איפה הייתי ומה עשיתי.

[FRESH FRUIT]

../images/Emo41.gif איפה הייתי ומה עשיתי.

זהו.. חזרתי. בינתיים. דבר ראשון אני חייב התנצלות לכמה וכמה אנשים על ההיעלמות הפתאומית, אבל זה לא ממש היה בידיי. אז סליחה. ולענייננו. הבשורה הגדולה היא שיצאתי מהארון. החלק הקצת פחות משמח הוא שההורים שלי לא קיבלו את זה כל כך טוב, בלשון המעטה. מה היה? בעודי נמצא באמצע כתיבת מיילים ארוכים למומין ולטרמפיסט (הכוללים תיאורים מאד מפורטים בכמה נושאים

) גיליתי שאחותי (בת 21) עומדת מאחורי וקוראת מילה במילה. החוורתי. התחלתי לרעוד. היא מצידה אמרה בקול הכל כך מיוחד והמרגיע שלה שהיא אוהבת אותי. נרגעתי. אמרתי לה שלא חשבתי שהיא תראה את זה. היא אמרה שהיא כבר ידעה ממזמן. כך התחלנו לשוחח איזה כמה שעות (וסוף סוף אמרתי לה מה אני חושב על החבר שלה). וזה היה ממש טוב. מזמן לא הרגשתי כל כך משוחרר. מעודד, החלטתי אחת ולתמיד לספר להורים שלי. קבעתי בליבי שזה יהיה באותו יום בערב. ההורים שלי ישבו בסלון וראו טלוויזיה. התיישבתי על הכורסא. "אני יודע שאתם פתוחים ושאתם אוהבים אותי ולכן אני מרגיש מוכן לספר לכם משהו", "אני אוהב בנים".ככה. בלי ספירה לאחור. בלי נשימה עמוקה.ואז הכל התחיל. אמא שלי התחילה לבכות. אבא שלי התחמם. הם צעקו עליי- "איך אתה מעז"? , "ככה גידלנו אותך"? .. ועוד פנינים ידועות. כך רותקתי אל הבית שלי, נאסר עליי להיפגש עם חברים, לגלוש באינטרנט, לראות טלוויזיה ועוד סנקציות למיניהן. ככה התייבשתי כמה שבועות- בעוד אני שומע את אחותי מתחננת אל ההורים שלי שיעזבו אותי, מסבירה להם שהורים לא אמורים להתנהג ככה וכו´ וכו´. כאן מגיע החלק הטוב. כנראה שהיא הצליחה והם תפסו את עצמם. אמא שלי שוב בכתה ודיברה איתי. התנצלה. אני לא סלחתי. אני גם לא מדבר איתם. אבל עכשיו לפחות הם עזבו אותי במנוחה. נראה איך העניינים התקדמו. הם לא יקלקלו לי את הנעורים. אני אמשיך כרגיל. הם ילמדו. יהיה בסדר. שחר.

 

[my self]

עצוב...

ובאמת לפעמים נדמה שמכל הסיפורים הטובים, מה כבר ההורים שלנו יגידו? במקרה הטוב, יחבקו אותנו ויגידו שהם אוהבים אותנו כמו שאנחנו. במקרה הכי גרוע, ייכנסו להלם. הסיפור הזה מלמד שהמצב רחוק מלהיות כזה, גם במשפחות "טובות", "יאפיות" ופלורליסטיות לכאורה. אחד המבחנים שניתן לעשות הוא: האם להורים שלך יש חברים, או לפחות מכרים, הומואים? (אין הכוונה לכאלה שבנוגע לנטייתם המינית "לא מדברים על זה", ואני מכיר מקרה כזה). אם לא, בהתחשב בעובדה שההומואים הם לא חלק מכת תמהונית וסהרורית שמתגוררת במערות מדבר יהודה, יש סיבה לדאגה. ייתכן שהוריך הם מאלה שבשבילם ההומואים הם "האחר", אלה שקיימים אבל לא בבית ספרינו, בדיוק כמו הערבים אצל רוב החברה הישראלית.

