../images/Emo41.gifהחלפות ../images/Emo41.gif
והשבוע: אלון ורוני שינקמן עד כמה אתם שונים מההורים שלכם? * גם השבוע ביקשנו מההורים של כתבי הנוער שלנו לבחור את מוצרי התרבות שהם הכי אוהבים, ואז ביקשנו מכתבינו לכתוב על זה ביקורת * אחר כך החלפנו ביניהם * והרי התוצאות שם: אלון שינקמן גיל: 46 עיסוק: קופירייטר במשרד פרסום תחביבים: קריאה, ללכת להצגות שם: רוני שינקמן גיל: 16 עיסוק: תלמידת כיתה י' בתיכון ק"ש בחולון תחביבים: כתיבה, קריאה, טניס ומחשב הבחירות של אבא ספר: "הנעלמים" בהתחלה רציתי לתת לרוני לקרוא את הספר האהוב עליי - "מילכוד 22" של ג'וזף הלר, שהיה התנ"ך שלי בימי נערותי, אבל יש גבול לכמה שאני יכול להתעלל בנערה, במיוחד כשהיא הבת שלי. לכן בחרתי באחד הספרים המותחים ביותר של אחד מסופרי המתח הטובים ביותר בשנים האחרונות. הרלן קובן עשה למבוגרים את מה שעשתה ג'יי.קיי רולינג לצעירים: הוא גרם לנו לקחת ספר ליד ולא להניח אותו עד שמגיעים למילה האחרונה. סרט: "סינמה פרדיסו" סרט קולנוע על אהבת סרטי קולנוע לאנשים שאוהבים סרטי קולנוע. סרט שמתאר את האהבה הזו באופן כל כך מזוכך, טהור ושובה לב, שפשוט אי אפשר שלא להתאהב בו. בדיוק כפי שאי אפשר לא לחוש מחנק בגרון בסצינת הסיום הנפלאה, שבה הגיבור צופה באוסף של קטעי נשיקות שצונזרו מסרטים, שערך למענו למזכרת נצח מקרין הסרטים, גיבור ילדותו. "Wish you were here" - פינק פלויד להקות באו, להקות הלכו, ובשבילי פינק פלויד לעולם נשארת הלהקה מספר אחת. "here Wish you were" הוא הדיסק האהוב עליי בגלל שתי סיבות: "Shine on you crazy diamond" ו"here Wish you were", שתי היצירות העיקריות באלבום הזה, שלעולם לא נמאס לי להקשיב להן ולעולם כנראה גם לא יימאס לי. סדרת טלוויזיה: "עבודה ערבית" חכם, שנון, שונה. סייד קשוע, אחד הכותבים המבריקים כיום, מציב מראה בפני ערבים ויהודים כאחד. נכון, כמו בלונה פארק (או בתאי הלבשה בחנויות בגדים), המראה הזו קצת מעוותת, אבל זה רק כדי לגרום לאמת להיראות משעשעת יותר, ובעיקר כל כך אנושית. הביקורות של רוני "סינמה פרדיסו" - אשקר אם אומר שרציתי לראות את הסרט בהתחלה. בדרך כלל אני לא מתחברת לסרטים שהם לא באנגלית (הסרט באיטלקית) ומעצבן אותי לראות אותם. אבל כשהתחלתי לראות את הסרט, לא יכולתי להפסיק. הסרט מספר על טוטו, ילד קטן בעיירה באיטליה שאוהב סרטים וכל מה שקשור בהם. טוטו נקשר לבית הקולנוע "סינמה פרדיסו" ומתחבר לאלפרדו, מקרין הסרטים. אלפרדו משמש לטוטו כאב, כיוון שאביו של טוטו נעלם ברוסיה אחרי המלחמה. הסרט מתחיל מטוטו הגדול, שאמו מתקשרת אליו ומודיעה לו שאלפרדו מת. טוטו נזכר בעבר, וכך מתואר כל סיפור חברותם של טוטו ואלפרדו. הסרט גרם לי להרגיש את כל הרגשות האפשריים. הוא