"הם ייפלו כמו צפלין מעופרת"

[The Hairy Chicken]

../images/Emo41.gif "הם ייפלו כמו צפלין מעופרת" ../images/Emo41.gif

לד זפלין – הביוגרפיה

Your Time Is Gonna Come – זוהי רק ההתחלה בשנת 1963 הוקמה בעיר סוריי שבאנגליה להקת ה-Yardbirds. הלהקה התחילה עם הרכב שכלל את קית' רלף - שירה, אנת'וני טופהאם - גיטרה, כריס דרג'ה - גיטרת קצב וגיטרה בס, פול סמוול סמית' - גיטרה בס וג'ים מקארת'י - תופים. טופהאם בן ה-16 לא שרד זמן רב בלהקה ובסופו של דבר הוחלף על-ידי לא אחר מאשר אריק "יד-איטית" קלפטון. הלהקה החלה לגבש לעצמה סגנון והושפעה רבות מלהקות כמו ה-Rolling Stones והבלוז-רוק המחוספס שלה. משנת 1964 הוציאה הלהקה מספר אלבומים, ביניהם For Your Love מ-1965 שכלל את השיר אם אותו השם שהיה ללהיט ענק ו-Roger the Engineer מ-1966 שהיה לאחד מהאלבומים הפסיכדליים הראשונים אי פעם וגם הציג לראשונה את הגיטריסט הסופר מוכשר ג'ף בק. בשנת 1967 הצטרף ללהקה גיטריסט צעיר, אלמוני יחסית ומוכשר למדי - ג'ימי פייג' (נ' 9/1/1944). הלהקה הייתה כבר על סף פירוק, אך הספיקה להוציא עוד אלבום נוסף באותה שנה בשם Little Games. אלבום בהחלט לא רע שהכיל שירים יחסית פופיים וקליטים. כמו כן, מוסיקאי צעיר נוסף הידוע יותר בשם ג'ון פול ג'ונס (נ' 3/1/1946) עשה לאלבום String Arrangement. ג'ונס ופייג' עבדו יחד פעם נוספת בהקלטות האלבום Hurdy Gurdy Man של ה-Singer-Songwriter הבריטי דונובן ושם כרתו מעין ברית שאת הפרויקטים הבאים שלהם יעשו יחדיו. בקיץ 1968, נפרדו דרכם של חברי ציפורי החצר ופייג' והבסיסט כריס דרג'ה נשארו עם הזכויות המלאות לשם. יחד הם ניסו להקים את היארדבירדס החדשים ולשם כך חיפשו סולן ומתופף. הם רצו את הזמר טרי רייד ואת המתופף של פרוקול הארום בי.ג'יי. ווילסון, אך שניהם לא יכלו. לאחר זמן מה הלהקה בכל זאת מצאה זמר שקיבל המלצה מדרג'ה – רוברט פלאנט (נ' 20/8/1948) שעד כה היה חבר בלהקה שמה Hobbstweedle. מעט לאחר שפלאנט צורף ללהקה, דרג'ה פרש וג'ונס החליף אותו על הבס. כמו כן, פלאנט המליץ על מתופף שניגן איתו בלהקה מוקדמת – ג'ון "בונזו" בונהם (נ' 31/5/1948). הם היו צריכים לשכנע את אותו להצטרף, אבל בסופו של דבר (לשמחתנו) הוא נענה לשכנועים בחיוב. הם החלו להופיע תחת השם The New Yradbirds בסוף 1968, ומייד בסיום הסיבוב הופעות הקליטו את אלבומם הראשון בפחות מ-30 שעות. הלהקה כבר שינתה את שמה ל-Led Zeppelin, בעקבות הערה מרושעת של קית' מון – מתופף להקת The Who – שאמר שהם יפלו כמו צפלין מעופרת. אלבומם הראשון נקרא בשם הלהקה ויצא בינואר 1969, ויצא בלייבל הנחשב אטלנטיק שגם החתים אותם על חוזה. Four Sticks – שתיים ועוד שתיים הם ארבע האלבום הראשון של הלהקה, שנשא את שם הלהקה, היה להצלחה אדירה. חודשיים לאחר יציאתו, הוא כבר טיפס לראש המצעד האמריקאי וגם היה להצלחה אדירה בכל העולם. הלהקה המשיכה להופיע ובמהלך סיבוב ההופעות הקליטה את אלבומה השני שנשא את השם המסובך והמבריק – Led Zeppelin II. האלבום יצא באוקטובר 1969 והיה להצלחה גדולה, אף יותר מקודמו, בכל העולם. האלבום גם הציג את הלהקה כלהקה מגובשת לחלוטין מבחינה סגנונית, והמשיך את הקו הבלוזי של קודמו. הלהקה הפכה למוקד משיכה מבחינת הופעות, והם המשיכו להופיע במרץ רב. באוקטובר 1970, שנה לאחר אלבומה השני, יצא אלבומה השלישי שאף הוא נשא שם מסובך – Led Zeppelin III. הלהקה המשיכה להתפתח מבחינה מוסיקלית ויצירתית, והפעם לכיוון הפולק הבריטי. גם האלבום הזה הצליח רבות, וטיפס כמו קודמו למקום הראשון במצעד האמריקאי. באלבומה הרביעי, שיצא בנובמבר 1971 – שנה וחודש לאחר קודמו, הלהקה נתנה את אלבומה המגובש ביותר ואם לא הטוב ביותר, אז הכי נגיש לקהל הרחב. האלבום נקרא בשם שלא ניתן להגות, כיוון שהכיל פשוט ארבעה סמלים – אחד לכל אחד מחברי הלהקה. נהוג לקרוא לאלבום Led Zeppelin IV, Untitled, Zoso או Four Symbols. למרות שלא טיפס למקום הראשון במצעד האמריקאי (הוא הגיע "רק" לשני), אחד השירים מתוכו – Stairway to Heaven – שלא יצא מעולם בסינגל אגב, נהיה לשיר המושמע ביותר ברדיו שלא יצא בסינגל וללא ספק המפורסם ביותר של הלהקה, על אף אורכו הרב יחסית – כשמונה דקות. הלהקה החלה להופיע פחות ופחות,אך הופעותיה היו עדיין מוקד משיכה אדיר, ובצדק.

