4) זכויות בעלי חיים: השלכות מעשיות
כתבה שלישית ואחרונה על הטיעון לזכויות בעלי החיים של טום רגאן צריך כבוד! לפי תורת הזכויות של רגאן (שסקרנו ב
שתי הכתבות הקודמות), חיות בעלות מורכבות נפשית מסוימת, ראויות ליותר מאשר חמלה גרידא - הן ראויות לכבוד: "אינדיבידואלים בעלי ערך פנימי, אינם משאבים שניתן לחדש אותם ואין לנהוג בהם כאילו הם היו כאלה. יש להם סוג של ערך, הנבדל מערך השימוש שלהם עבור אחרים... יש תמיד לנהוג בהם בדרכים, המפגינות כבוד כלפי הערך הבלתי תלוי שלהם, לא מתוך טוב לב או חמלה אלא כעניין של צדק". (עמ´ 344)
ביטול מוסדות הניצול ומתי מתייחסים בני אדם לחיות ממינים אחרים כאל משאבים? כשמדובר בניצול ממוסד: בחקלאות, במדע ובציד - רשימה חלקית. רגאן מפגין מחשבה חברתית מפוקחת, כאשר הוא קובע, שכדי לברר האם הפעולות שאנו מבצעים צודקות, לא די להעריך, אילו תוצאות ישירות צפויות לפעולותינו חשובה לא פחות. את הפגיעה בחיות יש לבטל דרך עקירתה משורשיה המוסדיים והפסיכולוגיים: "זו התדרדרות האופן שבו משקיפים על ערכם של אותם אינדיבידואלים, ולא רק הכאב והסבל שהם נאלצים לשאת, אשר חושפת כי הפעילות היא בלתי צודקת באופן מהותי. אפילו אם היו האינדיבידואלים, שספגו יחס כאילו היו משאבים שניתן לחדש אותם... זוכים ב´יחס טוב´ (למשל: הימנעות מגרימת סבל בלתי הכרחי), הדבר לא היה משנה את חוסר הצדק הבסיסי של הפעילות; זה היה רק מסלק עוול נוסף, הנגרם לאותם אינדיבידואלים בדרך זו". (שם, ההדגשה במקור)
חובת הצמחונות הרג חיות ואכילת בשרן הם אחת התופעות הבולטות, הכרוכות ביחס לחיות כאל אמצעי לסיפוקו של מישהו אחר, וכמשאב דומם, שניתן להחליפו בחיות "דומות", שנתפסות אף הן כמשאב דומם. האם הריגתן ואכילתן פסולות תמיד? תיאורטית, לא: מעשית - כן: אם הרג חיות ואכילתן הן הדרך היחידה שבה יוכל האדם להציל את חייו, רגאן טוען שיש לו זכות לכך. אולם מצבים כלה נדירים ביותר; בחיי היומיום, הימנעות מאכילת בשר אפילו אינה מחייבת פגיעה בבריאותנו. לכן, הניצול החקלאי של חיות - אשר ללא ספק אינו מתקיים בתנאי חירום חמורים, המצדיקים הרג - פסול אפוא מן היסוד, וכך גם התמיכה הכלכלית בו, באמצעות קניית בשר. יש להעיר, שרגאן אינו דן בתעשיות הביצים והחלב. אולי זוהי התעלמות מכוונת, כדי שמסקנות הספר יתקבלו ביתר קלות, אך אולי זו תוצאה של בורות דווקא, ביחס לאותן תעשיות. השמטת הנושא מטרידה, אך עקרונותיו ששששל רגאן ברורים ביותר, ונימוקיו נגד "ייצור" בשר וצריכתו, חלים בה במידה על "ייצור" ביצים וחלב וצריכתם.
מה עם הטעם? במציאות, עיקרון מתן יחס של כבוד לחות המנוצלות בחקלטאות, מתנגש עם העדפות של טעם ועם מסורות קולינריות. רגאן לא רואה בכך אתגר, המעמיד בספק את החובה לצמחונות: הפגיעה בחיות אינה שקולה לפגיעה, לכאורה, שנפגעים בני אדם על ידי שלילת אכילת בשר. הפגיעה בחיות בסיסית כל כך, שאין מקום ל"פשרה" בין הצורך האנושי בטעם לזכויות הבסיסיות של החיות (למשל, אם מצמצמים בצריכת הבשר). הפגיעה בבני אדם כתוצאה מהפסקת אכילת הבשר היא רק פגיעה לכאורה, כי ההימנעות אינה דנה אדם לחיים של היעדר הנאה מטעם ומבישול מעניין, שניתן להשיגם דרך מאכלים צמחיים.
