והכתבה היא להלן : הרהורים וכלכלה :
תורת הכלכלה נוצרה מתופעת המחסור - תופעה שבה תמיד אין כמות משאבים בלתי מוגבלת. בגלל תופעה זו, אנו צריכים למצוא דרך חכמה ויעילה לכלכל צעדינו בתבונה. מאז שחר הימים היתה קיימת תורת הכלכלה על גילגוליה השונים, תחילה בסחר חליפין, לאחר מכן הוחלף סחר החליפין בכסף שייצג את הסחורה ויעשה את המסחר נוח ומסודר יותר, מאוחר יותר הוצמד הכסף לזהב והוקמו הבנקים הראשונים , גילגולים אבולוציונים רבים עוד יעברו על הכלכלה עד שזו תגיע למושג "כלכלה" של היום, שרק לימוד ועיסוק במקצוע הזה מספק עבודה להרבה אנשים. המערכת הכלכלית שנבנתה תמיד התמודדה עם בעיות רבות, בצורת שגרמה לרעב, הצלחה גדולה יותר של אנשים לעומת אנשים אחרים, דוגמאות לסוציאליזם ולנסיון להתמודדות עם הפערים ניתן למצוא כבר בתנ"ך, בציווי לכבד את חלשי החברה, או להשאיר את היבולים בשנת שמיטה, או אלו שנופלים, לעניים. על מנת להתמודד עם הבעיות הללו קמו הוגים שהציעו כל מיני רעיונות למציאת התיאוריה הנכונה לניהול כלכלה, הדבר דומה במעט לניסיון המדענים למצוא את התיאוריה הנכונה והשלמה לגבי היקום, הראשון שכתב תיאוריה כזו היה אדם סמית, אבי הליברליזם הכלכלי, אחריו באו קרל מרקס ופרידריך אנגלס והסוציאליזם המדעי, שממנו יצאו מאוחר יותר הסוציאל-דמוקרטיה של אדוארד ברנשטיין, אלו שלושת הזרמים העיקריים בכלכלה העולמית המודרנית (למרכסיזם היו עוד הרבה זרמים – סוציאליזם, אנרכיזם וכדומה) כיום, ורוב האנשים העוסקים בכלכלה מפתחים את תפיסת החיים שלהם ע"פ התיאוריות הללו בקירוב. תורת הליברליזם הכלכלי של אדם סמית , בהמשך לתורת הליברליזם המדיני של ג'ון סטיוארט מיל, מאמינה כי על הממשלה להתערב כמה שפחות במתרחש בכלכלה, והכי הכלכלה וכוחות השוק יאזנו עצמם בעזרת היד הנעלמה. הממשלה תתערב רק במקרים של מחסור (ותדאג לצרכים בסיסים ומינימלים בלבד) או עבירה על החוקים. יש כמה כשלים מובנים בתורה הזו, קודם כל, התורה הזו מאמינה בדרוויניזם חברתי, שרידת המתאימים, וזו בהכרח תיצור שכבה של בלתי מתאימים, וגם מבלי להתייחס לאי-שיוויוניות שבדבר, הרי שכבה כזו תפגע בשלב או במאוחר במצליחים, כאשר אותם בלתי-מצליחים יעלו את אחוזי הפשיעה או ינצלו את כוחם הפוליטי והחברתי. התורה הזו מפקירה את הכלכלה כולה בידיהם של אינטרסנטים, וטבעי שיהיו אינטרסנטים כמו כל בן אדם (ולא כמו מדינה) וידאגו קודם כל לאינטרסים של עצמם ולא לאלה של המדינה , דוגמא לכך ניתן למצוא בשנות ה20 של ארה"ב כאשר 90 אחוז מההון היה מרוכז בידהם של 600 משפחות, והללו עסקו בספסרות בבורסה, ובסופו של דבר גרמו לנפילתה, כך גם כל אותם בעלי הון בארץ שמעסיקים עובדים זרים (ואין