אני אנסה:
כשהייתי בת שנה וחצי ברחתי מהבית ועברתי להתגורר במלונה של ה
של סבתי (אצלה גרנו אז). אמא שלי פחדה אימים מן ה
. בסוף הסכמתי לחזור הבייתה לעוד 17 שנים מאושרות.
יש לי אחות שגדולה ממני בשנה וחודשיים ודומה לי מאוד. חביבים עלי במיוחד אותם רגעים בהן אנו מבלבלות ומביכות אנשים תמימים (למשל: רופא המשפחה שלה עבר לידי, כאשר ישבתי בפתח החדר של רופא הנשים, בירך אותי לשלום והמשיך ללכת ואז עצר בתדהמה וחזר על עקבותיו, כי הוא נזכר שהאישה אותה בדק בבוקר הייתה נטולת בטן והנה כאן יש אישה עם בטן של סוף הריון).
בחטיבת הביניים עשיתי בבית הספר מהפכה פמניסטית, כאשר סרבתי ללמוד עם הבנות תפירה והלכתי ללמוד נגרות ושרטוט עם הבנים. הייתי מצויינת בזה (אבל התחתנתי עם מישהו שממש מעולה בזה, וכך קיבלתי פטור מכל ההתקנות בבית). מאז, אגב, הותר לכל תלמיד לבחור מה ללמוד בתחומי המלאכה וכלכלת הבית.
הייתי כוכבת מקומית ליום וחצי, אחרי שהופעתי ב"שמיניות באויר" עם דליק וטוליפ. זה היה, במקרה, ביום הולדתי (העברי) והיה חוויה מרגשת וטובה במיוחד.
אחרי הצבא טיילנו אני ובן זוגי שמונה וחצי חודשים בדרום אמריקה ובארצות הברית. הייתי נוסעת היום שוב, כולל כל החבורה. (וזה חלום שאני מקווה שנגשים: טיול גדול של כל המשפחה יחד).