 

[מר מומין]

שחר!!!

כמה זמן לא ראיתי אותך... התגעגעתי! מסכן... אבל מה שחשוב זה שאחרי שהם התגברו על ההלם הראשוני ההורים שלך התפקחו והבינו שלא חשוב מה אתה אוהב או לא אוהב, אתה הבן שלהם... בכל מקרה, אנחנו

חייבים

לדבר. נתאם באי-מייל

Welcome back! מומין

 

[הטרמפיסט]

טוב

אחרי שכבר שעה אני מנסה לכתוב לך משהו נורמלי ולא מצליח, אני כבר אשלח לך מייל. רק שאלה אליך - בשביל כולם: היה שווה את זה?

 

[MARMELAD]

אוף. אוף. אוף.

שחר, חמודי, הפרי הטרי הרוקד ושר, האחראי הבלעדי לדף הבית של הפורום שמחכה לעלייתו לאוויר - למה ? למה כל כך מיהרת לצאת מהארון ? זה לא משהו שעושים על רגל אחת. הז לא מסוג הדברים שחייבים לעשות. במיוחד לא כשגרים בבית. אני כל כך הצטערתי לשמוע את הסיפור הזה, שחר. ממש עושה לי רע. הורים כאלה - שלא מבינים, ולא תומכים, הם לצערנו הרוב הגדול מבין ההורים שלנו. מעטים הם ההורים התומכים והמקבלים ללא סייגים. נחמה? כן. מתישהוא הם יבינו. ויתרגלו. ועוד יבוא היום שתגדיר אותם כחברים שלך. ויגיע היום שאמא שלך תטלפן אליך והחבר שלך יענה - והיא תאמר לו שלום בנימוס ותבקש אותך. למה? כי זאת פונקציה של זמן. הדברים האלו מסתדרים מעצמם. אבל באמת, לצאת מהארון זה לא עניין פשוט. לגביך זה קצת מאוחר מדי - אבל לחברי הפורום הצעירים יותר - אם אתם עוד גרים אצל אבא ואמא - ואם הם מממנים אתכם - ואם אתם עוד לא בטוחים שאתם מוכנים - אל תצאו מהארון. חכו. החיים עוד יתנו לכם מספיק הזדמנויות. כן, לפעמים עדיף שקר וחיים טובים מאמת וחיים קשים. אז שחר - התגעגענו. אני מקווה שנראה אותך כאן שוב, בקרוב. ובינתיים, תהיה חזק. אל תקח דברים ללב, וזכור שכמה שהמצב נראה גרוע - תמיד יכול להיות יותר גרוע - אבל זה משתפר עם הזמן.

גיא

 

[הטרמפיסט]

זו ההמלצה? ../images/Emo120.gif

למשפט "לחברי הפורום הצעירים יותר - אם אתם עוד גרים אצל אבא ואמא ... אל תצאו מהארון. חכו. .... לפעמים עדיף שקר וחיים טובים מאמת וחיים קשים. " נורא קשה לי להסכים. ברור שכל מקרה לגופו, וכל אחד מכיר את ההורים שלו ויכול להחליט כמה החיים שלו יהיו קשים או כמה ההורים יבינו, אבל להמליץ עקרונית לא לספר להורים? להניח שרוב ההורים ישבו שבעה? לא נראה לי. אז יש הורים שיגיבו קשה, ויש מקרים קיצוניים של להיזרק מהבית/לנתק קשר, אבל יש המון המון הורים שלא. יש המון הורים שאולי יגיבו בשוק בהתחלה, ויצטרכו תקופת התאקלמות, אבל אח"כ באה התקופה המדהימה - אותה תקופה שבה אפשר לדבר עם ההורים על זה, לרכל עם אמא על בנים, ולשתף אותה כשאתה חוזר הביתה חלילה עם לב שבור, ולהביא את אבא(סליחה על הסטיגמות - זה פשוט אוסף של סיפורים מהחיים של אחרים) לצעוק על המנהל כשיש לך מורה שמלמד שהומואים הם סוטים. אז ברור שצריכים להיכנס לזה מוכנים, ורצוי להכין את השיחה ואת הקרקע מראש, ויש מקרים שאולי עדיף שלא, אבל לא נראית לי הגישה הכוללת של when in doubt - play it safe.