בי שום האשמה כלפיהם, הם בסה"כ רוצים להתפרנס) מפני שהם זולים יותר. מה שגורם למאמיני הליברליזם הכלכלי, הלסה פייר, כי הוא יטיב עם כלל האוכלוסיה הוא התחרות, כשיש תחרות הצרכן מרוויח זו סיסמא ידועה, ואכן בשוק פתוח לתחרויות יש שיפור באיכות המוצרים וירידה במחירים, אך זהו רק השלב הראשון, בשלב השני בעלי ההון החכמים יתאחדו בינהם ויצרו מונופלין, שלא כמו המונופלין הממשלתי שמוגבל על ידי הממשלה, זהו מונופלין חופשי לעשות כל דבר, שוב ישנן דוגמאות מצוינות לכך ב40 השנה שלפני יום חמישי השחור של 29 בוול סטריט, ארה"ב, חברת הפלדה של ארה"ב, תאגיד רשת הרכבות של הארימן וכדומה. מצב כזה של מרכוז ההון יוצר פלוטוקראטיה, שלטון הכסף, ומערער את יסודות הדמוקרטיה. הליברליזם הכלכלי המוחלט הוא אוטופיה, הוא אל-לאומי ומחייב אמונה שלמה באידיולוגיה הליברלית של בעלי ההון, אלה ששולטים בכלכלה, לכן הוא לא ישים. מן העבר השני , הרחק שמאלה על אותו קו רצף, נמצא הקומוניזם, פי עטם של קארל מרקס ופרידריך אנגלס. להלן תמצית עיקריה של התוכנית הכלכלית של מרקס ואנגלס, "מרקסיזם" או "סוציאליזם מדעי". העולם הוא דטרמניסטי, ע"פ העבר ניתן לחזות את העתיד, ומאז ומתמיד היתה היררכיה, היתה תזה, מולה באה אנטי-תזה, וזו יצרה סינטתזה, ואז מצב חדש, כך בין הפטריצים לפלבים בתקופת רומא, כך בתקופה הפיאודלית בין האצולה והכמורה לבין המעמד השלישי מעמד האיכרים, וכך כיום בין הבורגנית הקפיטליסטית של בעלי ההון ומעמד הפועלים המנוצל (על הניצור הוא מפרט במשנתו על הניכור, איבוד צלם האנוש, והערך העודף שעושה בעל ההון על חשבון הפועל). הגיע הזמן לסיים את הרצף הזה, מרקס רוצה להוות קטליזטור למהפכה שתביא את אחרית הימים, וכך זו תתרחש: מהפכה אלימה של המעמד השלישי והשלטת דיקטטורה של הפרולטריון, הלאמת כל הרכוש, והשלב האחרון יצירת חברה אל-מעמדית וגוויעת המדינה. בשלב הסופי כל אדם יתן ע"פ יכולתו ויקבל לפי צרכיו, וכלל לא יהיה ציני לסיים את התורה הזו ב"וכולם חיים באושר ועושר". אם כך, מה הבעיה עם תורה זו? ראשית, יש כאן אי-הבנה בסיסית של הטבע האנושי, את זאת ניתן לראות בתאור שלושת שלבי המהפכה. התקוממות, דיקטטורה, ושיוויון, היתכן? היתכן מצב בו שלטון דיקטטורי יחסל את עצמו וישליט שיוויון? הטבע האנושי מורה לאדם לשלוט, לשלוט על מנת לדאוג לעצמו יותר טוב, לשלוט מכיוון שהוא מאמין שהוא מסוגל לעשות דברים יותר טובים מאחרים, לשלוט על מנת להנהיג את מה שהוא מאמין בו, ולשלוט מפני שזה היצר הטבעי של האדם גם ללא הסבר רציונלי, כפי שמתואר בספרו האל-מותי של ג'ורג' אורוול. ואכן, מעולם לא היה דיקטטור שירד מרצונו החופשי, והדגש הוא על רצונו החופשי, והנהיג