כבר 426 ימים ולילות

[פרלמנים]

../images/Emo40.gifכבר 426 ימים ולילות../images/Emo17.gif

התלבטתי אם לכתוב את ההודעה הזו, התלבטתי כי אולי זה עלול "להלחיץ" אמהות טריות בתחילת דרכן התלבטתי כי אולי זה הרגשות שלי הם אגואיסטיים ולא כדאי שאכתוב את שעל ליבי התלבטתי כי הודעה כזו עלולה להביא לתגובות כואבות או קשות התלבטתי כי אולי "אסור" לי להרגיש ככה...למרות שאני בטוחה שלכולנו יש רגעים כאלה... התייעצתי עם אמא שמכירה את הרגשות האלה מקרוב והחלטתי לכתוב... כי זה המקום שבו אני יכולה לספר הכל-הכל. וכי מה שאני מרגישה זה טבעי והגיוני. כבר 426 ימים שאנחנו עם הדניס...והאמת היא שכבר קצת נמאס לי-זה מה שרציתי לספר. אספר לכן בסוד שבשבועיים האחרונים חיפפנו-דניאל היה חולה והלילות היו קשים וארוכים-הדבר האחרון שהיינו צריכים זה את הדניס הזה. למרות שלכאורה "זה לא מפריע"...אני יודעת שאיכות השינה של דניאל מושפעת מהדניס וביננו-הרבה יותר נעים להתכרבל במיטה עם אבא ואמא ובלי הנעליים. אסף חושב שמבחינתו אפשר כבר להפסיק אבל אני מרגישה, למרות הקושי, שעכשיו צריך להתרגל שוב, בלי פינוק ובלי לחשוב על זה יותר מדי...פשוט חייבים. ולמרות זאת-קשה ונמאס ויש עוד הרבה לילות לפנינו. ליל מנוחה

ותודה שאתן כאן ושאפשר לכתוב לכן הודעות כאלה

... ג'סיקה

 

[nush האחד]

מבינה אותך... ../images/Emo24.gif

אין ספק שלא קל להיות חולה ועוד פחות קל להיות חולה עם הנעליים. מאד מבינה אותך למרות שאני אישית מעדיפה לקום מאה פעם בלילה מאשר להוריד לקטנטן את הנעליים. לעיתים נראה לי שאפילו 14 שעות ביום (נעילת הנעליים) אינן מספיקות ועבורי הורדת הנעליים אינן אלא אופציה שאינה קיימת... קבלי חיבוק גדול. לכל אחד יש נקודות חולשה וקשיים שעליו להתמודד איתם, בדרך זו או אחרת. ככה זה בחיים. פעם עולים ופעם יורדים. העיקר לדעת להמשיך הלאה...

 

[באלי23]

../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

גם אני כתבתי הודעה דומה לשלך, הפריחה חזרה, פאר התעוררה בלילה בצרחות, ובערב כשהורדנו את הגבס *&%$2#^&.אני נשבעת שממש התפוצצתי

. אבל אז הסתכלתי בבובה שלי, ובאמת ששום דבר כבר לא היה חשוב. תסתכלי על המלאכון המדהים שלך

, ותראי שאני צודקת

המון חיבוקים ונישוקים.

עינבל.

 

[סבתא53]

גסיקה

זה כל כך אנושי להרגיש כמו שאת מרגישה. גם נושאי הדגל הם בני אדם וגם הם מתעיפים לפעמים. אל תרגישי רגשי אשמה ! מותר לך להרגיש עיפה אחרי המחלות והקשיים של הציצים וגם ההורמונים שכנראה עובדים שוב שונה לאחר הפסקת ההנקה... המון המון נשיקות וחבוקים הוכחת לנו שאת אנושיות ולא איזה צעירה ביונית שהכל עובר לידה בלי להזיז לה כלום....לכולנו לפעמים נמאס מהכל....תשתדלי לנוח קצת בסוף השבוע והכל יהיה בסדר נשיקות סבתא

 

[פרלמנים]

סבתא, למילים שלך יש משמעות עצומה-תודה.