עצוב, מצחיק, חכם, ובמילה אחת - מדהים! "עבודה ערבית"- אני חייבת לציין ששחקני הסדרה עושים עבודה מעולה. לפני שצפיתי בה ממש לא חשבתי שהיא תעניין אותי. היתה לי דעה קדומה מאוד שלילית על הסדרה וחשבתי לעצמי "מה? עוד פעם מישהו שמנסה להראות שהערבים והיהודים יכולים להיות חברים?". שמחתי לגלות שטעיתי, ושהתוכנית היא לא סתם עוד תוכנית. היא חכמה ושנונה. התמכרתי! "Wish you were here"- מוזיקה אף פעם לא עשתה לי את זה. אני מתחברת הרבה יותר למילות השירים מאשר למוזיקה שלהם, והאזנה למוזיקה היא לא אחד מהתחביבים שלי. כשהקשבתי לדיסק (כפי שאבי הסביר לי, השירים בו הם "יצירות מוזיקליות" ולא שירים רגילים כמו ברדיו), לא הצלחתי להתחבר אליו. המוזיקה די שיעממה אותי, ולא הצלחתי להבין מה כל כך יפה בו. לכל המעריצים המושבעים של פינק פלויד, אני מצטערת מראש אם פגעתי בכם. זה לא הם, זו אני. "הנעלמים"- אני מאוד אוהבת לקרוא, וספרי מתח הם הז'אנר האהוב עליי. כשקראתי את "הנעלמים", לא הצלחתי להסיר עין לשנייה מהדפים. קובן הכניס אותי לעולם אחר, עולם שבו התנתקתי מנפלאות הטכנולוגיה, מהחבר ומהחברות, ופשוט קראתי בשקיקה כל דף ודף, בלי יכולת לעצור לשנייה, אפילו שהעיניים כמעט ונעצמו לגמרי. הספר גרם לי להרגיש בתוך הסיפור ולחשוב על ההמשך והסוף גם בשעות (או בעצם הדקות) הבודדות שעזבתי אותו. הכתבה המלאה בגליון מעריב לנוער שיצא היום
והשבוע: אלון ורוני שינקמן עד כמה אתם שונים מההורים שלכם? * גם השבוע ביקשנו מההורים של כתבי הנוער שלנו לבחור את מוצרי התרבות שהם הכי אוהבים, ואז ביקשנו מכתבינו לכתוב על זה ביקורת * אחר כך החלפנו ביניהם * והרי התוצאות שם: אלון שינקמן גיל: 46 עיסוק: קופירייטר במשרד פרסום תחביבים: קריאה, ללכת להצגות שם: רוני שינקמן גיל: 16 עיסוק: תלמידת כיתה י' בתיכון ק"ש בחולון תחביבים: כתיבה, קריאה, טניס ומחשב הבחירות של אבא ספר: "הנעלמים" בהתחלה רציתי לתת לרוני לקרוא את הספר האהוב עליי - "מילכוד 22" של ג'וזף הלר, שהיה התנ"ך שלי בימי נערותי, אבל יש גבול לכמה שאני יכול להתעלל בנערה, במיוחד כשהיא הבת שלי. לכן בחרתי באחד הספרים המותחים ביותר של אחד מסופרי המתח הטובים ביותר בשנים האחרונות. הרלן קובן עשה למבוגרים את מה שעשתה ג'יי.קיי רולינג לצעירים: הוא גרם לנו לקחת ספר ליד ולא להניח אותו עד שמגיעים למילה האחרונה. סרט: "סינמה פרדיסו" סרט קולנוע על אהבת סרטי קולנוע לאנשים שאוהבים סרטי קולנוע. סרט שמתאר את האהבה הזו באופן כל כך מזוכך, טהור ושובה לב, שפשוט אי אפשר שלא להתאהב בו. בדיוק כפי שאי אפשר לא לחוש מחנק בגרון בסצינת הסיום הנפלאה, שבה הגיבור צופה באוסף של קטעי נשיקות שצונזרו מסרטים, שערך למענו למזכרת נצח מקרין הסרטים, גיבור ילדותו. "Wish you