Kings and Queens!
Lick and a Promise! ביצוע משובח לשיר משובח! לדעתי כל המוסיף גורע, אבל אוסיף בכל מקרה: זה שיר שלא רגיל להיות מבוצע בכזאת אווירה. הרוקנרול והמגברים מתלבשים עליו בול, אבל מסתבר שהוא הולך מעולה גם בגירסה מינימליסטית. וזה האנפלאגד לטעמי - אווירה מינימליסטית, ללא מגברים, אפקטים חשמליים למיניהם, אווירה שמחברת אותך לצלילים היותר נאים (מלשון "נא"), היותר מיידיים שבוקעים מכלי הנגינה. זה נכון לגבי כל הכלים וחברי הלהקה, אבל משהו נוסף לגבי ג'ואי: אצלו המינימליזם אולי הכי בולט לעין, כי מערכת התופים שלו לא מלאה, ודאי לא זו שעליה הוא ניגם באותן שנים. רק שני תופים ועמוד Hi-Hat, וזה בעצם כל מה שצריך כדי לתופף. כל השאר זה בונוס. זה מאתגר מאוד, כי פתאום אתה צריך להסתדר עם הרבה פחות ממה שאתה בד"כ משתמש. והאתגר הזה, להתסדר עם פחות, לדעתי בסופו של דבר מוציא ממנו יותר, כי זה פותח את המחשבה ומרחיב את האופקים על דרך הנגינה. אני חושב גם שזו פעם ראשונה שבה ג'ואי ניגן עם מברשות, כדי לעמעם את הרעש. רואים שהאתגר הזה לא הפריע לחברי הלהקה. הם שחו בלי בעיה גם בגיטרות יוצאות הדופן שעליהן הם ניגנו. הכי בולטת זו כמובן דמויית הדוברו היפהפייה של ג'ו, עם הצליל מקסים והמאוד מיוחד שלה. בגלל שלאירו לא היה קשה לנגן את השיר עם האנרגיות הרגילות שלהם, אז גם לקהל לא היה קשה להתחבר ולהתלהב עם האנרגיות שלהם. ותמיד הצחיקו אותי הצעקות שלהם ללהקה לנגן שיר כזה או אחר (ומכאן השמות של השירים בכותרת התגובה ובתחילתה, למי שתהה
). וכמובן, אחרון חביב - השיער של סטיבן
