ספרו על ההריונות שלכן.

[mise]

../images/Emo40.gif ספרו על ההריונות שלכן.

איך עובר/עבר ההריון, תחושות/חלומות/הרגשות והרגשים/טעמים/שינויים ועוד ועוד ממה שעובר עליכן. בנוסף, מי שעברה כמה הריונות, נשמח לשמוע על ההבדלים בין ההריונות (אם היו).

 

[סטיוויה]

לפעמים אני חושבת שאני חיה בשביל להי

להיות בהריון. כאילו תמיד ידעתי שיהיה לי כיף להיות בהריון אבל לפני הפעם הראשונה חששתי. חששתי להשמין מאד או לאבד שליטה על הגוף. אבל ברוך השם-יש לי הריונות מעולים.בהתחלה בחילות בקטנה,אין כמעט הקאות.בהריון השלישי לא הקאתי אפילו פעם אחת.בעיקר עייפות אדירה בהתחלה ,עייפות מטורפת וסוטול מטורף כאילו עישנתי בונגים מהבוקר.מסוגלת להרדם בכל מצב ובכל מקום. מחודש 4 פשוט גן עדן. כיף לי עם הבטן,כיף לי עם העובר/ית,כיף לי עם הגוף שלי. אני חולמת המון ומאד ברור,לגמרי נבואי. הדבר היחידי שמפריע לי בהריון זה שאני לא יכולה לישון על הבטן בערך מחודש 7-כבר לוחץ.ואני מתה על שינה על הבטן.וגם יורד לי החשק המיני וזה קצת מבאס. בהריון הראשון נראיתי מעולה,רציתי פיצה וסטייקים אבל גם לא התחברתי אל הגוף ואל העבור בצורה האופטימלית. בהריון השני נראיתי די זוועתי לדעתי. הייתי די נפוחה אבל הרגשתי טוב,עדיין.רציתי דגים וגבינה צפתית. הייתי יותר מחוברת אבל לא מאמינה. בהריון השלישי הרגשתי מעולה, נראיתי מעולה,רציתי תירס, מלפפון חמוץ,תפוח אדמה וסלט ירקות קצוץ.הייתי מחוברת לחלוטין לכל מה שקרה בהריון בכל הרבדים.

 

[אמא של דו]

כיף להיות בהריון

אמנם בחודשים הראשונים היו לי בחילות שלא יכולתי לאכול כמעט כלום, עכשיו זה כבר עבר... והעייפות... עדיין אני לא מבינה איך העברתי את החופש הגדול עם הבן שלי (שנתיים פלוס) - לא מבינה איך הוא הסכים: "אמא, לרקוד" "עוד מעט חמוד, אמא עייפה" אני ממלמלת מהספה והוא מקפץ בסלון כמו קפיץ קטן... משתדלת לנמנם עם עיניים פקוחות... כל פעילות שהוא הציע שלא כללה אופציה בה אני שרועה במצב מאוזן לא באה בחשבון... היו ימים שהצלחתי לאסוף את עצמי וללכת איתו לחברים או לגן משחקים ואח"כ כמובן לקח לי כמה ימים להתאושש. עכשיו הרבה יותר טוב. אבל הייתי כל כך מאושרת שאני בהריון שפשוט הרגשתי טוב (חוץ מהימים שלא ראיתי את העולם ממטר...), למרות החולשה וההקאות. אני עדיין מאושרת שאני בהריון! ועכשיו כבר יש לי בטן קטנה, אפילו מישהי היום (פעם ראשונה) שמה לב שאני בהריון בלי שאמרתי כלום! מחכה כבר ללבוש את בגדי ההריון שלי... בינתיים עברתי לחצאיות עם גומי בלבד, אלה עם הריצ'רץ' כבר לוחצות לי. בהריון הראשון... הייתי נורא עסוקה. באמצע לימודים מאוד תובעניים, לא היה לי זמן לאכול ולישון וזה התבטא בכאבי ראש, אני יודעת שלא אכלתי טוב בכלל. ועכשיו, איזה כיף, אני בבית. יש לי זמן לבשל אוכל בריא, ד"ר מרק מרויח יפה מכמות הלחם שאנחנו צורכים אצלו, מרגישה שאני לוקחת אחריות על התינוק/ תינוקת עוד לפני שהם נוצרו בכלל (השינוי בתזונה קרה כמה חודשים לפני שנכנסתי להריון) וזו תחושה מאוד מעצימה. בשנתיים האחרונות עברתי המון שינויים לטובה, למדתי המון על עצמי. אני במקום אחר היום, הרבה יותר מודעת לעצמי וזה מתבטא כמובן גם בהורות שלי.