כתבת ממש את מה שרציתי לקרוא

תודה על העידוד וההבנה

ג'סיקה

 

[פרלמנים]

../images/Emo51.gif תודה ענבל יקרה...

בהתחלה חששתי לכתוב, כי הרגשתי שזה עלול "להזיק לאוירה" אבל אני בעד לחלוק רגשות. תודה על העידוד

אתמול בלילה כבר נעלתי לו את הדניס וחזרנו לשגרה ג'סיקה

 

[פרלמנים]

ראשית-טוב לראותך כאן../images/Emo45.gif

תודה על התשובה. לא הבנתי את העניין של "מעדיפה לקום מאה פעם בלילה"... דניאל ישן איתנו במיטה (בחדר שלנו יש מלא מזרונים וכריות על הרצפה וכולם ישנים יחד) אז אני לא צריכה "לקום" אליו. פשוט הייתה לו "מחלת הפה והטלפיים" בשבועיים האחרונים-הכאבים היו נוראיים והבכי לא הפסיק יום ולילה. בתקופה כזו, עם תינוק שכבר הולך, אי אפשר לנעול את הנעליים בידיעה שהוא מתעורר כל הזמן ומטייל בבית ומחפש הקלה לכאביו... היינו יותר ערים מישנים בתקופה הארורה הזו... הנעליים היו מיותרות לגמרי. את צודקת-לכל אחת מאיתנו יש את החולשות והקשיים שלה, והיא מתמודדת בדרך הטובה בעיניה. חלק גדול מאוד מהתמודדות שלי עם הקשיים וגם עם הרגעים המאושרים (כן ירבו

) היא כאן, במילים, על גבי הפורום תודה על החיבוק ג'סיקה

 

[nush האחד]

ג'סיקה, מקוה שלא נעלבת מתגובתי...

משום מה יש לי הרגשה שדבריי הובנו לא כהלכה. אולי זה נכון ואולי גם לא. מה שחשוב זה שכל אחת עושה מה שטוב לה ולסובבים אותה. במשפטי "מעדיפה לקום מאה פעמים בלילה" כתבתי איך אני פועלת במצבים כאלה. לא היה לי כלל מושג שדניאל ישן איתכם על הרצפה וזה גם לא ממש רלוונטי. מעבר לזה, אין לי שום כונה לשפוט אותך ו\או כל אחד ממשתתפי הפורום על הדרך בה הוא נוקט. העיקר שאנו עושים את שטוב לנו ולילדינו כראות עיננו וכן, גם העיניי הפורום הוא בהחלט המקום להתמודדות, גם אם קצת יותר מאחורי הקלעים... ולכן אין שום צורך להסביר דברים הברורים מאליהם... לא רוצה לפתח את הנושא מעבר לזה. באמת שלא היתה לי כוונה לפרוט על מיתרים רגישים ומצטערת אם אכן כך נעשה. מאחלת לכם לילות שקטים ושלווים

 

[פרלמנים]

הכל בסדר, הובנת כראוי../images/Emo13.gif

 

[מטיסת שבלולים]

טוב שכתבת

אני יכולה לכתוב- וגם כתבתי בעבר... שאני שונאת את הנעליים. כן פשוט שונאת. ויודעת שבלעדי הנעליים הבן שלי היה צריך ניתוחים וכו'. ברור לי. ובכל זאת שונאת. את המגבלה שהן כופות- אפילו שזה כדי למנוע מגבלה מטרידה יותר בגיל גדול יותר. אושרי כבר בדיוק שנה בלי הנעליים. הוא גם שנא אותן! כל לילה מאבק. אם לא היה שונא אותן היה לי הרבה יותר קל וגם לא היינו מוותרים עליהן לפני גיל 4... אני יכולה לכתוב ששהריון שלי עבר הרבה יותר בקלות משל הרבה אמהות כאן, עשינו אולטראסאונד וסמכתי על ממצאיו שהכל בסדר מלבד הק"פ. את ההריון עברתי יחסית ברוגע. אבל פתאום גיליתי כמה דברים יכולים לקרות לעוברים הקטנטנים וחששתי מאוד הריון. עד ההריון עם דרור לא ידעתי אילו בדיקות לעשות וכו'. בסופו של דבר עשינו גם רק אולטראסאונד אחד בשבוע 20, אצל תמרקין, וסמכתי על הבדיקה שלו שהכל בסדר. אבל תגידי, את באמת סופרת ימים? ממליצה לך לנסות להפסיק. אני זוכרת שבשלב שדניאל נמצא בו הייתי נזכרת בנעליים זמן שינה, כן, מתבאסת, אבל זה הדבר הראשון שהורדנו בבוקר והיינו מתחילים ת'יום. כן, לדעתי ק"פ זה תיק. וברור שיש דברים הרבה יותר גרועים ומפחידים. אבל אני אמא, מודאגת ומוטרדת מהטיפול, מהעתיד. בקיצור נחזיק אצבעות, נטפל עם הלב והראש ונקווה לטוב.