 

[The Hairy Chicken]

../images/Emo41.gif "הם ייפלו כמו צפלין מעופרת" ../images/Emo41.gif

In the Light – שיאים מסחריים ויצירתיים לאחר סיום סיבוב ההופעות של 1972, הלהקה פרשה מהבמה בכדי להקליט את אלבומה החמישי שיצא במרץ 1973. לתדהמת העיתונאים והמעריצים, הלהקה הפעם בחרה בשם ממשי לאלבום (ולא סתם מספרה אותו) – Houses of the Holy. האלבום הציג את הלהקה במעין משבר סגנוני – האלבום מכיל קטעי פולק בריטי, Fאנק, רגאיי, הארד-רוק ובלוז-רוק. יחד עם זאת מתקבל האלבום המגוון ביותר של הלהקה, וגם אחד מהמעניינים ביותר, למרות שרצף שירים זה לא בדיוק הצד החזק של האלבום. הלהקה חזרה לבמה, הפעם יותר במרץ ואף הקליטה סרט המתעד את הופעותיה. הסרט נקרא The Song Remains the Same, אך הוא שוחרר רק שלוש שנים לאחר מכן (ראו למטה). לאחר אותו סיבוב הופעות מפרך חברי הלהקה החליטו לנצל קצת זמן לנוח ובאותו הזמן הקימו חברת תקליטים משלהם – Swan Song. מטרת החברה הייתה להוציא כל דבר שהלהקה תוציא מאז וגם אלבומים של להקות כמו Bad Company ו-Pretty Things. בפברואר 1975 יצא האלבום הראשון של הלהקה בלייבל שלה. אותו אלבום כפול נקרא Physical Graffiti, והוכתר על-ידי רבים ממעריצי הלהקה (לא ממני) כאלבום הטוב ביותר שהלהקה הוציאה מאז ומעולם. האלבום היה להצלחה אדירה, אך הלהקה נמנעה מלקדם אותו בסיבוב הופעות, כיוון שפלאנט ואשתו נפגעו בתאונת דרכים והוא התבודד למשך כמעט שנה בביתו. האלבום הבא של הלהקה יצא שנה וחודש לאחר קודמו, במרץ 1976 ונקרא Presence. האלבום היה להצלחה מסחרית אדירה, אך נקטל על-ידי הביקורות (שלא בצדק) ועם הזמן הפך לאלבום הלא מוערך ביותר של הלהקה. גם האלבום הבא של הלהקה שיצא באוקטובר 1976, והביא לראשונה הקלטה רשמית של הופעה של הלהקה, נקטל בביקורות (ובמקרה הזה די הגיע לו) למרות הצלחתו האדירה. האלבום היה פסקול לסרט באותו שם שתיעד את אותה ההופעה. הלהקה פתחה בסיבוב הופעות לקידום האלבומים ב-1977, אך נאלצה להפסיקו כיוון שבנו של פלאנט – קאראק בן השש – מת מזיהום בבטן (אין לו מזל לפלאנט). נראה היה כי הלהקה הגיעה לסוף דרכה. Achilles Last Stand – ולפעמים החגיגה נגמרת למרות השמועות על הפירוק, הלהקה החלה לעבוד על אלבומה הבא בקיץ 1978. ב-1979 הם כבר חזרו להופיע ובספטמבר של אותה שנה יצא האלבום שנקרא In Through the Out Door. האלבום היה להצלחה אדירה אך בשלישית נקטל על-ידי המבקרים (וגם הפעם די בצדק). הלהקה המשיכה להופיע במרץ רב עד ספטמבר 1980. היה נראה שהכל חוזר לקדמותו, אך ב-25 לספטמבר של אותה שנה, נמצא ג'ון בונהם, מתופף הלהקה, מת במיטתו לאחר ששתה כמויות אדירות של אלכוהול ובסופו של דבר נחנק מהקיא של עצמו (כמו רבים