שימצאו פרנסה אחרת! יש המעלים את זכותם של החקלאים לפרנסה בכבוד כנימוק כבד משקל, לכאורה, נגד צמחונות. רגאן משיב, כי איננו רואים זאת כזכותם של בני אדם, להתפרנס תוך פגיעה בכבודם של אחרים והפיכתם למשאבים לשימושם של אחרים. לחקלאים אין זכות מוסרית להתפרנס ממוסד נצלני, ואנו איננו מחויבים לתמוך בהם ע"י רכישת מוצריהם, גם אם ידוע לנו, שיסבלו כתוצאה מכך; הבחירה בניהול משק חי כפרנסה היא בחירה שלהם - בדומה לספורטאים במרוץ, שבחרו להשתתף בו ואין אנו מחויבים להעניק למפסיד מקום מנצח, גם אם ידוע לנו שייפגע מאד מן ההפסד שלו.
המחקר לא מקדש את האמצעים עריכת ניסויים בחיות פסולה, לפי רגאן, שכן הן מוחזקות כמשאב לביצוע מחקר. התחום כולו פסול גם אילו לא היו הניסויים מכאיבים, כי היחס הפוגע כלפיהן חורג מעל ומעבר לגרימת הסבל. ובכל זאת - מה בדבר תועלת עתידית גדולה, שניתן, אולי, להפיק מן הניסויים (בניגוד למקרה של אכילת בשר)? רגאן מבהיר, שהצבת תועלת אפשרית כזו כנימוק היא בגדר פגיעה יסודית בפרטים מסוימים כדי להועיל (אולי) לאחרים, ועיקרון חליפי שכזה עומד בניגוד לתפיסת הזכויות.
חיסרון של פילוסוף אי אפשר לסיים את הסקירה על "הטיעון לזכויות בעלי חיים", מבלי להתייחס לטיפולו המביך-משהו של רגאן בקורבנות הרבים ביותר של תעשיות המזון - עופות ודגים. רגאן "מעניק" זכויות ליצורים מורכבים, "אוטונומיים" כלשונו: כאלה המסוגלים ךהרגיש, לתפוס בתודעתם, לזכור, להאמין בעובדות פשוטות, כולל עובדות על עתידם שלהם, לרצות דברים וליזום פעולות לצורך סיפוק הרצונות - וכל זזאת עם זהות פסיכולוגית המתקיימת לאורך זמן. מרגע ש"עומדות" החיות בדרישות אלה - הן "זכאיות" למלוא הזכויות. אולם כאן מפתיע רגאן וקובע, שהתכונות הדרושות קיימות, ככל הנראה, רק ביונקים בגיל שנה ומעלה! קביעה זו, לא זו בלבד שהיא מפוקפקת מבחינת המיון הביולוגי (ךתוכים ולעורבים יש תודעה מפותחת פחות מאשר למכרסמים?) אלא שהופקרו כאן, ללא נימוק, כל החיות שחסרות ל\חלק מן התכונות הנדרשות פשוט מפני שהחיה אינה מספיק "אוטונומית?!" רגאן אינו עונה על כך. הוא רק טוען כבדרך-אגב, שתורת המוסר שלו מחייבת הימנעות מניצול ממוסד של עופות, משום שקשה לסמן גבולות, והעופות צריכים ליהנות מן הספק. גישתו של
פיטר סינגר, לפיה עופות ודגים (רגאן לא מתייחס לדגים) ראויים להתחשבות מוסרית ברורה משום שהם מרגישים סבל, משכנעת כאן הרבה יותר.
סיכום: מומלץ ביותר! על אף חסרונותיו, "הטיעון לזכויות בעלי חיים" הוא ספר מצוין, חשוב וכדאי מאד להכירו. 400 עמודים של פילוסופיה מרתיעים גם דוברי אנגלית - ללא הצדקה. קצרי/ות הרוח יוכלו לקרוא את הסיכומים הקצרצרים ןהממצים שבסוף כל פרק, ולשוב אחורנית, לסעיפים המושכים את העין - וכך להשתחרר מאימת עוביו של הכרך. מי שיבצעו מאמץ זה, יגלו, דרך ניסוחים פשוטים ביותר, תפיסה עמוקה של זכויות בעלי חיים, שעודנה נדירה - וחבל שכך - אפילו בתוך התנועה לשחרור בעלי חיים. מקור: Rom Regan, The Case For Animal Rights, (Berkeley and Los Angeles: University of Cakifornia Press, 1983) הספר נמצא בספריות האוניברסיטאות ובספרית אנונימוס. ניתן לרכוש אותו דרך האינטרנט תמורת 13.27$ לעותק חדש, והחל מ-6.5$ לעותק משומש.