 

[ביג דיל]

אני דווקא מסכים עם מרמלד

לא תמיד צריך לספר להורים בגיל הנעורים על נטייה מינית. לא תמיד זה טוב למספר ו/או להורים. לפעמים כן טוב לחיות בשקר אך לחיות בשלום עם ההורים. מי שחושב שהוא יכול להרשות לעצמו לספר להורים שיעשה זאת (אני יודע שהמשפט "יכול להרשות לעצמו" יעורר פולמוס, אבל אני עומד מאחוריו).

 

[MARMELAD]

גם אני מסכים עם עצמי! לגמרי!

מ´זתומרת, יונתן, להמנע מהכללות כאלה - אני מעדיף דווקא להכליל במקרה הזה. בני נוער שחיים אצל ההורים - טוב שיעשו אם יימנעו מלצאת מהארון אם יש להם חשש - אפילו קל שבקלים - שההורים שלהם לא יקבלו את זה בעין יפה. למה? כי ההורים מממנים אותם - הם גם יכולים לנקוט סנקציות כלכליות. כי ההורים נותנים להם מקום לגור - והם עלולים לזרוק אותם מהבית. כי ההורים הם הגורם הכי משמעותי בחיים שלהם. והם יכולים לא רק למנוע מהם מחשב, בילויים, כסף, טלפונים, טלויזיה, יציאות, חוגים, הם גם יכולים להכות אותם, לשלוח אותם למליון פסיכולוגים ולגרום להם להרגיש "לא נורמליים", שלא לדבר על להעיף אותם מהבית. אני אומר ככה: אי אפשר לדעת. במקרים כאלה - כן, עדיף לשקר. כשהנער יהיה כבר מספיק מבוגר כדי לכלכל את עצמו, וכשלא יהיה תלוי בהורים מכל הבחינות - אז שיהיה שלם עם עצמו. יש מספיק זמן. וחבל להרוס את החיים - ולו גם שנה שנתיים - בשביל היציאה מהארון. מה קרה? למה למהר? יקרה משהו אם הוא יחכה עוד שנה שנתיים...? אני לא חושב. ושוב - אני - מהתומכים הגדולים של יציאה מהארון. וכבר הואשמתי לא פעם ב"מסיונריות".. אבל כשצריך להזהיר - אני מזהיר. בני נוער - אם אתם הולכים לצאת מהארון - קחו בחשבון את כל האופציות. גם את הקשות. ועובדה היא שלהורים יותר קל לקבל את הנטיות של ילדיהם כשהם לא גרים בבית. כי אז הם לא צריכים "לראות את זה" כל היום, הם יכולים להתרגל לזה בזמן שלהם. ואם קשה להם? הם יתמודדו. אבל לא תהיה להם אפשרות להפעיל לחצים יומיומיים. ככה אני חושב.

 

[marco]

אני עם יונתן בנושא הזה

ההכללה קצת לא במקום לדעתי. באופן עקרוני אין גיל ליציאה מהארון ויש כאלה שהשקר בלחיות חיי מסתור כואב ומפריע יותר מהרבה דברים אחרים. אני גם בפירוש לא מסכים שהורים יכולים "לקנות" את השתיקה וההסתרה של ילדיהם. אממה, גם כאן קשה להכליל ובטח שלא ניתן להמליץ. בני נוער מרגישים ומכירים את הוריהם. הם בהחלט יכולים לשקול את ה"בעד" וה"נגד" ולהחליט באם לספר להוריהם או לא. וכמובן שמומלץ להתייעץ עם גורמים מוסמכים, חברים קרובים, אחים ואחיות או למי שיש בעיה עם כל אלה- בפורומים למיניהם. אני חייב להודות שאני בהחלט מעריץ את אומץ ליבו של מי שיוצא מהארון בגיל הנעורים. כך הוא יכול להתחיל את חייו באמת בגיל צעיר יותר.