אחרים ביניהם ג'ימי הנדריקס). בדצמבר 1980 הלהקה הכריזה על פירוקה הרשמי, כיוון שלא יכלה להמשיך ללא בונהם. חברי הלהקה פתחו בקריירות סולו. בנובמבר 1982, פייג' שיחרר קטעים שעד כה לא יצאו תחת השם Coda. בשנת 1985 היו אמורים להתאחד חברי הלהקה לרגל ההופעות המפורסמות של Live Aid. האיחוד מומש ואת בונהם החליף פיל קולינס, המתופף של ג'נסיס. כמו כן הלהקה התאחדה בשנת 1995, לרגל כניסתה להיכל התהילה של הרוק'נ'רול. בשנת 1994 הופיעו פייג' ופלאנט ביחד תחת השם Page & Plant בפרויקט האנפלאגד של ה-MTV. ההופעה זכתה להצלחה אדירה (למרות שבסך-הכל היא לא משהו) והם פצחו בסיבוב הופעות. כמו כן הם הקליטו יחד אלבום אולפן שיצא באפריל 1998 ונקרא Walking Into Clarksdale. לקראת סוף שנות ה-90' ותחילת שנות האלפיים יצאו עוד מספר דברים של הלהקה שלא יצאו עד כה – ההופעות שנערכו ל-BBC שיצאו ב-1997 באלבום שנקרא BBC Sessions, האוסף הרשמי הראשון של הלהקה שיצא בשני חלקים ב-2000 – Early Days ו-Latter Days, ו-DVD שהכיל לדברי הלהקה את הדברים האחרונים שלה שלא יצאו באופן רשמי. ה-DVD יצא בשנת 2003 ולווה באלבום משולש שהכיל קטעים משתי הופעות נחשבות שנערכו ביוני 1972. האלבום נקרא How the West Was Won. Tea for One – קשה להיות לבד לאחר פירוק הלהקה בדצמבר 1980, חבריה פצחו בקריירות סולו (כמצוין לעיל). רוברט פלאנט הוציא שמונה אלבומי פופ-רוק משנת 1982 שרובם לא שווים שמיעה, חוץ מהאחרון שלו שיצא ב-2002 ונקרא Dreamland. אלבום לא רע בכלל שמציג את פלאנט בשיא כוחו, נכון לקריירת הסולו שלו. ג'ימי פייג' החל את קריירת הסולו שלו גם ב-1982 כשתרם את עבודותיו לסרט Death Wish II. את הסרט לא ראיתי, אבל אני מתאר לעצמי שהוא גרוע כמו האלבום. לאחר הפסקה קצרה של שש שנים הוא חזר להקליט והוציא כחמישה אלבומים שרובם חביבים, אך לא יותר מזה. כמו כן הוא הקים את הלהקה The Firm שהוציאה שני אלבומים בין 1985 ל-1986. האלבום הראשון של הלהקה שנשא את שמה, בהחלט שווה האזנה. ב-1984 פלאנט ופייג' הקימו יחד פרויקט שנקרא The Honeydrippers. יחד הם הוציאו EP אחד שהכיל שירי פופ סטייל שנות ה-50 ונקרא The Honeydrippers, Vol.1. ה-EP הצליח לא רע בכלל גם מבחינה מסחרית וגם מבחינה יצירתית, אך לאחר אותו EP הפרויקט חדל להתקיים. אחד מהנגנים בפרויקט היה ג'ף בק האגדי. לג'ון פול ג'ונס לא הייתה קריירת סולו ענפה במיוחד. ב-1985 הוא השתתף בפסקול לסרט Scream for Help הנוראי ורק ארבע-עשרה שנים לאחר מכן הוציא את אלבום הסולו הראשון שלו ב-1999 שנקרא Zooma. מכל אלבומי הסולו של יוצאי לד זפלין, זה האלבום הטוב ביותר. פרט ל-Zooma הוא הוציא עוד שני אלבומים ב-2001 שהיו פחות מוצלחים.

