מכירה את זה מקרוב אבל בגירסה קצת שונה
הגדולות שלי הן תאומות בנות 13, כיתה ח'. (זה הולך להיות ארוך, תכינו קפה ובואו לקרוא)
האחת - יש לה חברה הכי טובה שהן בקשר מסביב לשעון ועוד קבוצה של חברות שהן נפגשות גם אחרי הלימודים אבל לא באותה רמה. מעבר לחברות האלה היא מיודדת עם בנות נוספות בכיתה שלה ובשכבה שלה. השנייה - מסתובבת בהפסקות עם חברה או שתיים. טוענת שאין לה אף חברה בכיתה שלה (יש סיפור שלם סביב ההשמה שלה בכיתה הזאת והיא ביקשה לעבור לכיתה אחת מתחילת השנה). אחרי הלימודים היא לא נפגשת עם אף אחד/אחת וכל הזמן בבית, בדרך כלל באינטרנט עם חברות שהכירה בפורומים שונים והן חברות מאוד טובות באופן וירטואלי. לא יצא לה להיפגש עם אף אחת בעיקר בגלל המרחק הגיאוגרפי. (אתם עם הקפה? ממשיכים!) הראשונה לא מסתבכת במריבות וויכוחים, בכל אופן לא שידוע לי ופותרת את הבעיות שלה בעצמה. אם מציקים לה או מקללים אותה, היא פועלת בדרכה שלה (מתעלמת או פותחת פה שמשאיר את המציקים והמקללים בלי מילים) ובזה זה נגמר. השנייה כל שני וחמישי מתלוננת שקיללו אותה, דחפו אותה, צעקו עליה, זרקו לה חפצים מהשולחן בכיתה מאחורי הגב של המורה וגם כשהיא התחילה כבר לענות או ניסתה להתעלם, אז רואים בה כטרף קל וממשיכים להציק לה. היא מכנה את כל התלמידים בבית הספר "סתומים", "פאקצות" ועוד כהנה מחמאות. אני לא יכולה ללכת לבית הספר ולנסות להגן על נערה בת 14, תלמידת כיתה ח'. פעם אחת כשהגעתי לבית הספר לקחת אותה הביתה כי התלוננה שמרגישה לא טוב חלפנו במסדרון בדרך למזכירות על פני תלמידה, שבדיעבד הסתבר לי שהיא אחת מהחברות הטובות של הראשונה, מהכיתה שלה. השנייה, זאת שבאתי לקחת הבייתה, מלמלה משהו ואז החברה של הראשונה התנפלה עליה בצעקות "אל תדברי אליי ככה, אל תגידי לי את המילה הזאת בכלל". לא יודעת עם הבת שלי קיללה אותה או אמרה לה משהו לא יפה כי לא הבנתי מה היא מלמלה אבל יותר מאוחר הבנתי שיש איזה יריבות או סתם מתח בין השתיים על רק של אי הבנה. כשראיתי שהנערה ההיא עומדת לתקוף פיזית את הבת שלי נכנסתי ביניהן ושאלתי אותה מה קרה ומה היא רוצה מהבת שלי. אותה נערה לא ידעה באותו רגע שאני האמא ובשוונג של הרצון לדחוף את הבת שלי היא דחפה אותי קלות. אני התקדמתי כלפיה בפנים מאיימות אבל לא העזתי להרים עליה יד ואמרתי לה שתתרחק מהמקום. רק לציין שזאת הייתה שעת לימוד והנערות היו בכלל אמורות להיות בכיתות וללמוד. אחרי שתי דקות בערך חלפו במסדרון עוד שתי נערות, כנראה מהכיתה של אותה נערה וצחקו עליה שהיא לא יודעת שאני האמא. הנערה "התקפלה" ונסוגה ונעלמה בסיבוב.
בהמשך השבוע היא עוד הציקה לבת שלי מדי פעם. לאחרונה סיפרה לי הבת שלי שבאחת ההפסקות כשטיילה עם חברה ללימודים מכיתה מקבילה נתקלה באותה נערה מהמקרה ההוא והנערה שוב הציקה לה ואז סוף סוף היא התמודדה מולה ושאלה אותה למה היא כל הזמן מציקה לה ואם יש לה משהו להגיד לה שפשוט תגיד. עשו איזו הסכמה לא להציק אחת לשנייה ונגמר הסיפור. מה עשיתי כדי לגרום לשנייה להיות אסרטיבית יותר? כנראה ששום דבר מיוחד כי כל השיחות איתה, לנסות להבין אותה ולמה היא מתנהגת כמו שהיא מתנהגת ולמה אין לה חברות בבית הספר, בכיתה, אחרי הלימודים, לא הניבו תשובות. הטענה העיקרית של הבת היא שבגלל שלא מעבירים אותה כיתה היא עושה בעיות כדי שאולי בעקבות כך יעבירו אותה כיתה. היא קיבלה את הרושם מצוות בית הספר שרק המופרעים מקבלים יחס בבית הספר. הן מהצוות והן מהתלמידים.