 

[פרלמנים]

עידית יקרה

תודה על התשובה. את מכירה את הרגעים האלה...שקשה? נכון? ככה הרגשתי אתמול ובגלל זה כתבתי. אני לא סופרת כל יום שעובר אבל יש תקופות שפתאום מאות הימים שעברו הופכים להיות מכבידים ומורגשים... כמו התקופה האחרונה... אני יודעת שאמשוך עוד תקופה ארוכה, אצלנו אין מאבק בינתיים (טפו טפו) זה לא "הולך חלק" כמו פעם, כשדניאל היה פיצי, אבל זה הולך לא רע ... תודה על התמיכה

ג'סיקה

 

[ק א סי]

כמה שאני מבינה אותך ../images/Emo24.gif

אני שנאתי כל כך את הטקס של לפני השינה. בסוף הייתי מחכה שיירדם וכשהוא ישן הייתי נועלת לו את הנעליים. וזה היה התפקיד שלי, לילה אחרי לילה. וכל הזמן חשבתי שזה הרי זמני למרות שבאותו זמן זה הרגיש כמו הנצח. ולכן כשהוא התחיל להתעורר ולחלוץ אותן מגיל שנתיים היה קשה לי להתמודד איתו. בשנה הראשונה הייתי יכולה לספור על כף יד אחת כמה פעמים הוא היה בלילה בלי נעליים. בשנה השניה על שתי הידיים. בשנה השלישית הגבולות נפרצו. אבל הייתי בבקרה. כל הזמן בדקתי את הרגל ואמרתי שבשניה שאני חושדת במשהו, אני טסה לפנסקי וחוזרת לשיגרה. כי הוא אמר לי שאין כמו ההורה לבדוק אם משהו השתנה (עד היום אני בודקת). וזה לא השתנה ולכן בגיל שנתיים וחצי הפסקתי. ואת נמצאת עכשיו בשלב שבו זה מרגיש לך כמו לנצח. אבל עוד פחות ימים ממה שעברתם, הוא יהיה אחרי זה. ויהיו לו חיים שלמים מלאי לילות ללא נעליים. אז יהיה טוב... אני לא אשכח איך כשהייתי בתחילתו של התהליך ד"ר פנסקי אמר לי : הבעייתיות בטיפול בק"פ בשיטת פונסטי היא שלא הרופא הוא המטפל הראשי אלא ההורים. וזה לא זבנג וגמרנו אלא תהליך ארוך, סיזיפי ושוחק. לכן האחריות להצלחת הטיפול היא בראש ובראשונה על ההורים. לי המילים האלו היו חקוקות אצלי בלב ועזרו לי להתמודד עם זה טוב יותר.

 

[פרלמנים]

קאסי, תודה.

