../images/Emo41.gifהשדרוג הגדול של מואיז הקטן../images/Emo63.gif
(לפרקים הקודמים) ככל שנמשך הזמן והטיול המובטח לתבור בושש לבוא, כך גברה סקרנותי לגבי המשך מעלליו של מואיז הקטן. הטרדתי את אשר בנושא כמעט על בסיס יומי - "נו, אחי, מה עם הסיפור? הבטחת לסיים אותו. מה קרה בסוף עם מואיז?", אבל הוא, אשר, מחזיק פאסון. "סתם המצאת אגדה" זרקתי לו בבוז "איך זה שעד היום לא שמעתי על שום מואיז? ואני, תאמין לי, מסתובב הרבה..." "הוא שמר תקופה מסויימת על פרופיל נמוך" הצטדק אשר "אבל עזוב אותך משטויות. מואיז שמואיז. תגיד בחנות החדשה שפתחו בקיסריה כבר היית? אומרים שזו חנות מדהימה..." "אתה מתכוון ל-P.M.S?" מלמלתי בביטול "איזה שם מפגר זה לחנות אופניים?" "תקפוץ. תבדוק. ת'ספר מה קורה שם" פקד אשר ועשה סימנים של תזוזה "שמעון אמר שמומלץ לעבור שם. הם פתוחים כל יום עד חצות" טוב, נו... אם שמעון אמר... ועוד פתוחים עד חצות... פיניתי לי איזה אחר צהריים גשום באופן חסר תקנה והתגלגלתי לקיסריה. ישר מהעבודה. האמת, חנות מדהימה - אולם תצוגה גדול... דגמים שגורמים לך להזיל ריר על הפרקט המבריק... עשרות אביזרים מסודרים על מתלים ומדפים בסדר מופתי... תענוג. חציתי את סף הדלת והיא זימרה "דינג-דונג" בקול ענוג. החנות נראתה שוממה ולכן התחלתי לשוטט בין האופניים המצוחצחים. הרמתי את הראש לחפש מי ומה פה וכמעט קראתי "הלו! יש מישהו..." וקול רך הפתיע אותי מאחור וכמעט הקפיץ אותי "נו...? אז הספקת להתרשם?" "אהה... כן..." גמגמתי סוקר את בחור המזוקן במשקפי השמש הכהים שהופיע משום מקום "כלומר... הבהלת אותי... מאיפה צצת פתאום?" "הו! הייתי פה כל הזמן" היתמם "אז מה? הגיע הזמן לשדרג, הא?" חייך וחיכך את כפות ידיו בהנאה. "אהה... האמת ש... לא חשבתי..." נתפסתי לא מוכן "אין בעיה, נשמה, אנחנו פה, ב-P.M.S, כדי לעזור לך לחשוב באופן מושכל. אחי, אין מצב שאתה יוצא מפה לא מרוצה. אנחנו נתאים לך את האופניים 'הכי-הכי' בשבילך בדיוק לפי הצרכים שלך, היכולת הטכנית שלך, אופק ההתפתחות שלך, סגנון הרכיבה וכמובן, לא פחות חשוב - התקציב שלך..." "רגע... אבל אני... בכלל לא..." מלמלתי במבוכה "הו! ידידי, אל תהיה נבוך. יש לנו, ב-P.M.S, נסיון של עשרות לקוחות, שהגיעו מבולבלים נוכח ה'שפע לכאורה' שיש בשוק... למה אני אומר 'לכאורה'? כי הרבה סוחרים לא קשובים לצרכים שלך כרוכב. למעשה הם מנסים 'לדחוף' לך כל מיני מלַאים שלא הצליחו להמכר, דגמים של לפני שנתיים על תקן של מבצע, כל מיני קומבינות מקומיות, שכשאתה משווה אותם מול אתר החברה בחו"ל אתה מגלה שאין בכלל דגם כזה... אצלנו, ב-P.M.S, אין דבר כזה. אצלנו זה קודם כל אמינות. הלקוח הוא במקום הראשון. הוא המשאב הכי יקר לנו ואנחנו, ב-P.M.S, מאמינים בכל ליבנו שאם נשקיע בבניית אמון הלקוח, נוכל ליצור מערכת יחסים פוריה וכדאית לכל הצדדים. זה המניפסט שלנו" הצביע בגאווה על באנר גדול 'הלקוח קודם לכל' והזדקף כלל יכולתו "ואנחנו, ב-P.M.S, עומדים