 

[icy rain drop]

גם אני מסכימה אתכם ../images/Emo9.gif

מרמלד, לא יכלת לומר את זה יותר טוב. אני לא יכלתי לומר את זה יותר טוב, בעצמי.

 

[.m]

גיא???

"לחברי הפורום הצעירים יותר - אם אתם עוד גרים אצל אבא ואמא - ואם הם מממנים אתכם - ואם אתם עוד לא בטוחים שאתם מוכנים - אל תצאו מהארון. חכו. החיים עוד יתנו לכם מספיק הזדמנויות. כן, לפעמים עדיף שקר וחיים טובים מאמת וחיים קשים." מ ה ??? נכון, אם אתה נתמך ע"י ההורים, ובמיוחד אם אתה קטין, כדאי לחשוב טוב על התזמון, אבל מתוך זה לצאת להמלצה גורפת לכל קטיני הפורום להשאר בארון? בעניי זה קצת מוגזם. ולשחר - יקירי, שולחת אליך

גדול. אני יודעת שיש לך סביבה תומכת (מומין, הטרמפיסט, אחותך) אבל אתה מוזמן לצור גם איתי קשר אם אתה צריך משהו (כתף תומכת ואוזן קשבת הם אברי הגוף היחידים שאני מוכנה להעמיד לרשותך...

) mai

 

[MARMELAD]

גיא זה אני... ../images/Emo6.gif

מה??? בדיוק מה שאמרתי. עדיף לחכות עוד שנה, ולחיות בשקר - מאשר לעשות הכל עכשיו - ואולי לסבול יותר. כמובן שכמו כל המלצה גורפת זה לא אומר שזאת האמת המוחלטת - וכמובן שזו רק דעתי - אבל כאמור - זו דעתי. הכרתי לא מעט חבר´ה שעפו מהבית אחרי הגילוי להורים. הכרתי עוד יותר הרבה שקיבלו סנקציות שונות ומשונות. אני לא אומר שכל ההורים כך - בוודאי, אבל כל עוד יש סיכוי שזו תהיה התוצאה - צריך לחשוב טוב טוב על מה שעושים. תראי, יקירתי, כמו כל דבר אחר בחיים - לפעמים צריך להתפשר, לפעמים צריך לוותר, לפעמים צריך גם לשקר. בתיאוריה עדיף כמובן לחיות ללא שקרים וסודות, אבל במבחן המציאות זה לא עומד. לפעמים גם צריך לעשות משהו שהוא לא בסדר, בשביל השקט הנפשי. (וחוץ מזה - לי - איזה איברים את מציעה? אפשר לבקש איברים ספציפים?)

 

[marco]

יאללה כמה חשבתי מה לכתוב...

וכלום! אין לי שום משפט חכם או מוחץ לכתוב מעבר לזה שאתה אמיץ, ישר עם עצמך וסביבתך. ובכלל,

אה כן, עוד משהו קטן. התגובה של ההורים שלך היא.... ממממ... אנושית. הם הופתעו והתגובה הראשונית יצאה אפעס לא משהו. אבל, מישהו חכם אמר לי פעם שבעוד שכל אחד מאיתנו מתבשל זמן כזה או אחר עם זהותו המינית עליהם זה נופל ברוב המקרים כפצצה. אז גם בשבילם אבל בעיקר בשבילך- נסה לתקשר איתם.

 

[לירוי25]

עיצה קטנה..?!

