יום האישה היום
סקר

אדר שלי

New member
באיחור של יום, אבל...

אני מרגישה הרבה יותר אישה מאז ההריון והלידה. אולי בגלל העובדה שעשיתי משהו שבעלי יכול היה רק להתבונן בו מהצד (כן, ולעזור קצת, ובכל זאת...). בכאב הכי גדול שלי בלידה הרגשתי הרבה יותר אישה מאי פעם, גם כי תמיד הייתי "טום-בוי", במקצוע יחסית גברי וכו'. מה הייתי רוצה שישתנה באורח חיי כאישה? לא הרבה. טוב לי ככה. אני אישית לא זקוקה לציון יום האישה. ואני גם חושבת שלא צריך "הזדמנות מיוחדת" כדי להציף את הבעיות של האישה בעולם המודרני. אפשר וצריך להעלות אותן כל הזמן. בכל זאת אנחנו הרוב בעולם ואנחנו חיות יותר זמן...
 

מעיןבר

New member
הגיע הזמן שגם אני אענה...

האמהות הפכה אותי לאישה, עד אז הייתי ילדה
בת
נערה
בחורה. רק מאז שהפכתי לאם אני מגדירה את עצמי כאישה. תמיד אישה נראה לי משהו "מבוגר", פתאום אני מרגישה שאני שם. אישה מלאה. חוויות ההריון, הלידה וההורות היו ללא ספק נקודת השיא בהבשלה שלי כאישה וכאדם. ולמרות שאני מעולם לא הגדרתי את עצמי דרך הפריזמה של "אמא של", אין ספק שזוהיתה נקודת המפנה החשובה בחיי.
אורח החיים שלי כיום מוצא חן בעיני. הייתי רוצה דווקא לשמר אותו, הלוואי שזה היה מסתדר עם פרנסה נאותה
אני אמביבלנטית לגבי התחושה שלי על יום האישה. מצד אחד - כל עוד אין שוויון זכויות והזדמנויות יש צורך ביום כזה. וזה בהמשך למה שכתבה שרון - הפמיניזם שלי נובע מזה שלמרות שיש הבדלים ברורים בין גברים ונשים, אין זה מקנה למישהו מאיתנו זכויות יתר, ובפועל המצב הוא שגברים נהנים מהן, ראיתן את הסקרים על הבדלי השכר
מצד שני, יש לי תחושה שבמקום שהיום הזה אכן ינוצל באופן מעשי, הוא הפך לעלה תאנה. במשך יום אחד מדברים קצת ואח"כ שוכחים וחוזרים לאותו המקום. ויותר גרוע, לפעמים הוא ממש מנוצל להנצחת הסטריאוטיפים ע"י אירגון מבצעים צרכניים או אירועי "יום האישה" שמובילים לאותו המקום - קנייה של איפור וציוד למטבח
מישהו החליט בשבילי שזה מה שאני צריכה ביום האישה וזה מאוד פטרנליסטי
.
 

אנידס

New member
מה זו נשיות? כשאדע להגדיר זאת,

אוכל גם להגדיר את עצמי כאישה או לא. האם להסתפק בהגדרה השמרנית של נשיות מול גבריות? האם להשתמש בהגדרת המגזינים והספרטים ההוליוודיים? האם בהגדרתה של חברה שמתכוונת להפוך נשים לקבוצה אחידה? לפי הגדרות המוצעות לי כרגע, אני לא חשה כאישה כלל, התחושה שלי היא של אדם בעל מספר כובעים (ביניהם הורה, חלק ממערכת זוגית, חלק ממשפחה, סטודנטית, וכדומה). זה אולי נשמע יבש. מהפן האישי, האימהות תרמה לי כאדם, כמו שלדעתי היא תורמת לכל הורה (גם גבר) וכ"אישה" בהגדרותיה השונות היא הכניסה ציפיות חדשות, נקודות נוספות בהן החברה רואה לנכון להתערב בחיי ולתסכולים נוספים. כפי שכתבתי בהודעתי הקודמת, יום האישה הוא למעשה מס שפתיים ומאפשר להוריד מהחברה אחריות מסויימות לפעולה נדרשת, כדוגמת האדם שצופה שחדשות על מקרי רצח גזעניים וחש שאת שלו עשה. ומבחינה אישית, אני יכולה לומר שמתנות אני תמיד אוהבת לקבל (ללא קשר לאירוע). פטנט אחר? קטונתי.
 

galiaS

New member
וברוח יום האשה

היום בסמינר בפקולטה שלי אמרה מרצה מבוגרת ועטורת פרסים ש"כדי שאשה תקבל חצי מההערכה שגבר מקבל היא צריכה להיות פי שתיים יותר טובה ממנו. מזל שזה לא קשה."
 
