היופי שבמדע

[2_be]

../images/Emo41.gif היופי שבמדע

נתקלתי בכריכת ספרו האחרון של ריצארד דוקינס "לפרום את הקשת בענן - המדע, האשליה ותשוקת הפליאה " בין השאר הוא מעלה את השאלה האם ההבנה המדעית פוגמת ביכולתנו להעריך את יופי החיים? ניוטון יצר קשת מלאכותית בעזרת מנסרה, וכך גילה את הספקטרום הטמון באור הלבן; האם באותו רגע נעלם יופייה של הקשת בענן? מה דעתכם? בנוסף, אם כבר עוסקים ביופי שבמדע, מהו ואיזהו ניסוי יפה לדעתכם?

 

[Johnny the Doe]

באופן כללי ניתן להסכים

כי ברגע שאתה יודע מה עומד מאחורי תופעת טבע כלשהי, הקסם המיתי שלה נעלם. לאחר שאתה יודע איך ניתן ליצור קשת אתה מפסיק להסתכל על הקשת בענן כמשהו נשגב שמעבר להישג יד ואז ערכה יורד בעיניך. אותו הדבר לגבי ליקוי חמה. בעבר, כאשר התופעה לא היתה ידועה ליקוי החמה הביא לפאניקה גדולה ואנשים חשבו שהגיעה אחרית הימים. הם פחדו מהליקוי כי הם לא ידעו למה הוא מתרחש ואיך. כיום, כאשר את ליקוי החמה ניתן לצפות מראש ולדעת שהוא רק זמני ולא יגרום לנזק כלשהו קסמו נעלם ואנשים כבר לא מתלהבים ממנו.

 

[ailag]

ומצד שני

זה שאנחנו יכולים ליצור דברים "פלאיים" זה דבר מרתק לכשלעצמו. בתיכון למדתי פיזיקה בחמד"ע, והיינו הולכים אחרי בי"ס לבית החולים לילדים באיכילוב. היינו עוברים בין החדרים ומראים ניסויים של מים שמשנים צבע ע"י תגובות כימיות ("ועכשיו מיץ הפטל הפך לחלב!"), לחצים ("הופ! הביצה נכנסה לבקבוק עם הפיה הקטנה מדי") ועוד. גם זה סוג של קסם - גם בשביל הילד וגם בשביל המדגים. חוצמזה, תורת היחסות למשל מרתקת, ויוצא לי לספר על עקרונות ממנה אפילו לאנשים ששונאים פיזיקה. אנחנו מכירים אותה רק מהמחקר. בקשר לליקוי חמה, אנשים דוקא כן מתלהבים. שמעתי שבזה של 99´ שניים התעוורו מהנסיון לראות אותו בלי משקפיים (לפני שהגיע ל-100%..) וב-100%, זה היה בין הדברים הכי קרובים לקסם שראיתי.

 

[2_be]

ולדעתי..

לדעתי כאשר מבינים איך משהו קורה יודעים להעריך אותו ולראות את היופי שבו. אם תחשבו אפילו על ניסוי פשוט ביותר לדוגמא חומר מתכתי הנמשך למגנט. בפני עצמו זה דבר נחמד אך כאשר מבינים את פשר התופעה יודעים להעריך את זה יותר ולראות את היופי שבזה.

 

[Johnny the Doe]

נכון, אבל זה יופי מסוג אחר

כשלא מבינים איך משהו עובד אז זה יופי מיתי, כשמבינים איך הוא עובד היופי בעינינו נובע מהערכה לתופעה.

 

[vizini]

לא מזמן נערך על כך משאל. היתה על

כך סדרת כתבות בעיתון הארץ: הניסויים היפים בתולדות המדע, חלק א הניסוים היפים בתולדות המדע, חלק ב

 

[אומפופו]

אני חושב שההבנה

הופכת את זה ליותר יפה. בכל מקרה אפשר להבין ולהעריך את יופי החיים ואפשר לא להבין ולא להעריך. ההערכה תלויה באדם עצמו. (מה גם, שאין לי מושג אם פעם העריכו את החיים ויופים יותר. לפי כמות המלחמות, החשיבות לכבוד, וההתיחסות לאחרים בעבר וגם כיום בחברות פרימיטיביות - אני לא ממש חושב שבעבר העריכו את החיים יותר מאשר היום). מה שכן התיאוריות הגנטיות של הגן האנוכי מעלות מחשבות די ציניות על משמעות החיים. ואולי אפשר להעריך אותם פחות בגלל זה. (לדעתי לא, אבל אני יכול להבין אנשים שיחשבו שכן)

 

[Deathatred]

דווקא המדע גורם לך להעריך

את היופי הנסתר של דברים... האם את לא חושבת שזה מדהים שאותם חוקים ששולטים בתנועה של גלקסיות שולטים גם בתנועה של מולקולות ואותם חוקים שמאפשרים ברק של 10,000 וולט בשמיים הם גם אותם חוקים שמאפשרים את המחשבה האנושית (אותות חשמליים במוח?). האם את לא משתאה מתדהמה כל פעם ש e או פאי הצליחו לדחוף את עצמם לעוד תחום שלכאורה הם ממש לא קשורים אליו? הרבה פיסיקאים דתיים אומרים שעצם זה שהם למדו פיסיקה מאפשר להם באמת להבין את נפלאות הבריאה ואת גדולתו של הבורא. העולם שלנו כל כך מסודר, כאילו איזשהי יישות תבונית תיכננה אותי. הייטיב לנסח זאת אלברט איינשטיין כשאמר: "הדבר הכי לא מובן בעולם היא עובדת היותו מובן."

 

[עדי זילברברג]

בעיני מנסרה כמו על העטיפה של פינק פ

לויד, יפה מאוד בפני עצמה. דווקא קשת מרהיבה זה דבר נדיר בשבילי אבל טוב לדעת שאפשר ליצור חוויה אורית מהממת בעצמינו

 

[There Is No Spoon]

חוץ מדרווין, הכל יפה

אני רואה את המדע כדבר מדהים. כל המורכבות הזו יוצרת דברים כל כך יפים ופשוטים, כל אטום ואטום (או קוואנט וקוואנט אם ניכנס פנימה) מתחברים ויוצרים אינסוף אפשרויות... הדבר היחיד שאני לא אוהב, זה את התאוריה של דרווין. הוא גורם לכל החיים להיות כל כך אקראיים ומקריים, כל כך סתם... הספר "פרא" של גבי ניצן עוסק בשאלה הזאת בצורה ממש יפה.