0בוחרת בחיים0
New member
../images/Emo41.gif"ביקשנו בדרך של תפילה ומדיטציה..."../images/Emo41.gif
הערב, נושא הפגישה בחדר היה צעד 11: ביקשנו בדרך של תפילה ומדיטציה לשפר את הקשר ההכרתי עם אלוהים, כפי שאנו מבינים אותו, כשאנו מתפללים רק לדעת את רצונו עבורנו ולכוח לבצע זאת. שוב, הקשבתי לחברים שהתחלקו שם בחדר, ובין לבין, כמו גם בדרך הביתה, תהיתי לגבי כל מה ששמעתי היום, כי עוד לא עברתי סדנת צעדים ולכן לעת עתה אני רק מקשיבה, סופגת, וחושבת על הדברים, כאילו... מסדרת אותם במגירות בראש. אז להתפלל אני חושבת שאני יודעת. מה זה יודעת? בדרך שלי אני מדברת אל אלוהים שלי מידי יום ולעיתים קרובות המון פעמים ביום. מבחינתי – זו תפילה. אני מקבלת כל מיני דרכים של תפילות, כולל אלה שקוראים מטקסטים מוכנים מראש, אבל לדעתי, התקשורת היומיומית שלי עם האל, בשפה שלי, מתוך הפנימיות שלי, חזקים לא פחות ואולי אף יותר מתפילות מוכנות מראש לפי נושאים או לא משנה מה. מדיטציה זה גם משהו שאני די מכירה וגם קשר עם אלוהים כפי שכתבתי קודם.. אלא שעד הניקיון הזה, עד שהחלטתי שדי לי עם הסמים, הרי בכל פעם שעישנתי או התמסטלתי, סיפרתי לעצמי שאני מדברת עם אלוהים.. אולי זו היתה דרך נוספת לדבר איתו אלא שפה, בצעד הזה כמו שאני מבינה אותו כרגע, מבקשים או מציעים לי לעשות את זה כשאני בהכרה, המילה הזו נזכרת שם בפירוש... קשר הכרתי עם אלוהים כלומר, להיות בהכרה לא בסוטול! ולהתפלל, לדבר איתו, בעיקר להודות לו, להיות אסירת תודה על מה שיש במקום להתמקד ולהעצים את מה שאין. התפילה מבחינתי היא כמו פתיחת הערוץ לקשר עם האל, ומדיטציה היא זמן ההמתנה לתשובה שתגיע.. והיא מגיעה בכל פעם מחדש בכל מיני צורות. המדיטציה, גורמת למחשבות להוריד הילוך או שניים, ולאפשר לתשובות הגיע בשקט, מתוך שלווה ולא מתוך לחץ.. זה בעצם להיות פתוח, מוכן.. אחרי שבתפילה הייתי כנה עם עצמי. מזכירה לעצמי את תחילת הצעדים - כנות, פתיחות ונכונות. מה איתכם? בעיקר אלה שעברו צעדים... איך אתם רואים ומבינים את הצעד הזה? אוהבת
הערב, נושא הפגישה בחדר היה צעד 11: ביקשנו בדרך של תפילה ומדיטציה לשפר את הקשר ההכרתי עם אלוהים, כפי שאנו מבינים אותו, כשאנו מתפללים רק לדעת את רצונו עבורנו ולכוח לבצע זאת. שוב, הקשבתי לחברים שהתחלקו שם בחדר, ובין לבין, כמו גם בדרך הביתה, תהיתי לגבי כל מה ששמעתי היום, כי עוד לא עברתי סדנת צעדים ולכן לעת עתה אני רק מקשיבה, סופגת, וחושבת על הדברים, כאילו... מסדרת אותם במגירות בראש. אז להתפלל אני חושבת שאני יודעת. מה זה יודעת? בדרך שלי אני מדברת אל אלוהים שלי מידי יום ולעיתים קרובות המון פעמים ביום. מבחינתי – זו תפילה. אני מקבלת כל מיני דרכים של תפילות, כולל אלה שקוראים מטקסטים מוכנים מראש, אבל לדעתי, התקשורת היומיומית שלי עם האל, בשפה שלי, מתוך הפנימיות שלי, חזקים לא פחות ואולי אף יותר מתפילות מוכנות מראש לפי נושאים או לא משנה מה. מדיטציה זה גם משהו שאני די מכירה וגם קשר עם אלוהים כפי שכתבתי קודם.. אלא שעד הניקיון הזה, עד שהחלטתי שדי לי עם הסמים, הרי בכל פעם שעישנתי או התמסטלתי, סיפרתי לעצמי שאני מדברת עם אלוהים.. אולי זו היתה דרך נוספת לדבר איתו אלא שפה, בצעד הזה כמו שאני מבינה אותו כרגע, מבקשים או מציעים לי לעשות את זה כשאני בהכרה, המילה הזו נזכרת שם בפירוש... קשר הכרתי עם אלוהים כלומר, להיות בהכרה לא בסוטול! ולהתפלל, לדבר איתו, בעיקר להודות לו, להיות אסירת תודה על מה שיש במקום להתמקד ולהעצים את מה שאין. התפילה מבחינתי היא כמו פתיחת הערוץ לקשר עם האל, ומדיטציה היא זמן ההמתנה לתשובה שתגיע.. והיא מגיעה בכל פעם מחדש בכל מיני צורות. המדיטציה, גורמת למחשבות להוריד הילוך או שניים, ולאפשר לתשובות הגיע בשקט, מתוך שלווה ולא מתוך לחץ.. זה בעצם להיות פתוח, מוכן.. אחרי שבתפילה הייתי כנה עם עצמי. מזכירה לעצמי את תחילת הצעדים - כנות, פתיחות ונכונות. מה איתכם? בעיקר אלה שעברו צעדים... איך אתם רואים ומבינים את הצעד הזה? אוהבת