 

[מבשלת בבטן]

אני ממש נהנית מההריון

לפני שנכנסתי להריון, דמיינתי שאעלה במהלכו הרבה במשקל, אבל זה ממש לא כך במציאות (לשמחתי יש רק בטן

). בנוסף, כל התופעות של בחילות, הקאות, עייפות קשה, בצקות, וכו' נחסכו ממני לחלוטין (חמסה, רק שלא יתחיל פתאום לקראת הסוף). גם הכניסה להריון הייתה נהדרת, מהירה מאוד. אני מאוד נהנית מההרגשה שיש משהו חי בתוכי, שאני מפתחת חיים חדשים. נהנית לדבר אליו ולתקשר איתו ומידי פעם להרגיש שהוא מתקשר איתי חזרה (אפילו אם אני רק מדמיינת). אין לי יותר מידי חלומות, אולי מידי פעם קצת על הנקה... אני יכולה לספר שההריון גם לקח את מערכת היחסים שלי עם בעלי עוד צעד קדימה, קירב בינינו אפילו יותר. אולי זה גם קשור בזה שהלידה הזו היא לחלוטין שלנו מהבחינה של לקחת עליה אחריות מלאה ולא לשים את עצמנו בידיים של בי"ח כדי שיעשו שם את העבודה. גיליתי תוך כדי ההריון כמה מושך אותי כל הנושא של לידות והנקה, ועקב כך אני שוקלת ללמוד כמה דברים שקשורים בנושא. אני מאחלת לעצמי שכל ההריונות שלי יהיו כאלה ומקווה שהסיום של ההריון יהיה לא פחות מוצלח!

 

[tonti]

איך אני אוהבת להיות בהריון../images/Emo99.gif

מוכנה כל החיים. רק שונאת ללכת כל הזמן לשרותים. פשוט שונאת. הריון ראשון היה מדהים. הייתי מאוהבת בעצמי ובתינוק שלי מהשניה הראשונה. אהבתי איך שנראיתי. חיכיתי ללידה. הייתי עסוקה מאוד באיך יהיה אח"כ. לא רק הלידה, גם החיים עם ילד. למזלי היתה לי שכנה מופלאה שילדה 4 לידות עם אילנה שמש וממנה למדתי הכל. איך להיות אמא כמו שאני אוהבת. המון אני חייבת לה. היה לי ברור שתהיה לי לידה מדהימה, מושלמת. רק שלפשפש לא היה ברור. הוא היה עכוז והיה ניתוח. 3 שנים כעסתי והתאבלתי על שלא ילדתי עכוז ולא מספיק בררתי את הנושא. ההריון השני היה מושלם מבחינה פיזית אבל קשה מאוד מאוד מבחינה נפשית. מכל מיני סיבות. החל בזה שלא ידעתי איך אוכל לאהוב עוד ילד והרגשתי אשמה נוראית שאת הראשון תמיד אוהב יותר מכל השאר (מה שהתברר כבולשיט אמיתי). אח"כ התאבלתי שבוע על זה שיש לי בת כי רציתי בן בדיוק בדיוק כמו זה שכבר יש לי

. אח"כ הייתי עסוקה בלהתאבל על לידת הבית שרציתי בגלל מיקום של השליה על הצלקת של הקיסרי. 3 שבועות חייתי מתחת לשמיכה ממררת בבכי, חולמת חלומות ביעותים בהקיץ על בתי חולים. מסכן כל מי שהיה סביבי. הייתי אומללה ובלתי נסבלת בעליל. כשנגמר סיפור הצלקת (היא עלתה וחזרתי להיות יולדת בית

) החלפתי מיילדת כי זאת שהתחלתי איתה החליטה לא ליילד יותר לנל"ק. שוב לחץ נוראי למצוא מיילדת בשבוע 32. היה לא קל. ובכל זאת אהבתי כל דקה. את התינוקת שלי אהבתי מהשניה שהיא נולדה אבל כעוברית לא הרגשתי אליה כלום. בניגוד לראשון שאהבתי מאז שהיה 2 פסים על מקל.