 

[The Hairy Chicken]

../images/Emo41.gif "הם ייפלו כמו צפלין מעופרת" ../images/Emo41.gif

לד זפלין – סקירת האלבומים המקוצרת

Led Zeppelin – 1969, Atlantic האלבום הראשון של הלהקה הוא אמנם לא לחלוטין מגובש וכולל מספר רגעים בוסריים, אך הוא מהנה מאוד לשמיעה ומכיל כמה מהרגעים הגדולים ביותר בבלוז-רוק אי פעם. חובה בכל בית, ולא רק בגלל Dazed and Confused. דירוג: 10/10 בסולם גרופ Led Zeppelin II – 1969, Atlantic האלבום השני של הלהקה ממשיך באותו קו סגנוני של קודמו (בלוז-רוק מלוכלך וראשוני), ועושה זאת בצורה אף טובה יותר. האלבום מוכתר על-ידי רבים כאלבום ההבי-מטאל הראשון, ולמרות שהתואר לא לחלוטין מדויק, גם אלבום זה חובה בכל בית. דירוג: 10/10 בסולם גרופ Led Zeppelin III – 1970, Atlantic בלי שום צל של ספק האלבום הטוב ביותר של הלהקה. באלבום זה ניכרת התחברות של חברי הלהקה לפולק הבריטי ולמיסטיקה למיניה. כמו כן מוצג באלבום זה הבלוז המקורי הטוב ביותר של הלהקה – Since I’ve Been Loving You. דירוג: 10/10 בסולם גרופ Led Zeppelin (IV, Untitled, Zoso, Four Symbols) – 1971, Atlantic האלבום הנגיש ביותר של הלהקה – מומלץ בחום בתור התחלה. כולל את הלהיט הגדול ביותר שלה – Stairway to Heaven – ועוד שבעה שירים שמציגים את הלהקה בשיא גיבושה הסגנוני כשכאן הבלוז-רוק מתערבב עם הפולק הבריטי וההארד-רוק בצורה כמעט מושלמת. דירוג: 10/10 בסולם גרופ Houses of the Holy – 1973, Atlantic על אף כל השבחים להם זכה האלבום המעולה הזה, הוא בכל זאת מציג איזשהו סימן להתדרדרות. האלבום לא מגובש בכלל מבחינה סגנונית, וכמעט לחלוטין חסר רצף. כמו כן שירים כמו The Crounge ו-Dancing Days לעתים מוציאים את החשק מלשמוע את האלבום. למרות זאת, זה עדיין אלבום מדהים, אך מאכזב ביחס ללהקה. דירוג: 10/10 בסולם גרופ Physical Graffiti – 1975, Swan Song אולי האלבום הכי אוברייטד אי פעם. האלבום הכפול והיומרני הזה מלווה בסאונד מעצבן ולעתים בשירים שמקומם כלל לא פה, אלא באוסף אאוטייקים. למרות זאת, זפלין זה עדיין זפלין, וגם אלבום ממוצע שלהם הוא מעולה. האם זה האלבום הטוב ביותר של הלהקה, כמו שרבים אומרים? רחוק מזה. דירוג: 8/10 בסולם גרופ Presence – 1976, Swan Song אם הקודם היה האלבום הכי אוברייטד של הלהקה, אז זה האלבום הכי אנדרייטד של הלהקה. לאחר Physical Graffiti המעצבן, חוזרת הלהקה להפציץ אותנו במוסיקה איכותית שהגיעה ישירות מגן עדן. אחד מהאלבומים הטובים ביותר של הלהקה, ומי שעדיין מפקפק בזה שייתן לאלבום עוד איזו שמיעה-שתיים. דירוג: 10/10 בסולם גרופ The Song Remains the Same – 1976, Swan Song אלבום ההופעה הראשון של הלהקה לא יכול להיות מאכזב יותר. זפלין היו ידועים מאז ומתמיד כמפציצים בהופעות, אבל ההופעה הזאת כמעט שגובלת בשעמום. הגרסה הגרנדיוזית לדייזד מעולם לא נשמעה מאולצת כל כך, הסאונד ברמה של בוטלג ממוצע ובכלל רשימת השירים לא מדהימה במיוחד. אם אתם רוצים הופעה של הלהקה, רכשו במהרה את How the West Was Won שעדיף בהרבה על אותה הופעה מעצבנת. דירוג: 6/10 בסולם גרופ In Through the Out Door – 1979, Swan Song כיף מאוד להשמיץ את האלבום הזה, וגם קל מאוד. הרי יש פה סאונד מוגזם, המון סינתיסייזרים ובכלל זה לא שירים אופייניים ללהקה. למרות זאת, אני חושב שהאלבום הזה הוא בהחלט לא רע. השירים בהחלט כתובים ומולחנים טוב, אך איכשהו ההפקה הרסה אותם. בין השאר אפשר למצוא פה רגעים גדולים כמו In the Evening עם הפתיחה המעולה, Hot Dog הכיפי ו-All of My Love הפופי אבל בכל זאת מעולה. לא רק למעריצים, אבל מומלץ קודם לשמוע את העבודות המוקדמות של הלהקה בכדי להעריך את האלבום הזה. דירוג: 7/10 בסולם גרופ

