../images/Emo41.gifהשירשור הזה התרחק מאוד ממה שניסיתי לומר../images/Emo41.gif
העניין הוא הדפוס החוזר בכל המקרים, הגישה הכללית של הבובלילים, שהיא סימפטום של משהו הרבה יותר גדול. .............סובלנות............. על כל הויכוחים השטותיים האלו היה אפשר להתגבר אם רק מדברים. מנסים להבין אחד את השני. ברגע שאדם חושב לגמרי הפוך ממך יש שתי גישות: 1. לדבר, להקשיב, לנסות לשכנע, אתה תשכנע אותו קצת, הוא ישכנע אותך קצת, וברוב המקרים אם באמת יהיה דו-שיח כל אחד יבין את ההיגיון בחשיבה של השני, גם אם הוא לא יסכים איתו. אבל אז העוקץ העיקרי, העוינות סביב הנושא תתפוגג, זה המתכון לכל שלום ודו קיום. אפילו בוילה קטנה. אך עינב בעיקר, וגם יוסי לאחרונה, בוחרים בדרך השנייה תמיד. 2. לשנוא, לא לנסות להבין, לא לחשוב בכלל שאולי יש איזשהו הגיון אצל האדם השני (שלצערי הוא שפרה), להתחפר בעמדה שלך ולשלול את הלגיטימציה של מי שכבר הפך ליריב בעיניך. זה מה שעינב עושה, היא מתרחקת מכל דיון אמיתי כמו מאש, כששפרה באה לדבר איתה היא הפסיקה אותה והלכה. במקום לדבר על חילוקי הדעות היא מטפחת שנאה עזה לשפרה ומפיצה אותה כמה שאפשר. היא מסרבת לקבל שאולי גם שפרה לפעמים צודקת ובמקום זה מתחפרת בעמדותיה. כדי להרגיש צודקת בויכוחים עם שפרה עינב בנתה לעצמה מספר אקסיומות, הנחות לא ניתנות לעירעור (אלו הם הסעיפים בהודעה שבראש השירשור) שמי שחולק עליהן הוא לא לגיטימי בעיניה, ואפשר וצריך להוקיע לקלל וללכלך עליו בפני כולם. שרמוטה, כלבה. בקרב הזה הכל כבר לגיטימי, כי ברגע שמישהו שופך שמן לאסלה\מעיז להגיד שיוסי לא באמת שומר על הבריאות\מחלל את השבת אז כבר מותר לעשות נגדו הכל. לעומת זאת שפרה דוגלת בשיטה הראשונה, לדבר. ומהבחינה הזאת שפרה כל כך מנסה להיות חיובית שזה כבר עבר את גבול התמימות. אם שמתם לב, רק בפרק הזה התחיל לרדת לשפרה האסימון שעם הבובלילים יש לה מלחמה. ששום דבר שהיא תעשה או תגיד לא ישנה את זה. שמבחינתם היא האויב. שפרה תמיד ניסתה לדבר, לגשר על חילוקי הדעות, ובגלל זה היא חוטפת את כל האש. אומרים פה ששפרה שוקלת כל מילה לפני שהיא מדברת, נכון. אבל היא עושה את זה כדי שיהיה דיון אמיתי ולא מלחמה. תסכימו איתי שזאת בטח לא התנהגות אסטרטגית, להכניס את הראש לקלחת שוב ושוב. אם זה עם איתי, שהיא היחידה שאמרה לו מה מפריע בו לאנשים כדי שיוכל להשתפר, בזמן שכל השאר שתקו. ולכן הוא הצביע לה. ואם זה בדיון על התקציב, שבו בודאי הרבה אנשים חשבו שהלחם של יוסי אולי לא במקום, שלפחות צריך לדבר על זה, אבל שפרה היחידה שהעזה לומר משהו ולכן חטפה עוד צעקות ודה-לגיטימציה מעינב. אותו דבר קרה עם כל עניין הדת, שפרה חשבה בתמימותה שאפשר לדבר על הדת, ואמרה מה מפריע לה בדת. היא לא הבינה שמבחינת עינב ואשר זה פשוט טאבו, אסור לדבר. היא החילונית היחידה בוילה? היא היחידה שמכינה לעצמה אוכל בשבת? ברור שלא. אבל היא היחידה שלא הבינה שפשוט אסור לדבר על זה עם עינב. ששום סוג של דו-שיח אמיתי לא יתקיים פה.