מאחוריו לאורך כל הדרך..." "טוב, אל תגזים" יצאתי להגנת הענף "לא כולם רמאים כמו שאתה מציג את זה. רוב העוסקים בענף דוקא די ישרים..." "ידידי היקר!" היסה אותי "הידע שלנו מבוסס על ניסיון מצטבר רב. אם אתה היית עובר את מה שאנחנו עברנו... אולי היית חושב אחרת..." "למה אתה חושב ככה?" חקרתי "תן לי לנחש..." בהה הבחור בתקרה והתחיל לנאום בידענות "אתה מסתובב כבר כמה חודשים בין החנויות ומרגיש 'מה זה' מבולבל... החברים שלך מכניסים לך כל מיני שטויות בראש לגבי מה 'נחשב' ומה 'שווה' ומה 'נכון' לקנות ומה אתה 'צריך' ומצד שני, ככל שאתה נכנס יותר לצדדים הטכניים של התחום אתה הולך לאיבוד. אתה לא מצליח להבין מה מבלבלים לך במוח כל הסוחרים האלו עם כל מיני טרמינולוגיות מהתחת. כולה אופניים והם... אסטרופיזיקה הם עושים מזה... אס-טרו-פי-זי-קה. למה לא לדבר פשוט? במונחים שאדם ממוצע מסוגל להבין? למה לא לעזור ללקוח להגדיר את הצרכים שלו בכוחות עצמו במקום לנסות להגדיר עבורו צרכים שבכלל לא קיימים?" "הממ... נשמע הגיוני" הלכתי שבי אחרי הרטוריקה שלו "ואתה אמור..." "אנחנו, ב-P.M.S, עובדים אחרת" חתך אותי בהחלטיות "בוא, אני יעשה לך סיור ותראה שתוך חמש דקות הכל מסתדר לך בראש... לא תבין איך לא הבנת את כל העניין קודם..." "אני מבין..." חשבתי בקול רם וסקרני "בסדר. דבר אלי..." "טוב!" פסק הבחור יוצר ריבוע מאצבעותיו כמו במאי הוליוודי, סוקר דרכו את כל מרחב החנות "שים לב... אנחנו מגיעים להארה... תעקוב אחרי..." (המשך בהודעה הבאה)
(לפרקים הקודמים) ככל שנמשך הזמן והטיול המובטח לתבור בושש לבוא, כך גברה סקרנותי לגבי המשך מעלליו של מואיז הקטן. הטרדתי את אשר בנושא כמעט על בסיס יומי - "נו, אחי, מה עם הסיפור? הבטחת לסיים אותו. מה קרה בסוף עם מואיז?", אבל הוא, אשר, מחזיק פאסון. "סתם המצאת אגדה" זרקתי לו בבוז "איך זה שעד היום לא שמעתי על שום מואיז? ואני, תאמין לי, מסתובב הרבה..." "הוא שמר תקופה מסויימת על פרופיל נמוך" הצטדק אשר "אבל עזוב אותך משטויות. מואיז שמואיז. תגיד בחנות החדשה שפתחו בקיסריה כבר היית? אומרים שזו חנות מדהימה..." "אתה מתכוון ל-P.M.S?" מלמלתי בביטול "איזה שם מפגר זה לחנות אופניים?" "תקפוץ. תבדוק. ת'ספר מה קורה שם" פקד אשר ועשה סימנים של תזוזה "שמעון אמר שמומלץ לעבור שם. הם פתוחים כל יום עד חצות" טוב, נו... אם שמעון אמר... ועוד פתוחים עד חצות... פיניתי לי איזה אחר צהריים גשום באופן חסר תקנה והתגלגלתי לקיסריה. ישר מהעבודה. האמת, חנות מדהימה - אולם תצוגה גדול... דגמים שגורמים לך להזיל ריר על הפרקט המבריק... עשרות אביזרים מסודרים על מתלים ומדפים בסדר מופתי... תענוג. חציתי את סף הדלת והיא זימרה "דינג-דונג" בקול ענוג. החנות נראתה שוממה ולכן התחלתי לשוטט בין האופניים המצוחצחים. הרמתי את הראש לחפש מי ומה פה וכמעט קראתי "הלו! יש מישהו..." וקול רך הפתיע אותי מאחור וכמעט הקפיץ אותי "נו...? אז הספקת להתרשם?" "אהה... כן..." גמגמתי סוקר