אוווווווווווווווווווווווווווווף!!!!
כתבתי כזו הודעה מושקעת ויפה!!! ובגלל שטות אחת שלי היא נמחקה!!!! לא נורא. ננסה לשחזר אותה. מדובר באלבום מעבר בשביל קווין. ומסיבה טובה - מהפכת הפאנק (Punk). קצת רקע: אפשר להכליל ולהגיד שבכיוון הכללי של הרוק עד 1977 היה תחכום. קצת קשה להגיד משהו אחר על סגנון שהתחיל עם שירים כמו Jailhouse Rock, והגיע ליצירות כמו Supper's Ready. הסגנונות שהיו דומיננטיים ברוק לאורך השנים היו מתוחכמים יותר ויותר ככל שהזמן עבר. משירי הרוקנרול הפשוטים והבסיסיים של יוצרי הרוקנרול הראשונים נוצרו סגנונות מתוחכמים יותר: הפסיכדלייה (של להקות כמו הדלתות, ג'פרסון איירפליין, ומה לעשות, גם הביטלס), הבלוז רוק (קרים, הרולינג סטונס) והפולק רוק (הביירדס ועוד). מהסגנונות האלו התפתחו סגנונות מתוחכמים עוד יותר כמו הרוק הכבד (לד זפלין, דיפ פרפל, בלאק סבאת'), והרוק המתקדם (ג'נסיס, קינג קרימזון, יס ואמרסון לייק ופאלמר). מה שאיפייין את כל התנועה הזו הוא גידול בהרמוניות, בתחכום, בוירטואוזיות, בטכנולוגיה, בכלי הנגינה ובאפשרויות. הרוק המתקדם הוא כנראה שיא המגמה הזו, וכל מי ששמע את יצירות הפרוג (קיצור של Progressive Rock - רוק מתקדם) הגדולות של להקות הפרוג הידועות (שצוינו למעלה) יודע בדיוק למה. היצירות הללו מאופיינות באורך (יצירות צד שלם זו המצאה של החברה האלה), בתחכום, כמויות גדולות של צלילים, ליריקה משונה ולא תמיד בעלת משמעות, מנופחות ופומפוזיות מוזיקאלית, בשילוב עם הופעות מחשמלות ותיאטרליות. כנגד כל זה יצאה מהפכת הפאנק שהתחילה ב-77. הפאנקיסטים רצו להחזיר לרוק את הפשטות של ימיו הראשונים. וזה בדיוק מה שהם עשו, כשהם יוצאים בעיקר כנגד להקות הפרוג המתוחכמות, הפומפוזיות והאליטיסטיות מעט, אבל גם כנגד להקות פופולריות אחרות. להקות הפאנק (כגון הסקס פיסטולס, הקלאש, הראמונס ועוד) הציגו את ההפך הגמור ללהקות הפרוג: את האפוסים בני ה-23 דקות החליפו שירים של 2-3 דקות. במקום התחפושות הגרנדיוזיות של פיטר גבריאל באו סיכות הביטחון בלחיים. את מקום הוירטואוזיות של פריפ, אמרסון, ברופורד, ועוד רבים וטובים, תפסו חברה שלא ראו גיטרה בחייהם (ובמקרים מסויימים, גם לא ראו רופא שיניים), וגם אם כן, לא ידעו לנגן עליה יותר משני אקורדים. גם קווין, למרות שהם לא היו להקה פרוג, סומנה כמטרה על ידי הפאנקיסטים, כנראה בגלל שהפופולריות שלה נבעה מלילה באופרה, ששילב בתוכו הכל, וגם פרוג. רוב הלהקות שהותקפו על ידי הפאנק החליטו להתעלם ממנו. אבל קווין החליטו להגיב לו. והתגובה היתה השיר Sheer Heart Attack. קווין, שכנראה מאוד אהבו לעשות פארודיות, עשו את זה שוב. כל הצרימות של השיר באות, לדעתי לפחות, בדיוק בשביל זה. מצד שני, השיר הזה עדיין גרוע מאוד. אפשר להגיד שחדשות העולם וג'אז הם שני אלבומי המעבר של קווין מלהקת הפופ-רוק של השנים הראשונת (של הסנבטיז יגידו המהדרין) ללהקת הפופ-רוק של השנים המאוחרת (האייטיז), בגלל "משבר הזהות" שפקד אותה, ועוד הרבה להקות, בגלל עליית הפאנק. אני מצטער אם ההודעה הזו יצאה ארוכה ומסורבלת מדי. אם משהו לא ברור תגידו. אני אשתדל להסביר. אגב, נראה לי שכדאי לכתוב כמה מאמרים על הסגנון של קווין לאורך השנים, על השינויים בסגנון ולמה וכו'.