were here" - פינק פלויד להקות באו, להקות הלכו, ובשבילי פינק פלויד לעולם נשארת הלהקה מספר אחת. "here Wish you were" הוא הדיסק האהוב עליי בגלל שתי סיבות: "Shine on you crazy diamond" ו"here Wish you were", שתי היצירות העיקריות באלבום הזה, שלעולם לא נמאס לי להקשיב להן ולעולם כנראה גם לא יימאס לי. סדרת טלוויזיה: "עבודה ערבית" חכם, שנון, שונה. סייד קשוע, אחד הכותבים המבריקים כיום, מציב מראה בפני ערבים ויהודים כאחד. נכון, כמו בלונה פארק (או בתאי הלבשה בחנויות בגדים), המראה הזו קצת מעוותת, אבל זה רק כדי לגרום לאמת להיראות משעשעת יותר, ובעיקר כל כך אנושית. הביקורות של רוני "סינמה פרדיסו" - אשקר אם אומר שרציתי לראות את הסרט בהתחלה. בדרך כלל אני לא מתחברת לסרטים שהם לא באנגלית (הסרט באיטלקית) ומעצבן אותי לראות אותם. אבל כשהתחלתי לראות את הסרט, לא יכולתי להפסיק. הסרט מספר על טוטו, ילד קטן בעיירה באיטליה שאוהב סרטים וכל מה שקשור בהם. טוטו נקשר לבית הקולנוע "סינמה פרדיסו" ומתחבר לאלפרדו, מקרין הסרטים. אלפרדו משמש לטוטו כאב, כיוון שאביו של טוטו נעלם ברוסיה אחרי המלחמה. הסרט מתחיל מטוטו הגדול, שאמו מתקשרת אליו ומודיעה לו שאלפרדו מת. טוטו נזכר בעבר, וכך מתואר כל סיפור חברותם של טוטו ואלפרדו. הסרט גרם לי להרגיש את כל הרגשות האפשריים. הוא עצוב, מצחיק, חכם, ובמילה אחת - מדהים! "עבודה ערבית"- אני חייבת לציין ששחקני הסדרה עושים עבודה מעולה. לפני שצפיתי בה ממש לא חשבתי שהיא תעניין אותי. היתה לי דעה קדומה מאוד שלילית על הסדרה וחשבתי לעצמי "מה? עוד פעם מישהו שמנסה להראות שהערבים והיהודים יכולים להיות חברים?". שמחתי לגלות שטעיתי, ושהתוכנית היא לא סתם עוד תוכנית. היא חכמה ושנונה. התמכרתי! "Wish you were here"- מוזיקה אף פעם לא עשתה לי את זה. אני מתחברת הרבה יותר למילות השירים מאשר למוזיקה שלהם, והאזנה למוזיקה היא לא אחד מהתחביבים שלי. כשהקשבתי לדיסק (כפי שאבי הסביר לי, השירים בו הם "יצירות מוזיקליות" ולא שירים רגילים כמו ברדיו), לא הצלחתי להתחבר אליו. המוזיקה די שיעממה אותי, ולא הצלחתי להבין מה כל כך יפה בו. לכל המעריצים המושבעים של פינק פלויד, אני מצטערת מראש אם פגעתי בכם. זה לא הם, זו אני. "הנעלמים"- אני מאוד אוהבת לקרוא, וספרי מתח הם הז'אנר האהוב עליי. כשקראתי את "הנעלמים", לא הצלחתי להסיר עין לשנייה מהדפים. קובן הכניס אותי לעולם אחר, עולם שבו התנתקתי מנפלאות הטכנולוגיה, מהחבר ומהחברות, ופשוט קראתי בשקיקה כל דף ודף, בלי יכולת לעצור לשנייה, אפילו שהעיניים כמעט ונעצמו לגמרי. הספר גרם לי להרגיש בתוך הסיפור ולחשוב על ההמשך והסוף גם בשעות (או בעצם הדקות) הבודדות שעזבתי אותו. הכתבה המלאה בגליון מעריב לנוער שיצא היום