אני כאן ../images/Emo45.gif
לאיזה זמר משנות השמונים אני הכי מתגעגעת? ישראלי -
דני סנדרסון. לא יודעת למה אבל תמיד אהבתי אותו. יש בו ובשירים שלו שנינות והומור שעושים לי את זה, וגם הקול שלו מעורר בי תחושה חיובית. למרות שבאייטיז הייתי רק בגיל הגן, אני דווקא זוכרת שירים שלו מאותה תקופה, ובמיוחד את הלהיט הענק "אצל הדודה והדוד" עם הקליפ ההזוי שנחקק לי בזיכרון מאז הילדות [הקטע שהם זורקים את הטלוויזיה לבריכה זיעזע אותי באותו זמן
]. בינלאומי -
וויטני יוסטון. אין צורך להסביר אפילו, פשוט זמרת אלוהית, קול אדיר, נראית מצויין והשירים נהדרים. לשירים שלה מהאייטיז התוודעתי רק בבגרותי, אבל הכישרון נשפך בזמנו מהנערה הרזה הזאת עם הרגליים הארוכות. בתחילת שנות ה-90 אני זוכרת טוב מאוד שהיא היתה כמעט בכל מקום והופיעה בהרבה טקסים [חרוטה לי בזיכרון הופעה שלה מאותה תקופה, באיזשהוא מקום פתוח, נדמה לי על קאטווק, אולי זו היתה תחרות יופי כלשהיא. בכל אופן היא פשוט נצצה]. במהלך הניינטיז היא נעלמה, וכשהיא עשתה קאמבק מוצלח בסוף הניינטיז אני נורא נהניתי ממנה ושמחתי. אבל מאז הקריירה שלה וחייה האישיים נפלו לתהום, וקשה לי לראות אותה עושה עוד קאמבק מוצלח בעתיד.