככה תתמודד עם כל מקום בו יהיו לך זכרונות לא נעימים, ייצא שתוך כמה זמן תמצא את עצמך יותר נמנע מהחיים מאשר חי אותם. אמרתי קודם ואגיד שוב: התמודדות טובה היא כשמצליחים לעבור לסדר היום ולתפקד בטווח רחב. כשמצמצמים את הטווח, ההתמודדות רק נראית באופן קוסמטי כיותר טובה אבל למעשה היא לא.

 

[daveScorpions]

../images/Emo4.gif

תראי נורא פשוט לבוא ולהגיד תראה מדובר בסבתא שלך הרגשת חרא שזה בית חולים זה כולה בניין קל להגיד את זה זה לא שאמרתי לעצמי וואי אני הולך להכנס לבית חולים וואי זה מזכיר לי תחושות מגעילות. איך שהתקרבתי לשם התחלתי להזיע, איך השמשכתי להתקרב ניהיה לי חנוק איך שהייתי בשער כבר רציתי ללכת מהמקום הזה כי לא עשה לי טוב להיות שם. זה לא שבאתי ואמרתי לעצמי איכס בית חולים בוא נלך מפה כמו שיוצא שאת מציגה את זה. זה לא שהחלטתי להרגיש ככה זה גם לא בגלל שמדובר בסבתא שלי זה פשוט היה ככה.

 

[יעל ניסן]

ראשית

אף פעם לא "מחליטים" להרגיש דברים. רגשות באים בלי לשאול אותנו. מה שכן אנחנו יכולים להחליט זה איך להתמודד עמם. כשנותנים לרגש להכתיב לגמרי את ההתנהגות, יוצא שמאוד מאוד קשה להתמודד. צריך לגייס קצת את המחשבה או את ההגיון בשביל התמודדות יותר מוצלחת - כי אחרת באמת תתחיל לקבל בחילות מבניינים על סמך רגשות בעבר, או זכרונות. אם יוצא ש"פשוט" הגבת כמו שהגבת ואתה מרוצה מהתגובה - אין לי מה להגיד. אבל אם אינך מרוצה מהתגובה ונראה לך שחשוב שתהיה יכול בהווה ובעתיד להיכנס לבניין מסויים בלי תחושות בחילה, אתה לא יכול להרשות לעצמך להתקפל ולא להתמודד עם הרגשות שלך ולגייס את ההגיון שלך. וזה שנראה לך ש"נורא פשוט להגיד" דברים - אני בכלל לא מקלה ראש. אני דווקא חושבת שעוד יותר פשוט להמנע מכל מיני חוויות בלי התמודדות. כלומר, יותר פשוט לא להיכנס לבניין מסויים כי הוא גורם לך בחילה, מאשר להתמודד עם הבחילה שלך. הבעייה היא שהמנעות גוררת המנעות ובמשך השנים, אם לא מתמודדים, אתה יכול למצוא את עצמך חי בעולם מאוד מצומצם.

 

[daveScorpions]

קודם כל ../images/Emo51.gifו-../images/Emo52.gif

יש במה שכתבת המון אבל אני לא יודע לי אישית נורא קשה עדיין לבוא ולהכנס לאותם קירות קשה לי לבוא ולהגיד יאללה אפשר לחשוב מה זה כי ניסיתי את זה ולא ממש הלך לי לא פעם ולא פעמיים נחנקתי. i chouked בעיניי זאת גם אמורה להיות שאלה של זמן אחרי הכל לא שאני מכתיב לי מתי זה יעבור או מתי לא אבל זה יקרה בסופו של דבר לא?

 

[יעל ניסן]

מקווה בשבילך שכן

ואם לא, שתעבוד על זה ותעשה משהו אקטיבי במקום לחכות שהדברים יעברו לבד.