יום האישה מהזוית שלי...

האמהות הפכה אותי לאישה, עד אז הייתי בחורה ילדה וכו'...,
עד יום האישה הבא אני מקווה למצוא את עצמי במקום אחר מבחינת הקריירה שלי. (או לפחות להחיל ללמוד לתואר השני שלי)
לא זקוקה לציון יום האישה, אולי משום שאני מרגישה שוות זכויות בבית.
 

dorlim

New member
באיחור - התרומה שלי

אני פמניסטית. נקודה. בד"כ למשפט הזה מתלווה מין אבל... אני החלטתי להמנע מה"אבל". יש המון גישות פמניסיטיות ואני (כמו מעין) משתייכת לגישה שמכירה בהבדלים שבין גברים ונשים אבל לא באי- השוויון בינהם. אי השיויון פירושו העדפת האחד על פני האחר על בסיס לא רלוונטי וברוב המקרים מין הוא לא בסיס רלוונטי (ע"ע אפליה בשכר, אפליה בקבלה בעבודה ועוד...) באופן אישי, אני מאד מודעת לנושא ומנסה בסביבתי להנחיל שינויים (אפילו קטנים) מתוך תקווה שכל שינוי אפילו קטן בסופו של דבר יוביל לעולם שיוויוני. התרומה של האמהות היא פחות בתחום הנשיות ויותר בהעצמת המודעות לשילוב שבין משפחה וקריירה - מאז הלידה אני מרגישה שאני עושה יותר מעשים פמניסטים. התקווה שלי היא שעד יום האישה נתחיל לראות את ניצני השינוי בצורה משמעותית יותר ולצערי, אנחנו עדיין במצב שאנחנו צריכות "יום האישה" בדיוק מאותה סיבה שאנחנו צריכות אפליה מתקנת - בלעדי הדברים האלו שמעלים את המודעות גם בקרב נשים וגם בקרב גברים מצבנו היה הרבה יותר רע. בתקווה שהבנות שלנו כבר לא יצטרכו מנגנונים של יום אישה, אפליה מתקנת, חוק עבודת נשים וכו' - שהן תגדלנה למציאות שיוויונית
אמן
 

אור יום

New member
../images/Emo41.gifכאמא חדשה וטריה../images/Emo41.gif

כחודש בתפקיד החדש
עדיין קשה לי לומר מה האימהות עשתה לתחושתי כאישה, כל שאני יכולה לומר שעד שלא "נכנסים לתפקיד" קשה להעריך כמה הוא תובעני, כמה אנרגיה ומשאבים נדרשים לכך. ולצערי בחברה שלנו התפקיד הזה נחשב ל"נחות" יחסית לתפקידים שעושים הגברים. אם זה בצבא אם זה בקריירה, ולדעתי ישנו עיוות מסויים. וזו רק עוד הוכחה שהחברה שלנו פשוט נשלטת על"ידי תפיסות גבריות. יש לי תפיסות פמיניסטיות ומודעות למשמעות המגדר כמשתנה בעל השפעה והשלכות. לשמחתי בעבודתי אני יכולה לתת דוגמה ולהשפיע במידה מסויימת על סטודנטים/יו אותם אני מלמדת, ושסביר שיגיעו למשרות ניהוליות ובעלות השפעה. וההשפעה היא בדברים הקטנים אפילו לעיתים בשפה שלנו במינוחים בהם אנו משתמשים/ות באי התעלמות מהתבטאויות שובינסטיות וסטראוטיפיות וכ"ו. לגבי יום האישה, הלוואי ולא היה לנו צורך ביום זה, אך לעניות דעתי עדיין לא הגענו למנוחה ולנחלה, ישנם הרבה נושאים שדורשים טיפול והתיחסות, ולעיתים יום כזה מאפשר להעלות את הנושאים האלו על סדר היום, כי במדינה כמו שלנו שיש בה נושאים בטחוניים כלכליים מדיניים, אז נושאים חברתיים נדחקים לשוליים. ואנו הנשים המהוות רוב של 51% מיוצגות כמיעוט. ביום כזה אוהבים להביא את הסטטיסטיקות שממחישות טוב מאוד את האפליה שעדיין קיימת, אם בהבדלי השכר, אם בייצוג הפוליטי, אם בהתפלגות המקצועים של הנשים במשק ועוד. יחד עם זאת אני אומרת תודה לאל שאני גרה כאו,כי כמו כל דבר בחיים הכל יחסי וישנן חברות ומדינות חשוכות הרבה יותר, בהן לנשים אין כלל זכויות הן מופלות ומנוצלות בכל דרך אפשרית. חשוב לזכור שמדובר ביום האישה הבינלאומי, וניתן לראות שונות רבה בין נשים במקומות שונים בעלום. אני באופןאישי מקווה שאוכל לשלב בין העולמות השונים של אמהות של קריירה ובעיקר של הגשמה עצמית שתאפשר לי היות מאושר במה שאני עושה ובמציאות שבה אני חייה. לכן חשוב לדעתי שתהיה לנו כנשים הזדמנות שווה ואפשרות בחירה אמיתית. מי שרוצה לגדל את הילדים ומי שרוצה לעשות קריירה ובעצם שכל בחירה ומסללו בחיינו יתאפשרו ולא יוגבלו על ידי חברה שמרנית, סטיגמטית או מקובעת. אז קצת חרגתי בהיקף התגובה אך נושא המגדר, קרוב לליבי. לכל מי שצלחה את התגובה הארכוה (וג ם למי שלא..
) צירפתי מספר קישורים של אתרים ששווה לבקר בהם
 