וותר על הקטע של "ברוגז עם ההורים". כשאתה גדל על ערכים מסוימים, על נוהגים, הווי, תקרא לזה איך שאתה רוצה, קשה לך פתאום לקבל שינויים דרסטים כמו יציאה של הבן מהארון. אני בן יחיד והומו. יצאתי מהארון בגיל 17 בדיוק כמו שאתה ספרת לשלך אני ספרתי לשלי. רק היום בגיל 25 (עוד חודש) אמא שלי מתחילה איכשהוא להתרגל לרעיון. קשה לה ואני מבין אותה! לא בטוח שגם אני אצא במחולות וריקודים אם הבן שלי יהיה הומו או הבת שלי תודיע שהיא לסבית. העיצה שלי היא, שבמקום לשמור על שתיקה, דבר איתם, שתף אותם, תראה להם שהשד לא כזה גרוע. תנסה גם להבין אותם, זה לא קל לגדל בן, לפתח ציפיות על סמך מה שחונכת מגיל צעיר (משפחה, ילדים) ושפתאום הכל משתנה. ברור שתוכל לאמץ ילד, ולחיות עם בן זוג אבל זה שונה וקשה לתפיסה לדור היותר מבוגר. אני למשל הבאתי את החבר שלי לארוחה משפחתית (כולל דודים, דודות, סבא וכיוצ"ב), לאמא שלי היה קשה, אבל היא מתחילה להתרגל אחרי שהיא ראתה שהוא בחור מקסים ומוצלח שאוהב אותי ודואג לי.

 

[MARMELAD]

../images/Emo45.gif נכון, נכון, נכון

אני לא בטוח שתוכל לעשות שיחות מוטיבציה להורים שלך כרגע - אבל חבל על הברוגז. אני מציע שתנסה להחזיר אווירה "חיובית" לבית, ולאט לאט פתח איתם שיחות - לפי הקצב שמתאים גם להם וגם לך.

 

[מאור 25]

היי לירוי 25 אני שמח לענות לך.

אתה לא מזהה אותי. אני כתבתי מכתה מהלב בפורום ב-IOL וההודעה שלך היתה נורא מעניינת. כאילו בעיטה בתחת תתעורר אתה כבר לא ילד. אז נכון אני כבר לא ילד והגיע הזמן להמשיך הלאה. ועכשיו יש לי דירה יפה בת"א. ומאוד נחמד לי בה אני מתרגל אליה. והשכן שלי הומו כמוני בן 22 ואנחנו דלת מול דלת ותמיד נחמד לנו והוא שמח שהגעתי לגור שם. ועצוב שהייתי צריך לעשות זאת בכוח.ושהעיפו אותי מהבית. תראה כמה שנחמד לי. ביום אחד לקחו לי את המשפחה שלי. אבא אמא אחים שלי. והכי כואב לי שאין לי זכות לראות את האחיות הקטנות שלי וזה מאוד כואב לי. אבל אני מנסה להמשיך אולי הזמן ישנה משהו אצל הוריי. השכן שלי החמוד לוקח אותי היום לקבוצת בי גיי באוניברסיטה שאכיר חברה מאוד נחמדים. ותאמין לי שקשה לי לצאת לבד למרות שעכשיו אני מכיר לאט לאט אנשים.ואולי היום אכיר עוד. אני אחזור לפה לרשום לך ולא כעסתי על ההודעה שלך למרות שהרגשתי צביטה בלב.אבל היית כנה וכנות זה הדבר הכי חשוב לי תודה לך ועוד נשתמע מאור*25

 

[MARMELAD]

הי מאור...

לפעמים הדברים הרעים שקורים לנו בחיים גורמים דווקא להתפתחויות חיוביות - זה כל הקטע, שאי אפשר לדעת

. שמח לשמוע את הסיפור שלך. ואני בטוח שאם תרצה להכיר עוד אנשים - תמצא את הדרך. ברוך הבא.

 

[לירוי25]

היי מאור! ../images/Emo42.gif

טוב אז זה ישמע ריגשי אבל הדפסתי את המייל שלך ושמרתי אותו. כן טיפשי אני יודע אבל הוא קצת עשה לי משהו בפנים.. אני שמח שהדברים שלי נגעו בך, ובעיקר על שהבנתי כי הם לא נאמרו על בסיס של דעה כי אם על נסיון והבנה לליבך! אני יותר מאשמח להתעדכן מה קורה איתך ואיך היה היום בקבוצה!! תוכל לעשות זאת ישירות למייל שלי (שם אני פשוט יותר זמין): [email protected] שלך, איתי