תיאמת
או למה אני חושב שהיא לא האנטי-גיבור? הסיפור מתחיל בתיאמת ובאפסו, בעלה. איני יודע אם הם הזוג המאושר, אבל הם כל מה שיש האחת לשני. הם היו שם מההתחלה (או כמעט מההתחלה), ביחד. קשורים האחד בשני בקשר בלתי מנותק. אחרי הכל, שניהם באו מאותו המקום (מים). מתוך אהבה, או שלא, הם הולידו ילדים, הילדים הולידו נכדים והנכדים בתורם הביאו נינים. ומה עשו כל הצאצאים האלה? הם הרעישו, כל היום רק שיחקו - והפריעו מאוד. במיוחד בין שתיים לארבע. אבא, הוא אפסו, הרגיש שממש נמאס לו. ביחד עם המשרת האישי שלו (מומו), שגם היה חברו הטוב ביותר, החליטו להפתר מהצרות. נכון, הטקסט מדבר על זה שהוא התכוון לחסל אותם - אבל בינינו, לאן בדיוק היה מסלק אותם למחוץ לבית? אם היה אפשר, בטח היה מתכנן את זה כך. אל תשכחו שהטקסט נכתב ע"י המנצחים - אולי להם נראה כי לזרוק אותם מהבית הוא כמו מוות, ואפסו סך הכל רצה את כל מה שאב בימינו רוצה. בכל מקרה, לא רק שהוא זומם נגד ילדיו - הוא לא משתף את אישתו, תיאמת, בהתייעצות. כאן קיימת הנקודה הראשונה לזכותה של תיאמת. אף אחד לא אמר לה מה מתכננים לעשות - היא המשיכה בשלה כבכל יום. רצה הגורל, שגם האלים סרים למרותו, ותוכניתו של אפסו התגלתה לצאצאיו. חיש מהר, נפטרו כפויי הטובה מאביהם. שוב, תיאמת כאן היא קרבן. בעלה-אהובה נלקח ממנה באכזריות... למה הם לא פנו אליה קודם? אולי היא הייתה פותרת את הסכסוך מלכתחילה? תיאמת הפגועה, האוהבת, הכואבת מחליטה ללמד את ילדיה לקח. פתאום, מגלים למי באמת יש כח. בעוד כולם משחקים, תיאמת, שעד כה הייתה פאסיבית, מתעוררת מרצבה כלביאה הששה לציד. תוך שניות (שאולי לנו נראים כעידנים), יוצרת מסביבה חיל עצום להאבק בחוצפנים, ברוצחים, שעליהם להענש. חיל ורעד נופלים על הפושעים, הם יודעים כי תיאמת צודקת, כי היא החזקה מכולם - אחרי הכל, אין כמו אמא. אך לפתע, מתוך קהל כפויי הטובה, קם לו איזה אחד, מרדוך. אני די בטוח, שהוא, הפיקח מכולם, צפה בסבתא-רבא שלו ולמד ממנה, אחרת איך ידע להביסה? מרדוך מתגייס לעזרת הוריו ואחיו האלים, בתמורה לשלטון עליהם - החוזה נחתם ומרדוך יוצא לקרב. קרב גדול ואכזרי, פעם ידה של זו על העליונה פעם ידו של זה - עד שמההמולה, מתוך נהרות הדם והגופות, מגיח מרדוך - מנצח, גופת תיאמת לרגליו. האלים מהללים את מרדוך וקושרים לו כתרים והלה לא מתעצל. מיד, לוקח את גופת סבתו ומבתר אותה, מכין ממנה משכן לאלים - ולבני האדם לעתיד לבוא. מדמו של שר צבאה של תיאמת, קינגו - בכיר יצירתה, יוצר הוא את בני האדם, כדי שישרתו את האלים וידאגו להם. כך שאנו חיים כיום, רק בזכות גופה של תיאמת, היוצרת הגדולה. במותה, בהקרבתה, ניתן לנו משכן וניתנו לנו חיים. נכון, אפשר לחפש משמעויות "היסטוריות" - מתי החברה הפטריארכית החליפה את זו המטריארכית וכן הלאה, אבל זה רק להכביר מילים על שיעור אלוהי באהבה, בגידה וכעס.