 

[ש ר ו ן2]

בהריון אני מרגישה נסיכה ../images/Emo9.gif

ההרגשה הנפלאה הזו שמשהו גדל וצומח בבטני , היא נהדרת ותשומת הלב משלושת הגברים שלי ... תענוג...

שני ההריונות הקודמים עברו לי בכייף וממש בקלילות יחסית לבטן הע-נ-ק-י-ת שאני מגדלת בגופי הלא גדול בכלל

ההריון הנוכחי קשה לי יותר אבל רק מבחינה פיזית . יש לי כאבים ברגליים שמשתקים אותי לגמריי ואני מרגישה הרבה פעמים חסרת אונים... מצד שני, החשק המיני דוקא עלה מאד ...

גם בהריונות הקודמים (האיש שלי מתאהב בי מחדש בכל הריון ..

) עוד משהו טוב ! בהריון הזה אני ישנה ונחה בכל הזדמנות שיש לי... ויש לא מעט...

 

[כרמית מ.]

שיהיה בשעה טובה

לא זוכרת שידעתי שאת הריונית.... יופי

 

[ש ר ו ן2]

עכשיו את יודעת ../images/Emo13.gif תודה ../images/Emo140.gif

 

[POOH*]

אני לא אוהבת להיות בהריון...

באף אחד מההריונות לא נהניתי מהיותי בהריון. נהניתי מהמון תופעות לוואי של זה: להרגיש אותם בועטים וזזים בתוכי. הרגשתי הרבה יותר טוב עם הגוף שלי בהריון. ההריונות שלי לא היו קשים ולא סבלתי כמעט בכלל מבצקות, טחורים ושאר חבר'ה... אבל תחושת הכבדות.. המלאות.. החום!!! את אלו שנאתי.. והבדל בין ההריונות: בראשון הייתי מאד עסוקה ומלאה בהריון.. כמעט שלא היה מקום לכל דבר אחר.. עבדתי והמשכתי ביום יום כרגיל אבל ההריון מילא אותי.. כמעט כל רגע הרגשתי בהריון. בהריון השני זה לא היה ככה.. כי ההריון השני התחלתי עם המון פחדים וחרדות בגלל הלידה הראשונה. ולמרות שעברתי תהליך עצמי בין ההריונות זה לא הספיק ועם ההריון כל החרדות עלו מחדש. אבל טיפלתי בזה בעזרת מישהי.. שעזרה לי באופן סופי לצד התהליך העצמי שעשיתי לפתור את זה.. ואז הייתי כבר לגמרי פנויה להריון וללידה השניה.. כי הייתה ילדה בבית שרוצה יחס ולא היה לי זמן לנוח ולתקשר עם ההריון כמו שעשיתי בהריון שלה. אבל בהריון השני היה את הבונוס של התקשורת שלה עם העובר.. שהייתה מדהימה.. והלידה השניה הייתה מדהימה ובהחלט היוותה תיקון לראשונה כך שעוד הריון ולידה לא מפחידים אותי עכשיו. ועכשיו יש שני ילדים שקוראים לי אולי אמשיך לכתוב אח"כ.. POOH

 

[swann]

ההריונות שלי

הבדל ענקי מהראשון לנוכחי. בהריון הראשון הרגשתי (כמו עוד כמה כותבות כאן) שזה המצב הטבעי. לא הבנתי איך יכולתי לא להיות בהריון עוד קודם, והרגשתי שכל הנשים בעולם צריכות להיות בהריון. כי ככה צריך. ההרגשה הזאת (לגבי כל הנשים בעולם) עברה לי אחרי הלידה. אז הרגשתי שכולן צריכות תינוק