 

[The Hairy Chicken]

מקורות:

הסקירה לקוחה במלואה מתוך שבוע לד זפלין בפורום "אגדות רוק". נערכו מספר תיקונים בביוגרפיה, בקשר לאיחודים.

 

[ThePiper]

ושוב....

כל הכבוד! סקירה מצויינת! אולי נעשה שירשור עטיפות ואוריה יעלה אותם לגלריה?

 

[The Hairy Chicken]

יאללה - כל אחד אחת (אני ראשון)

 

[OzzzzzY]

אני שני!

 

[הנדריקסית]

ואני שלישית..

 

[ביטלמן]

אני רביעי

 

[ouria]

חמיס!

 

[ThePiper]

פיזיקל

 

[The Hairy Chicken]

מי נוכח?

 

[ouria]

הדלת האחורית?

 

[ouria]

תודה רבה ../images/Emo13.gif

עלה למאמרים.

 

[Pazc1]

צריך להוסיף לאלבומים...

את האלבום CO|DA אלבום מצויין שכולל שירים שלא הופיעו באלבומים מצויינים. אחלה אלבום. קליט מאוד. הוא נחשב כאוסף, אבל למי איכפת. תוסיפו.

 

[Pazc1]

תיקון : מצויינים=קודמים

 

[ביטלמן]

אפרופו אלבומים

אני הולך לקבל את האלבום המשולש החדש של לד זפלין! מה אתם אומרים שווה?

 

[ThE RhythM]

שווה

זו לא מילה

אני אצטט פשוט את מה שכתב פייג' על העטיפה: "this is led zeppelin at it's best" זה לא מספיק משכנע?

 

[ביטלמן]

../images/Emo13.gif

 

[The Hairy Chicken]

כתבתי רק על דברים שהלהקה הוציאה

באופן רשמי במהלך חייה כלהקה. לכן גם התעלמתי מה-DVD ומ"How the West Was Won". ההתעלמות מקודה הייתה גם בגלל שאני לא מכיר אותו...