../images/Emo40.gif על המיתולוגיה האנגלו-סקסונית
השבטים האנגל-ים, הסקסונים והיוטים (כולם גרמאניים) שבאו לאי הבריטי החל מהמאה ה-5 לספירה, הביאו איתם את אמונותיהם הפגאניות, אבל לא זכו ליצור מיתולוגיה משלהם בביתם החדש, או להעלות על הכתב את אותן אמונות, כי כמה עשרות שנים אחרי שהתיישבו, עבר בינהם קולומבה הקדוש והביא להם את בשוורת הנצרות. אבל האמונות לא נשתכחו מיד, ובחלק מהכתבים ששרדו קיים שילוב מוזר ומרתק של יסודות מהאמונות הישנות, יחד עם הגיבורים החדשים מהתנ"ך והברית החדשה. השילוב של שני הזרמים יצר את הדבר המיוחד בתרבות האנגלו-סקסונית ששרדה בכתבים המועטים שהגיעו אלינו, כפי שכתבו הנזירים הראשונים שלהם. למעשה העדות המפורטת ביותר שיש לנו על אמונותיהם של אותם שבטים, באה מספריו של ההיסטוריון הרומאי טאקיטוס, 'גרמניה' ו'בריטניה', שנכתבו בעקבות סיוריו החלוציים בצפון אירופה. השבטים האלה לא נהגו לכתוב את סיפוריהם (לפחות לא על נייר - הם חרטו רונות על אבנים), ורק בעקבות ניצורם הם החלו ללמוד: מה חבל שלימוד הכתיבה בא עם שינוי האמונה... מצאתי לאחרונה אתר טוב שעוסק בנושא - http://www.homestead.com/englishheathenism/introduction.html - 'כפירה אנגלו-סאקסונית' (Anglo-Saxon Heathenism), במובן של פגאניות כמובן (מילת הגנאי heathens של פעם, נחשבת היום לביטוי חיובי אצל הניאו פגאנים). דוגמאות בולטות של השילוב הזה ניכרות ב'ביאוולף', הפואמה האפית שמספרת על מפלצות פגאניות שמיוחסות לקיין התנ"כי, ועל האלמנט האלוהי שבשמש, שמשני רק לבורא עצמו. גם איזכור 'ארנדיל' כוכב השחר כמלאך הנושא עימו תקוה לבני אדם, בפואמה הנוצרית 'קריסט' של קינוולף, הוא שילוב שכזה (השילוב הזה סיפק השראה עצומה לסופר בריטי ידוע, שהחליט ליצור בעצמו את המיתולוגיה החסרה הזו..) עם זאת כמעט ולא שרדו שמות של אלים ואלות שהאנגלו-סקסונים העריצו בראשית התיישבותם, או תיאור פנתיאון או איזשהו אפוס ומיתולוגי. נראה שגם אם היו כאלה, הם לא נישאו די זמן כדי להשתרש בזיכרונם של המתיישבים. אחד השמות הבודדים ששרדו, הופיע בתפילה (charm) לפריון הארץ, שנישאה על ידי עובדי האדמה. להלן מבחר מתוכה שמדגים את השילוב: 'את פני מזרחה אפנה ותפילה לברכה אשא: אתפלל לאל הגדול, אתפלל לנסיך הכביר, אתפלל למגן הנאדר של השמים; לארץ אתפלל ולשמים, ולמארי הקדושה והיחידה ולעוצמת השמים והיכלם, למען חסד-האל תפילה זו תיהגה כי בכוחו תצמיח את היבול למענינו תפריח את שדמותינו, כאשר אמר הנביא על הטוב שמצא בארץ, והצדקה שנתן לפי רצון האל'. 'ארקה, ארקה, ארקה, אמא-אדמה! מי יתן והאל הכל יכול יעניק לך שדות מלבלבים פירות ופרחים; חיטים ודגנים, ותבואה ושעורה וכל תנובת הארץ הברוכה.... 'ברוכה את, הארץ, אם-כל-בני-אדם! ברוכה תהיי מקרב האלים, כי ממך יבוא המזון לפיהם של בני אדם.... 'ארקה' הוא שמה של אלת הארץ, ככל הנראה, שמוצאה ההודו-אירופאי ניכר גם במיתוסים היווניים על גאיה (אלת הארץ המופרית ע"י גשמיו של אל השמים).