ההריון היה נפלא. תקין, עגול, התמכרתי לתנועות. סבלתי בהתחלה מבחילות, ובסוף מצרבות, באמצע מהמתחויות של העור (אאוץ'!), אבל נהניתי מכל רגע. הרגשתי שההריון מגן על הגוף שלי. הוא חזק יותר, מונע מעצמו מחלות ועובד הרבה יותר טוב בהריון. רק בסוף כבר היה קצת כבד, אבל בשניה אחרי הלידה כבר תקפו אותי געגועים עזים לבעיטות ותנועות. ההריון הנוכחי קצת יותר חרדתי, בגלל הריון קודם שלא התפתח ואני מרגישה שהתמימות שהיתה לי בהריון הראשון לא תחזור לעולם. אבל עכשיו כשהתחילו התנועות, הבטן עוד יותר גדלה וגם הילדה שלי כבר מודעת לנושא ("לי יש תינוק בבטן ולך יש תינוקת!"

), אני מתחילה יותר להנות. וכמובן כדי להעביר את החרדות אני מתעסקת בלידה (פה

) כדי לשמור על אופטימיות. חלומות מטורפים היו לי בשני ההריונות, ובטח עוד ימשיכו בהריון הזה (יש לי עוד חצי הריון לעבור... זה בטח ילך ויתגבר). אלה יותר חלומות על אחרי לידה (לא משנה באיזה שלב). על תינוקות, על חוסר אחריות. בטח יהיו התפתחויות בהמשך... טעמים - ההריון הזה מאוד דומה להריון עם מאיה. לא ממש שותה חם, ובטח לא קפה חם. רק קפה קר ולעתים רחוקות (כשקר לי) תה צמחים חם. למרות ההבדל בין הראשון לנוכחי, אני מרגישה שזה מאוד דומה, ומקווה שההמשך והתוצאה יהיו דומים (ולידה קצת שונה). <אגב, ההריון שלא התפתח היה מאוד מאוד שונה בתופעות>. לסיכום - מאוד אוהבת להיות בהריון. תמיד. לקח לי שנתיים אחרי הלידה לרצות עוד ילד, אבל לרצות עוד הריון רציתי מיד...

 

[mise]

ההריונות שאצלי.

באופן כללי ההריונות עוברים עליי בכיף גדול. (ההריון הראשון כן, הנוכחי עד כה - גם. לא יודעת מה יהיה הלאה). מה שמעניין הוא שבתחילת ההריון, ממש כמה ימים אחרי העיבור, אני מסתפרת אינסטנקטיבית. בהריון הראשון היה לי שיער ארוך עד אחרי הישבן. פשוט החלטתי לגזור אותו עד קצת אחרי האוזניים. זה משהו מאוד יוצא דופן אצלי, היות שאני מאד אוהבת שיער ארוך. התירוץ שהיה לי בהריון הראשון: מה שעשו לי בשיער בחתונה הרס לי את השיער ואין לי כוח לטפל בו (הלכתי לספר ביום החתונה ושמו לי מלא ספריי והכניסו אותי למכשיר עינויים הזה שעושה גלים בשיער). בהריון הזה גזזתי שוב לאותו אורך בטענה שחם לי. ואז גיליתי שאני בהריון. תודה לאל, טפו טפו טפו (סיבוב לימין, סיבוב לשמאל וקפיצה על רגל אחת), לא סובלת מתופעות כגון בחילות/הקאות וכיו'. יש לי תקופה קצרה סלידה מריח סיגריות ומאנשים מסוימים (בשני ההריונות מאותם אנשים) וזהו. באופן כללי אני מאוד אוהבת פירות, משהו שממש מתגבר בזמן ההריון. מדובר בארגזים, לא בשקיות. בעלי חושש כשאני ניגשת לחנות הירקות. עייפות גדולה מאוד עד סוף שלישי ומאז אני פורחת. גם אצלי ההריון הראשון מאוד מילא אותי, בהריון הזה אין לי זמן. יש איתי את הגדולה (8 חודשים) שממלאה לי את כל היום.