התוכנית היומית-סיפורי הישרדות

../images/Emo41.gifהתוכנית היומית-סיפורי הישרדות../images/Emo41.gif

הפעם בתוכנית ד"ר פיל מביא את סיפורם המיוחד של אנשים ששרדו חוויות קשות:
ג'ייסון, סגן שריף, נורה בעת מילוי תפקיד מרובה, הקליע חדר לפה והרס את פניו, שהתעוותו בעקבות המאורע. הוא לא יכל לדבר במשך זמן רב וסובל מכאבי גב וכתפיים. כתוצאה מהאירוע הוא סובל מדיכאון שכן מצב פניו גורם לדחייה ע"י אנשים, הוא אינו יכול לנשק את אישתו כבעבר בשל מצבו. ד"ר פיל אמר שהוא לא מרגיש שהוא מרחם עליו בגלל מצבו, אלא דווקא זה לכבוד לו שהוא מתארח אצלו ושהוא מעריץ אותו על החזקת המעמד ושהוא מעוניין לשנות את מצבו הרגשי המעורר בגלל האירוע. הוא אמר לג'ייסון שעליו להעריך ולהוקיר את מה שיש לו ואת העובדה שהוא נשאר בחיים ולזכור שכל האנרגיות והכישורים שהיו לו עודנם שם ושהכעס שבו מוצדק ומובן אך רעיל לחלוטין.
סיפור של קרובת משפחה של ד"ר פיל, סינדי, אחותה של רובין, שבעת נסיעה במכונית עם ידיד שלה, הוטל בקבוק מלא חומצה ששרפה את פניה,גרונה, עיניה ולולא לבשה משקפיים, הייתה מאבדת את הראייה שלה. ד"ר פיל הציע פרס כספי למי שיעזור למצוא את הפושע. שנה אחרי בתוכנית היא סיפרה את סיפורה. היא אמרה שהיא החליטה לא להיות מרירה אלא לפעול והתקבל באוקטובר 2003 שכל מי שמעיף חפץ הדבר נחשב כעבירה. הוא הביא את מנהלת מחלקת האחיות בבית חולים לילדים ושוחח עימה על היחס של האחיות לחולים שמתמודדים עם חוויות הישרדות שכאלו. סינדי אמרה שללא האחיות שטיפלו בה, היא לא הייתה יכולה להתאושש. לסיכום ד"ר פיל דאג למציאת רופאים שידאגו לג'ייסון, והוא דואג לטיסות ומקום מגורים והוא דאג להביא אנשים מחברת אשראי "קפיטל 1" ,שיביאו 20,000 דולר עבור רכישת מכונית , ו-20,000 דולר לרכישת בית, והפקידה 10 אלף שקל שיהיה שמור לעתיד ילדם ולעתידם שלהם.
איך הייתם מגיבים לדעתכם לו הייתם נאלצים לעבור חוויה קשה כמו שגייסון וסינדי עברו
איך הייתם מגיבים לו פגשתם אנשים עם עיוות בפרצופם
 
קודם כל

זה מצחיק שד"ר פיל *פסיכולוג* הביא את המנתח הפלסטי ורופאת השיניים מ"הברבור" לתוכנית שלו - אני היחידה שזה גורם לה לגחך? מי לא ראה מתישהו אדם עם עיוות? אני לא חושבת שבכלל צריך לחשוב על "איך הייתי מגיב" - מגיבים בדיוק כמו שמגיבים לכל אדם, הרי זה בסה"כ עיוות פיזי, אין הבדל בין האנשים. חס וחלילה (טפו טפו טפו) אילו הייתה עוברת עליי חוויה כזאת אני לא חושבת שהייתי מצליחה להתמודד. למרות שאני רוצה לחיות לנצח, למרות שאני מפחדת מהלא נודע.. אולי במצב כזה הייתי שוקלת התאבדות..אולי הייתי נכנסת לדיכאון עמוק ולא יוצאת מהבית עד יומי האחרון ואולי ואולי ואולי - אני לא יכולה אפילו לשער מה הייתי עושה במצב כזה, זאת שאלה יותר מדי סוריאליסטית. אי אפשר לדעת עד שחס וחלילה מגיעים למצב כזה. ולא ניתן שלא להעריץ אנשים שעברו חוויות כל כך קשות ועדיין בוחרים להמשיך בחיים - ולא רק להמשיך אלא גם להינות ולא לתת לזוועה שקרתה להם להפריע. זה באמת מדהים.
 

Y. Welis

New member
אם ניתן לעזור, מדוע שלא לעזור?

ואם הוא יכול לגייס לעזרתו מנתחים מהשורה הראשונה (כפי שעשה בעבר בשניים-שלושה מקרים), אז אין סיבה שלא לעשות כן.
 
למעלה