המלצה-ניק דרייק
ברצוני להמליץ השבוע על הדיסק BRYTER LAYTER של ניק דרייק. רבות נוהגים לתאר את ניק דרייק כמלך המלאנכוליה. ובכן, שמיעה אחת של האלבום הזה תוכיח לכם שהאימרה הזאת היא בורות מוצהרת. ניק דרייק נולד ב-1948 בבריטניה והספיק להוציא שלושה דיסקי אולפן ועוד עשרות שירים שיצאו רק לאחר מותו. אני אתמקד היום בדיסק השני שלו, שהיה אמור להיות הפריצה שלו למיינסטרים האנגלי של שנות ה-70- ברייטר לייטר. קצת עליו- ניק דרייק ניגן בגיטרה והיה ידוע בטכניקה שלא המציא אותה אך פיתח אותה בצורה מאסיבית- שימוש במגוון של צורות פריטה שונות על מיתרים שמכוונים בצורה אחרת כל פעם, בצורה הרמונית לאופי הפריטה. צריך פשוט לשמוע אותו כדי להבין על מה מדובר. הוא ידוע בליריקה הגאונית שלו שניתן להשוותה בקלות לשירה הרומנטית של המאה ה-19 ובתזמורים גאוניים בשילוב של הרכבים רחבים לשירים שלו. הוא נפטר ב1974, בגיל צעיר עקב משברים נפשיים ומנת יתר של תרופות נגד דיכאון בבית הוריו. הסיבה הייתה הצלחה לא מספיק גדולה לאלבומיו. יש לציין שבאותו זמן היה קשה לאמנים צעירים להצליח בשוק המוזיקה הבריטי מכיוון שהם היו צריכים להתמודד עם אמנים גדולים בהרבה מהם כמו סיימון וגארפינקל או הביטלס. הטראק הראשון- introduction הוא יצירה אינסטורמנטלית מצויינת שמאופיינת בנגינה מקצוענית ושילוב מחוכם בתזמורת. הטראק השני hazy jane 2 מגולל בפנינו את סיפורה של ג'יין שדרייק הכירה כבראה בימי התיכון. מסתמן קצב מהיר ועליז, והשירה של דרייק מאופיינת בטון נמוך ונוגה יחסית, שלא משתנה במהלך כל האלבום ובעצם כל הקריירה שלו. בטראק השלישי at the chime of a city clock מתוארת בפנינו לונדון, שככל שהיא יפה וססגונית, דרייק מצליח לתאר אותה בעינינו בצורה טובה הרבה יותר, גם מהמציאות עצמה. ייתכן ששיר זה הוא התמצית של ניק דרייק- נגינה מקצוענית בשילוב הרכב תזמורתי, ליריקה מצויינת ושירה נוגה ומעורר רגשות חזקים דווקא בגלל חדגוניותה, קצבים משתנים, אוירה נוגה אך גם שמחה. הטראק הרביעי one of these things first אנו שומעים בדרך מאוד תמימה ויפיפיה על הדברים שיכולנו להיות במקום מה שאנחנו היום. קצב התיפוף ג'אזי במיוחד בשני שירים באלבום- בשיר הזה וב-POOR BOY שאדבר עליו בהמשך. הטראק החמישי hazy jane 1 בנוי באותו קונספט כמו חברו hazy 2 בצורה לא פחות טובה. הטראק השישי bryter layter האינסטרומנטלי הוא יצירה מרכזית באלבום, מאופיין באוירה שמחה מאוד כשנשלט ע"י חליל צד כשהגיטרה של דרייק תמיד ברקע. בטראק השביעי FLY מסתמנת אתנחתא, ירידה דרמטית בקצב ובהלך הרוח. נגמרו לי כבר המילים שבהן אוכל לתאר את הליריקה והתזמור, שיר נוגה ורומנטי במיוחד. הטראק השמיני POOR BOY הוא יצירה מעניינת- כמו שציינתי מקודם מתאפיין בתיפוף ג'אזי מאוד שהוא למעשה ךקוח מהז'אנר שנקרא בוסה-נובה- הג'אז הדרום האמריקאי. הוא מדבר על הילד העני הלונדוני הטיפוסי- מזכיר רבות את אוליבר טוויסט. משולבים בו עוד זמרים, נגינת סקסופון משובחת במיוחד- דרייק עובר לגיטרה חשמלית אך מנגן באותה רכות שהצטיין בה ויצטיין בה עד לרגע מותו. על הטראק התשיעי northen sky אומרים שהוא אחד משירי האהבה הגדולים ביותר של המאה ה-20- ניק דרייק מעולם לא היה כנה יותר מבשיר הזה. הטראק העשירי sunday מסיים את האלבום באותה אוירה שבה התחיל. בעיני, האלבום הזה הוא האלבום החזק ביותר של ניק דרייק מבחינת המבנה שלו, שמהודק בעזרת שלושה קטעים אינסטרומנטליים- בתחילתו, אמצעו וסופו, מבחינת השירים, שרובם הוכנסו גם לאוסף שיצא לאחר מותו- WAY TO BLUE, וגם בגלל האוירה השמחה ששוררת ברוב האלבום. בניק דרייק אין יותר מידי מרכיבים פסיכודליים אך ניתן למצוא אותם במילות השירים שלו ובעיקר באלבום האחרון שלו שהוקלט זמן קצר לפני מותו. ניק דרייק הוא אמן פולק בריטי מהשורה הראשונה שזכה להכרה העצומה שהגיעה לו רק לאחר מותו. אני אישית לא מפסיק להתפעל ממנו והוא אחד האמנים שהשפיעו עלי בצורה הכי מאסיבית, כמוזיקאי וכבנאדם. אם אתם מחפשים את הצדדים המלאנכוליים שלוט תוכלו למצוא אותם באלבום השלישי בעיקר. נראה לי שזהו. אני שוב מבקש לתת הערות ותיקונים. יום נעים.
אצלינו שותים את זה הרבה, בעיקר THE WIFE N THE KIDS ואני.. ההמממ.. בד"כ תה סיני חזק. אבל אוהב את הריח של הצ'אי