על התשובה ועל הכל, ג'סיקה

 

[אנגלה3]

../images/Emo24.gifלפעמים צריך גם לקבל, אי אפשר לתת כל

הזמן בלי לקבל

- אנחנו כאן בשבילך בדיוק כמו שאת כאן תמיד בשבילנו - ובעיקר כשיש דברים שמעיקים

. האמת היא שאני שמחה שכתבת את הדברים שכתבת - כי נראה לי שכולנו מרגישות כך לפעמים, ולכולנו יש רגעי שבירה . מותר לך!! ואפילו רצוי להתרוקן לפעמים - זה מאוד בריא. סיפרתי לך כבר שאורן מתעלם לחלוטין מהק"פ, הוא מתנהג לזה כמו בת יענה, הוא אף פעם לא נעל לשחר את הנעליים, הוא אף פעם לא מסתכל על התמונות מהלידה - הוא מדלג עליהן כאילו לא היו ..."כי זה עושה לו רע..." - וכל עניין הטיפול נופל עליי -ואתן הפינה היחדיה שאני יכולה לחלוק בה את רגשותיי - אז אני ממש מבינה אותך ומזדהה איתך

. נשיקות

אנג'לה.

 

[פרלמנים]

את מקסימה אמיתית../images/Emo23.gif

תודה רבה, אני שמחה שיש לי חברה כמוך

וסליחה שלא צלצלתי, המשפחה של אסף מתארחת אצלנו היום ומחר אז אין לי שנייה לעצמי

נשיקות, ג'סיקה

 

[אירנה ק]

../images/Emo24.gif מבינה, מבינה ומיזדהה איתך../images/Emo24.gif

גם לך מותר רגעי חולשה ובילבול. עברת דרך קשה וארוכה. זה משבר שממנו תצברי כוחות כדי להמשיך קדימה בשביל הנסיך דניאל שכל-כך זקוק לך, מאמין בך וזה מה שיביא לך כוחות מחודשים. גם אנחנו פה עם כתף בשביל לבכות ומטפחת לנגב את הדמעות. המוווווווון, המוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווון נשיקית וחובוקים ווירטואליים

בלי סוף........

 

[פרלמנים]

אירנה היקרה../images/Emo24.gif

ת-ו-ד-ה רבה על כל מילה שכתבת. שמחה שיש לי כ"כ הרבה תמיכה! חזרנו לשגרה... מאוד התחזקתי מהודעות העידוד

אין כמוך! ג'סיקה

 

[נת נות]

ג'סיקה קודם כל - ../images/Emo24.gif...

ממש מבינה את מה שאת עוברת, למרות שאני די טירונית בתחום... יש לי לא מעט רגעים שאני קוראת את הפורום, קוראת על כל מה שעוד צפוי לנו, ולא כותבת כי פשוט מציפות אותי דמעות... גם אני התלבטתי אם לכתוב משהו או לא, ותמיד בסוף שחלטת שלא, כדי לא לדכא את עצמי... (מוזרה אני, אני יודעת..

) אני באמת מקווה שכל הסיפור המרגיז הזה של המחלה כבר מאחוריכם, ושעשעכשיו כשמרגישים יותר טוב, הרבה יותר קל להתמודד עם הכל... ובהזדמנות הזו רציתי להגיד לך גם תודה, על כל הפעמים שאת היית כאן ונתת חיבוק כשהיה צריך, ושמחה שמתאפשר לי ולו רק קצת להחזיר בחזרה (גם אם כבר מאוחר מדי וקיבלת מלא חיבוקים אחרים כבר קודם...

) ענת.

 

[פרלמנים]

ענת,תודה על התודה../images/Emo13.gif

אף פעם לא מאוחר מדי לעידודים וחיבוקים מקווה שהתקופה המרגיזה הזו מאחורינו ומעכשיו-אופטימיות! ג'סיקה

 

[אורנית של לים לם]

ג'סיקה -

כשנטע היה בן שלוש וחצי החלטנו ניצן ואני שבימי שישי לא נועלים לנטע את הנעליים.זה היה הלילה החופשי שלו (ושלנו). וגם כמובן כשהוא היה חולה, לא היינו נועלים לו. לא עשינו מזה עניין ולא שיתפנו את נטע ולא דיברנו על זה איתו "היום עם - מחר בלי" או להפך. פשוט לא נעלנו לו אותם וזהו. (במילא היינו נועלים לו לרוב בזמן השינה.) וחוץ מזה - את באמת סופרת את הימים???? נשבעת לך, לא הייתי מעלה על דעתי שיש מישהו שעושה כזה דבר. איזה עולם מגוון.