השבטים האנגל-ים, הסקסונים והיוטים (כולם גרמאניים) שבאו לאי הבריטי החל מהמאה ה-5 לספירה, הביאו איתם את אמונותיהם הפגאניות, אבל לא זכו ליצור מיתולוגיה משלהם בביתם החדש, או להעלות על הכתב את אותן אמונות, כי כמה עשרות שנים אחרי שהתיישבו, עבר בינהם קולומבה הקדוש והביא להם את בשוורת הנצרות. אבל האמונות לא נשתכחו מיד, ובחלק מהכתבים ששרדו קיים שילוב מוזר ומרתק של יסודות מהאמונות הישנות, יחד עם הגיבורים החדשים מהתנ"ך והברית החדשה. השילוב של שני הזרמים יצר את הדבר המיוחד בתרבות האנגלו-סקסונית ששרדה בכתבים המועטים שהגיעו אלינו, כפי שכתבו הנזירים הראשונים שלהם. למעשה העדות המפורטת ביותר שיש לנו על אמונותיהם של אותם שבטים, באה מספריו של ההיסטוריון הרומאי טאקיטוס, 'גרמניה' ו'בריטניה', שנכתבו בעקבות סיוריו החלוציים בצפון אירופה. השבטים האלה לא נהגו לכתוב את סיפוריהם (לפחות לא על נייר - הם חרטו רונות על אבנים), ורק בעקבות ניצורם הם החלו ללמוד: מה חבל שלימוד הכתיבה בא עם שינוי האמונה... מצאתי לאחרונה אתר טוב שעוסק בנושא - http://www.homestead.com/englishheathenism/introduction.html - 'כפירה אנגלו-סאקסונית' (Anglo-Saxon Heathenism), במובן של פגאניות כמובן (מילת הגנאי heathens של פעם, נחשבת היום לביטוי חיובי אצל הניאו פגאנים). דוגמאות בולטות של השילוב הזה ניכרות ב'ביאוולף', הפואמה האפית שמספרת על מפלצות פגאניות שמיוחסות לקיין התנ"כי, ועל האלמנט האלוהי שבשמש, שמשני רק לבורא עצמו. גם איזכור 'ארנדיל' כוכב השחר כמלאך הנושא עימו תקוה לבני אדם, בפואמה הנוצרית 'קריסט' של קינוולף, הוא שילוב שכזה (השילוב הזה סיפק השראה עצומה לסופר בריטי ידוע, שהחליט ליצור בעצמו את המיתולוגיה החסרה הזו..) עם זאת כמעט ולא שרדו שמות של אלים ואלות שהאנגלו-סקסונים העריצו בראשית התיישבותם, או תיאור פנתיאון או איזשהו אפוס ומיתולוגי. נראה שגם אם היו כאלה, הם לא נישאו די זמן כדי להשתרש בזיכרונם של המתיישבים. אחד השמות הבודדים ששרדו, הופיע בתפילה (charm) לפריון הארץ, שנישאה על ידי עובדי האדמה. להלן מבחר מתוכה שמדגים את השילוב: 'את פני מזרחה אפנה ותפילה לברכה אשא: אתפלל לאל הגדול, אתפלל לנסיך הכביר, אתפלל למגן הנאדר של השמים; לארץ אתפלל ולשמים, ולמארי הקדושה והיחידה ולעוצמת השמים והיכלם, למען חסד-האל תפילה זו תיהגה כי בכוחו תצמיח את היבול למענינו תפריח את שדמותינו, כאשר אמר הנביא על הטוב שמצא בארץ, והצדקה שנתן לפי רצון האל'. 'ארקה, ארקה, ארקה, אמא-אדמה! מי יתן והאל הכל יכול יעניק לך שדות מלבלבים פירות ופרחים; חיטים ודגנים, ותבואה ושעורה וכל תנובת הארץ הברוכה.... 'ברוכה את, הארץ, אם-כל-בני-אדם! ברוכה תהיי מקרב האלים, כי ממך יבוא המזון לפיהם של בני אדם.... 'ארקה' הוא שמה של אלת הארץ, ככל הנראה, שמוצאה ההודו-אירופאי ניכר גם במיתוסים היווניים על גאיה (אלת הארץ המופרית ע"י גשמיו של אל השמים).