שיוויון פתאום, דווקא מרקס הדטרמיניסט היה צריך ללמוד מהיסטוריה זו. נוסף על כך יש סוג של צביעות בשיוויון הזה, קריקטורה סוציאליסטית ידועה עושה אלגוריה לקפיטליזם בציור של חזירים נאבקים אחד בשני בכח בעוד בציור שמייצג את הסוציאליזם, החזירים אוכלים באופן מסודר כל אחד את מנתו. אין ספק לו הייתי בעל דיר חזירים כך הייתי מנהל אותו, אך כשמדובר בבני אדם ישנה בעיה, בני האדם רוצים להתקדם. המטרה הכלכלית של מדינה המנהלת משק היא לא רק לחלק את העוגה אלא גם להגדיל אותה, אם היא לא עושה זאת היא נכנסת למיתון , מיתון כזה היה בישראל בשנת 1952 (לפני קבלת השילומים מגרמניה) והוא נבע בגלל המדיניות הסוציאליסטית (בנוסף לכל הקשיים כמובן) שאמנם דאגה לכל האזרחים בתקופה קשה כמו תקופת הצנע, אך לא היו שום מקורות לצמיחה. הצביעות היא במחשבה שכאשר ישנו אדם עשיר ואדם עני זה לא הוגן, אך מתי שאדם צריך להיות עני (באופן יחסי) בעל כורחו, על אף שהוא מסוגל להגיע להרבה יותר מזה, זה בסדר, הרי זהו אי-שיוויון וחוסר צדק בדיוק באותה מידה. אך מעבר לפן המוסרי יש כאן בעיה פרקטית חמורה, אדם שאין לו לאן להתקדם מעבר לצרכים הבסיסיים שלו הוא אדם ללא מוטיבציה לעבוד, כיצד חברה כלכלית יכולה להתקדם ללא מוטיבציה לעבוד? כיצד הייצור יפעל ללא מוטיבציה לעבוד? ולמה שתהיה מוטיבציה לעבוד? הרי רוב העבודות יהיו פיקטיביות , כלומר כמה אנשים יעבדו באותם תפקידים כי לא היה צורך בכולם, את הכסף בין כה ירוויחו, אז למה להתאמץ בעצם? כך קרה ברומניה, בה היו 0 אחוזי אבטלה בתקופת הקומוניזם, אבל הייצור היה נמוך מאוד. דווקא דרך החיים הזו, שמטרתה היתה להחזיר לפועל את צלם האנוש שלו, היא זו שתהפוך אותו לאדם שלא נהנה מעבודתו, ולא קוצר את פרותיה, דווקא האדם הזה יהיה דומה לפועל מזמנים מודרניים הקלאסי של צ'רלי צ'פלין. מרקס האמין כי הסולידריות המעמדית היא זו שדוחפת את האדם, ולא הסולידריות הלאומית, ראיה זו היא ראיה תמימה של העולם, אנשים עדין רואים בהגדרה העצמית הלאומית עניין חשוב, רוב המלחמות המודרניות נעשו על רקע לאומי, אף אחת לא נעשתה על רקע כלכלי, רוב מדינות העולם, כמו גם מדינתנו, הן מדינות לאום, וזו המגמה בעולם מאז 14 הנקודות של וילסון, אחרי התפרקות האימפריות הגדולות של אוסטרו-הונגריה ותורכיה. החברה האל-מעמדית הזו, אם היא לא אנרכיסטית התומכת בהחזרת סחר החליפין, חייבת גוף כלשהו שיקבל את הכסף והתוצרת ויעביר אותה בחזרה לאזרחים ע"פ "נותן לפי צרכיו ומקבל לפי יכולתו", גוף כזה יהיה מסועף , ביריוקרטי ובלתי יעיל, מה גם שהוא יהווה ריכוז כח בלתי דמוקרטי ובלתי שיוויוני. אכן, רק התיאוריה המרקסיסטית מחייבת כישלון צורכב, וכך היה.
