אוךךךךךךךךך איך היה
אז ככה. אני שמחה לבשר לך אדוה שבטי שלנו התהפכה שוב. אחרי שיצאה ממנה החיה כשניסינו אותה ב"נסה אותי", חזר הלק האדום למגירה, כך גם החצאית החושפנית והקוקו הארוך והחלק. בטי שלנו חזרה ללוק הפשוט של מכנס שלושת רבעי וגופיה, ואפילו ציור דמוי קעקוע על זרוע ימין שמזכיר את הצמיד המיתולוגי מהסיבוב של פרפרים. (הייתי מוותרת על הפיסקה הזו, אבל ביקשת תיאור מדוייק אדווה). היא התיישבה לייד פסנתר..... את הגיטרות המכסחות ואת הצלילים האלקטרונים, החליפו צלילים רכים ונוגים של גיטרה, בס ופסנתר. לא עוד ליווי של אקורדים, אלא מלודיות של ממש. איך שהיא התיישבה לה שם לייד הפסנתר וניגנה את מהפכה קטנה, הרגשתי מן תחושה מוזרה, התרגשות שכזו לראות שוב את בטי. אותה דמות שליוותה אותי בכל כך הרבה רגעים, כמה בקרים ניגנתי לעצמי את השיר הזה, כמה בקרים התענגתי מההאזנה לשיר (בליווי גיטרה, בליווי פסנתר, בגרסא המקורית). אך פתאום הרגשתי בשיר הזה אנרגיה אחרת. אותה בתי המפוחדת שראיתי בבארבי ב99, אותה בחורה שרעדה כשחיממה את אביב גפן וכשעלתה להופיע בפסטיבל ניצנים, עלתה לבמה בביטחון, בלי שום הצגות, היום כבר לא ממש אכפת לה אם ינסו אותה או לא, היום היא שם בשביל עצמה. בטי לא הגיעה לפזמון ואני כבר הרגשתי רטיבות על הלחיים, פשוט בכיתי, בכי לא מוסבר, אך בכי אמיתי שליווה אותי לאורך כל ההופעה. נוגנו שם כמה שירים חדשים מדהימים, והשירים הישנים קיבלו עיבודים חדשים. עיבוד מפתיע במיוחד קיבל השיר "ספק" (גרסת רגאיי). לפני ההופעה חשבתי איך יהיה מוזר לראות את בטי בלי עדי גולדשטיין משמאל וירון גורן מימין. אך אבי חזות ולידור לוי (שליווה את בטי בסוף הסיבוב של פרפרים), נתנו פייט לא רע. לידור לוי הוא נגן בחסד עליון, המון זמן לא ראיתי מישהו נוגע בגיטרה כמו שהוא נוגע. לדעתי, ואני לא מגזימה, מינימום סינגולדה הבא. ובסוף את כבר יודעת חיבוקים נישוקים והביתה. במילה אחת מדהים.
