קצת מידע על כיתתי
כיתתי היא כיתה ז' מיוחדת (השנה נהיה ח'), בחטיבת ביניים רגילה. זוהי הפעם הראשונה שנפתחת בחטיבה זו כיתה מיוחדת, ולי היתה הזכות להיות המחנכת שלה, בהתחשב בזה שזוהי גם השנה הראשונה שלי בהוראה.. ברוב המקרים, אני משתדלת שהחומר הנלמד בכיתה יהיה תואם לחומר הנלמד בשכבה, אך בהתאמה לרמת התלמידים. כל תלמיד בכיתתי נמצא ברמה אקדמית שונה, ופניותו ללימודים שונה. אני משתדלת להתאים את החומר לתלמיד, לפי רמתו אותה בדקתי בתחילת השנה, וחזרתי ובדקתי לאורך השנה. כיתתי מוגדרת ככיתת תלמידים בעלי לקויות למידה, אך יש לי כמה תלמידים שאין זו הלקות המרכזית שלהם. יש כאלו שהקושי שלהם הוא בעיקר רגשי, וזה מעפיל על לימודיהם, יש לי תלמידים בעלי רמת משכל גבולית עד פיגור קל, ותלמידים בעלי רמת משכל ממוצעת עד מעל לממוצע, שלמרות שאפשרו להם לעבור לקראת שנה הבאה, הם והוריהם בחרו להשאר בכיתה זו. כנראה שהרמה, והפניות לתלמידים התאימה להם. לכל תלמיד בחינוך המיוחד (חובה וועדת השמה כדי להכנס לכיתה מיוחדת) חובה להתאים 'תל"א' – תוכנית לימודים אישית. זאת אומרת שחובה לעבוד איתו לפי רמתו. בשנה הבאה אעבוד עם 3 תלמידות על אסטרטגיות למידה לטקסטים. דבר שאין באפשרותי לעשות עם כל הכיתה. זאת אומרת שגם בחינוך המיוחד, בנך ילמד לפי רמתו ופניותו ללימודים. השנה, ניסינו לשלב תלמידים ברמה אקדמית מתאימה, גם בכיתה רגילה. לצערי, נסיונות השילוב כשלו. התלמידים בקשו לחזור ללמוד בכיתתנו, ולא לצאת לשילוב. אין מדובר בתלמידים "עצלנים". נראה היה לנו שהם זקוקים עדין להרגשת הבית והחמימות שהקנתה להם כיתתנו. שכחתי לציין, בכיתה נמצאת גם סייעת, ל 10-15 ש"ש (אני לא זוכרת כבר כמה בדיוק). רכזת השכבה ספרה לי כי תלמידים מכיתות רגילות פנו אליה בבקשה להגיע לכיתה שלנו. זה מצביע לדעתי על שילוב הכיתה בשכבה, ועל רמת ההתאמה שלה לתלמידים (אם הם הופכים להיות שגרירים קטנים..) בהתחשב בזה שמדובר בכיתה מסוג שונה, ואני היא זו שלימדה את רוב המקצועות (ספרות, הבעה, הסטוריה, מתמטיקה, תנ"ך ואפילו יצירה), היתה לי אפשרות גם לתת להם שיעורים מסוג אחר, אותם הם לא יקבלו בכיתה רגילה, כמו – עידוד קריאה כמה פעמים בשבוע, אז התלמידים קוראים בספר ששאלו מהספריה, או אני מקריאה להם ספר והם עונים על שאלות (מטלות הבנה בעל פה), שיעורים על חגים, אקטואליה.. בנוסף, שילבנו בכיתתנו גם משפחת שרקנים, לפני שהם הגיעו למדנו עליהם, ומאז התלמידים התחלקו באחריות של נקיון הכלוב והאכלה, במהלך השיעורים בעת שהרגישו צריכים, יכלו לקחת שרקן ולשבת איתו.. ילדים שלא מקבלים חיבוק בבית אצלנו יכלו לשבת שעות עם שרקן. אין לי מילים לספר מה זה עושה לנשמה.. לעניין הכיתה אליה את מתלבטת אם להכניס את בנך... כפי שקראת, אני חרדה מהמחשבה שיהיה לי תלמיד נוסף בשנה הבאה. אז לדבר איתי על 27 תלמידים זה קצת קשה חח.. נראה לי תמוה שזקוקים למורה המסביר את החומר של המורה המקצועי.... בתחילת כל שנה (תחילת שנה שעברה וממש עכשיו) אני יושבת עם המורים המקצועיים שנכנסים לכיתה, ומדריכה אותם ב"עשה, אל תעשה" בכיתתנו. פרקים יותר קצרים, אסטרטגיות למילים קשות ועוד ועוד. אני לא מרפה גם לאורך השנה, עד שאני שומעת משוב חיובי מהתלמידים על הלמידה שלהם ומהמורה על הלמידה בכיתה. הרבה פעמים עובדים בשיטת ניסוי וטעיה. משתדלים שה"טעיה" תהיה קטנה ככל האפשר. אלו החיים. מקווה שקצת עזרתי. אשמח לענות לשאלות נוספות אם תרצי. רק אוסיף שבחודשים האחרונים הגיעו אלי 2 אמהות מתלבטות. הם צפו בשיעור בכיתה, דיברו עם תלמידים ולפי ההבעה על פניהן, ראיתי שכל המתח והחרדה מפני היצור הזה שנקרא "חינוך מיוחד" ירדה להן. השד לא כל כך נורא, ולדעתי זה תלוי המון במורה. מאחלת לך המון אומץ ללכת עם ליבך, לאן שיורה לך ללכת. אוריון