אמברון

New member
מגרדת בפדחת ומנסה לענות

אחרי הלידה הראשונה, הדבר האחרון שחשבתי עליו או התיימרתי להיות הוא "אשה". לעומת זאת, אחרי הלידה השניה הרגשתי הכי אישה שאפשר - מבפנוכו, מהבטן, מהמשמעות הקמאית והעתיקה של "להיות אישה". קצת קשה לי לבטא את זה במילים, בעיקר בגלל העוצמות של זה (איכשהו זה התחבר לי עם החוויה המתקנת של ההריון, הלידה, ההנקה והאימהות הנינוחה יותר). היום, אחרי שנה וחמישה חודשים (מהלידה של יעל), זה זיכרון מעומעם. כאילו משהו בחוויה ההיא נפגע. מה הייתי רוצה שישתנה באורח החיים? לא יודעת. אולי להפסיק לנסות להוכיח את עצמי בין גברים... ולא. אני לא זקוקה לציון יום האישה. הפסטיבל סביבו רק מחדד את השוני וההתבדלות. לא נוח לי עם זה.
 

טיפוטף

New member
איזה דיון מעניין!

1. האם אני מרגישה אישה? וממתי? אי, איזה שאלה קשה. אני חושבת שלקח לי המון זמן "להרגיש" את השוני המגדרי. כלומר, זה משהו שתמיד ידעתי ברציונל, אבל להרגיש? אני חשובת שהתשובה הכי כנה שאוכל לתת, היא שזה משהו שהלך והתפתח עם הזמן. אין לי שום ספק, שעד הלידה הראשונה לא הרגשתי "אישה". כשחזרתי לעבוד, אחרי חופשת הלידה הראשונה, התחלתי להרגיש שונות גדולה מאוד מן העובדים הגברים (גם האבות לילדים) ואת ה"סיסטרהוד". אם כן, מה שמגדיר את ה"נשיות" בכלל, או שלי בפרט, הוא חווית ההורות? נראה לי שכן. והאם הגדרת הנשיות לא שלמה ללא חווית ההורות? שאלה טובה שבוודאי נכתבו עליה טונות של מאמרים ומחקרים. אני מניחה שהתשובה ה"פוליטיקלי קורקט" היא, שנשיות היא מתחם מסויים שיש בו מקום לכל מיני וריאנטים. אבל האם אני מרגישה, דיפ אינסייד, שמבחינתי - ואני חוזרת שוב - מבחינתי -לא תיתכן "נשיות" ללא חווית האמהות? התשובה היא, חד משמעית, כן. ברור לי שבפורום של נשים שלא רוצות ילדים מבחירה, שגם אני הצצתי בו פעם, יקטלו תשובה שכזו. אבל זו תשובה כנה ובעלת נסיון. 2. מה הייתי רוצה שישתנה, בהקשר הזה? בסך הכל טוב לי, אבל אני ממשיכה לשאול את עצמי שאלות, לעיתים מאוד תכופות, מי אני ומה אני בהקשר הזה. אני מאמינה שאמונות ורצונות משתנים לאורך השנים, שזה מאוד לגיטימי, ובהחלט יתכן שכשהילדים יגדלו ארצה דברים אחרים, בשביל עצמי. עכשיו אני עסוקה ב"לכבות שריפות" במישור הזה. אני לא מדברת רק על דברים חיצוניים כמו מראה חיצוני, אלא גם ובעיקר על דברים מהותיים, כמו אופי הזוגיות, שבהחלט אני מצפה שישתנה עם השנים, כמו מחשבות על קריירה ומיצוי הפוטנציאל שלי, לא רק כאם. דרך אגב אחד דברים שאני כן רוצה, דווקא לקראת יום האישה הבא אולי, זה הריון נוסף...(כלומר ילד רביעי), מה שלא מתיישב עם הדברים האחרים שכתבתי לגבי מיצוי פוטנציאל בתחומים אחרים...בינתיים זה רק רעיון, שדי מבהיל אותי, האמת. 3. הפסטיבל? לא יודעת מה להגיד. כל איזכור של נושאי האפלייה, ההטרדות/תקיפות מיניות ונושאים מהותיים אחרים, הוא חשוב מאוד! אני כן עברתי כמה וכמה הטרדות. שתיים פיזיות, הרבה מילוליות. הן לא הגיעו לרמה של השפלה וכד', סתם הטרדה דוחה בצבא. מי יכולה להגיד בכנות שלא עברה שום הטרדה? לא אונס, לא מעשים מגונים, אלא הטרדה? זה חלק מהעיסקה הכוללת של להיות אישה, לא? לגבי פסטיבלים של איפור, ניתוחים פסלטיים וניתוחי קלפי טארוט שמלווים את ערבי הנשים הללו, מה אומר ומה אגיד, אלי זה לא מדבר, ולדעתי רק מנמיך את תדמית האישה שאני הייתי רוצה ליצור. אבל זה כמובן לא תלוי בי, והאינטרסים העיקריים כאן הם צרכניים..
 