את בחור המזוקן במשקפי השמש הכהים שהופיע משום מקום "כלומר... הבהלת אותי... מאיפה צצת פתאום?" "הו! הייתי פה כל הזמן" היתמם "אז מה? הגיע הזמן לשדרג, הא?" חייך וחיכך את כפות ידיו בהנאה. "אהה... האמת ש... לא חשבתי..." נתפסתי לא מוכן "אין בעיה, נשמה, אנחנו פה, ב-P.M.S, כדי לעזור לך לחשוב באופן מושכל. אחי, אין מצב שאתה יוצא מפה לא מרוצה. אנחנו נתאים לך את האופניים 'הכי-הכי' בשבילך בדיוק לפי הצרכים שלך, היכולת הטכנית שלך, אופק ההתפתחות שלך, סגנון הרכיבה וכמובן, לא פחות חשוב - התקציב שלך..." "רגע... אבל אני... בכלל לא..." מלמלתי במבוכה "הו! ידידי, אל תהיה נבוך. יש לנו, ב-P.M.S, נסיון של עשרות לקוחות, שהגיעו מבולבלים נוכח ה'שפע לכאורה' שיש בשוק... למה אני אומר 'לכאורה'? כי הרבה סוחרים לא קשובים לצרכים שלך כרוכב. למעשה הם מנסים 'לדחוף' לך כל מיני מלַאים שלא הצליחו להמכר, דגמים של לפני שנתיים על תקן של מבצע, כל מיני קומבינות מקומיות, שכשאתה משווה אותם מול אתר החברה בחו"ל אתה מגלה שאין בכלל דגם כזה... אצלנו, ב-P.M.S, אין דבר כזה. אצלנו זה קודם כל אמינות. הלקוח הוא במקום הראשון. הוא המשאב הכי יקר לנו ואנחנו, ב-P.M.S, מאמינים בכל ליבנו שאם נשקיע בבניית אמון הלקוח, נוכל ליצור מערכת יחסים פוריה וכדאית לכל הצדדים. זה המניפסט שלנו" הצביע בגאווה על באנר גדול 'הלקוח קודם לכל' והזדקף כלל יכולתו "ואנחנו, ב-P.M.S, עומדים מאחוריו לאורך כל הדרך..." "טוב, אל תגזים" יצאתי להגנת הענף "לא כולם רמאים כמו שאתה מציג את זה. רוב העוסקים בענף דוקא די ישרים..." "ידידי היקר!" היסה אותי "הידע שלנו מבוסס על ניסיון מצטבר רב. אם אתה היית עובר את מה שאנחנו עברנו... אולי היית חושב אחרת..." "למה אתה חושב ככה?" חקרתי "תן לי לנחש..." בהה הבחור בתקרה והתחיל לנאום בידענות "אתה מסתובב כבר כמה חודשים בין החנויות ומרגיש 'מה זה' מבולבל... החברים שלך מכניסים לך כל מיני שטויות בראש לגבי מה 'נחשב' ומה 'שווה' ומה 'נכון' לקנות ומה אתה 'צריך' ומצד שני, ככל שאתה נכנס יותר לצדדים הטכניים של התחום אתה הולך לאיבוד. אתה לא מצליח להבין מה מבלבלים לך במוח כל הסוחרים האלו עם כל מיני טרמינולוגיות מהתחת. כולה אופניים והם... אסטרופיזיקה הם עושים מזה... אס-טרו-פי-זי-קה. למה לא לדבר פשוט? במונחים שאדם ממוצע מסוגל להבין? למה לא לעזור ללקוח להגדיר את הצרכים שלו בכוחות עצמו במקום לנסות להגדיר עבורו צרכים שבכלל לא קיימים?" "הממ... נשמע הגיוני" הלכתי שבי אחרי הרטוריקה שלו "ואתה אמור..." "אנחנו, ב-P.M.S, עובדים אחרת" חתך אותי בהחלטיות "בוא, אני יעשה לך סיור ותראה שתוך חמש דקות הכל מסתדר לך בראש... לא תבין איך לא הבנת את כל העניין קודם..." "אני מבין..." חשבתי בקול רם וסקרני "בסדר. דבר אלי..." "טוב!" פסק הבחור יוצר ריבוע מאצבעותיו כמו במאי הוליוודי, סוקר דרכו את כל מרחב החנות "שים לב... אנחנו מגיעים להארה... תעקוב אחרי..." (המשך בהודעה הבאה)
