ROTEM30035
New member
../images/Emo41.gifוהזוכים../images/Emo70.gif בכרטיסים ל-ביט../images/Emo70.gif הם... *תופים*
והרי לפניכם, חוויות מן המנהלה: -------------------------------- אז לקחנו כובע בגודל בינוני וזרקנו אליו את השמות של כל מי שחלק איתנו את קאבר חלומותיו. כמה ניעורים ניתנו לכובע והוא אוחסן במזוודה נעולה. יצאנו לרחוב ובחרנו אדם אקראי אך בעל מראה אמין והזמנו אותו לשלוף שני פתקים מאותו הכובע. המזוודה נפתחה והכובע יצא אל אוויר העולם ובתוכו מקופלים להם פתקי השמות. האדם האקראי שלנו שלח יד אל הכובע ושלף בנונשלנטיות שני פתקים. הודנו לו מקרב לב ושלחנו אותו לדרכו. החלטנו שלא כדאי להיחפז ולפתוח את השמות ויצאנו להפסקת קפה. הוצאנו שתי כוסות מהארון, קפה, סוכר, חלב ועוגת גבינה תוצרת הבית. שתינו קפה אכלנו עוגה. הטלוויזיה הייתה דלוקה על תוכנית מטופשת במיוחד ולכן לא הייתה ברירה אלא לצפות בה. צפינו בטלוויזיה. לרגע חשבנו שאולי לקראת פסח הגיע הזמן לנקות את הבית, אבל אז... בעודנו מפנות את השולחן מדפים מיותרים... נתקלנו בפתקי השמות. "לא הגיע הזמן לפרסם את הזוכים?" "מממ..." "נראה לי שכן" "מממ..." "מה דעתך על סיפור ממש ארוך וחסר פואנטה כדי לשמור אותם במתח?" "מממ..." "אין ספק שיש לך חלק חשוב בשיחה הזו" "זה נכון" אז לקחנו את הפתקים ובהינו בהם קצת. "על מי את מהמרת?" "אני לא מהמרת" "וגם לא שותה" "בדיוק" בחרנו פתק שנראה מבטיח והתחלנו אט-אט לפתוח את קיפוליו. קפל ראשון. קפל שני. קפל שלישי. "תופים!" *תופים* "חצוצרות!" *חצוצרות* "את מתרגשת?" "מאד" "ובכן! האות הראשונה בשמו של הזוכה המאושר\ת הוא..." "תופים?" "תופים!" *תופים* "A" "וההמשך?" "M... H.... A....Y" "ומה יצא?" "Amhay" "זה שם מוזר" "אבל שם מוזר עם כרטיס מתנה" "נמשיך?" "נמשיך" אז פנינו אל הפתק הבא. פתחנו אט-אט את כל הקפלים. ראשון. שני. שלישי. "תופים!" *תופים* "חצוצרות!" *חצוצרות* "והזוכה
המאושרת
בכרטיס
להופעה
היא..." "אז זו זוכה?" "זו זוכה" "מישהי שאנחנו מכירים?" "אולי תחכי להכרזה ותגלי לבד?" "תופים?" "תופים!" *תופים* "האחת והיחידה! האישה והנרות!
רעות
" "יא" "לגמרי" "אז זהו?" "זהו" וכך, נגמר לו עוד יום מתיש במשרדי ההנהלה. מזל טוב לזוכים המאושרים, רעות ו-Amhay, מסרים אישיים יתקבלו בקרוב ממש
תחזרו עם חוויות!
והרי לפניכם, חוויות מן המנהלה: -------------------------------- אז לקחנו כובע בגודל בינוני וזרקנו אליו את השמות של כל מי שחלק איתנו את קאבר חלומותיו. כמה ניעורים ניתנו לכובע והוא אוחסן במזוודה נעולה. יצאנו לרחוב ובחרנו אדם אקראי אך בעל מראה אמין והזמנו אותו לשלוף שני פתקים מאותו הכובע. המזוודה נפתחה והכובע יצא אל אוויר העולם ובתוכו מקופלים להם פתקי השמות. האדם האקראי שלנו שלח יד אל הכובע ושלף בנונשלנטיות שני פתקים. הודנו לו מקרב לב ושלחנו אותו לדרכו. החלטנו שלא כדאי להיחפז ולפתוח את השמות ויצאנו להפסקת קפה. הוצאנו שתי כוסות מהארון, קפה, סוכר, חלב ועוגת גבינה תוצרת הבית. שתינו קפה אכלנו עוגה. הטלוויזיה הייתה דלוקה על תוכנית מטופשת במיוחד ולכן לא הייתה ברירה אלא לצפות בה. צפינו בטלוויזיה. לרגע חשבנו שאולי לקראת פסח הגיע הזמן לנקות את הבית, אבל אז... בעודנו מפנות את השולחן מדפים מיותרים... נתקלנו בפתקי השמות. "לא הגיע הזמן לפרסם את הזוכים?" "מממ..." "נראה לי שכן" "מממ..." "מה דעתך על סיפור ממש ארוך וחסר פואנטה כדי לשמור אותם במתח?" "מממ..." "אין ספק שיש לך חלק חשוב בשיחה הזו" "זה נכון" אז לקחנו את הפתקים ובהינו בהם קצת. "על מי את מהמרת?" "אני לא מהמרת" "וגם לא שותה" "בדיוק" בחרנו פתק שנראה מבטיח והתחלנו אט-אט לפתוח את קיפוליו. קפל ראשון. קפל שני. קפל שלישי. "תופים!" *תופים* "חצוצרות!" *חצוצרות* "את מתרגשת?" "מאד" "ובכן! האות הראשונה בשמו של הזוכה המאושר\ת הוא..." "תופים?" "תופים!" *תופים* "A" "וההמשך?" "M... H.... A....Y" "ומה יצא?" "Amhay" "זה שם מוזר" "אבל שם מוזר עם כרטיס מתנה" "נמשיך?" "נמשיך" אז פנינו אל הפתק הבא. פתחנו אט-אט את כל הקפלים. ראשון. שני. שלישי. "תופים!" *תופים* "חצוצרות!" *חצוצרות* "והזוכה