טיפוטף

New member
איזה דיון מעניין!

1. האם אני מרגישה אישה? וממתי? אי, איזה שאלה קשה. אני חושבת שלקח לי המון זמן "להרגיש" את השוני המגדרי. כלומר, זה משהו שתמיד ידעתי ברציונל, אבל להרגיש? אני חשובת שהתשובה הכי כנה שאוכל לתת, היא שזה משהו שהלך והתפתח עם הזמן. אין לי שום ספק, שעד הלידה הראשונה לא הרגשתי "אישה". כשחזרתי לעבוד, אחרי חופשת הלידה הראשונה, התחלתי להרגיש שונות גדולה מאוד מן העובדים הגברים (גם האבות לילדים) ואת ה"סיסטרהוד". אם כן, מה שמגדיר את ה"נשיות" בכלל, או שלי בפרט, הוא חווית ההורות? נראה לי שכן. והאם הגדרת הנשיות לא שלמה ללא חווית ההורות? שאלה טובה שבוודאי נכתבו עליה טונות של מאמרים ומחקרים. אני מניחה שהתשובה ה"פוליטיקלי קורקט" היא, שנשיות היא מתחם מסויים שיש בו מקום לכל מיני וריאנטים. אבל האם אני מרגישה, דיפ אינסייד, שמבחינתי - ואני חוזרת שוב - מבחינתי -לא תיתכן "נשיות" ללא חווית האמהות? התשובה היא, חד משמעית, כן. ברור לי שבפורום של נשים שלא רוצות ילדים מבחירה, שגם אני הצצתי בו פעם, יקטלו תשובה שכזו. אבל זו תשובה כנה ובעלת נסיון. 2. מה הייתי רוצה שישתנה, בהקשר הזה? בסך הכל טוב לי, אבל אני ממשיכה לשאול את עצמי שאלות, לעיתים מאוד תכופות, מי אני ומה אני בהקשר הזה. אני מאמינה שאמונות ורצונות משתנים לאורך השנים, שזה מאוד לגיטימי, ובהחלט יתכן שכשהילדים יגדלו ארצה דברים אחרים, בשביל עצמי. עכשיו אני עסוקה ב"לכבות שריפות" במישור הזה. אני לא מדברת רק על דברים חיצוניים כמו מראה חיצוני, אלא גם ובעיקר על דברים מהותיים, כמו אופי הזוגיות, שבהחלט אני מצפה שישתנה עם השנים, כמו מחשבות על קריירה ומיצוי הפוטנציאל שלי, לא רק כאם. דרך אגב אחד דברים שאני כן רוצה, דווקא לקראת יום האישה הבא אולי, זה הריון נוסף...(כלומר ילד רביעי), מה שלא מתיישב עם הדברים האחרים שכתבתי לגבי מיצוי פוטנציאל בתחומים אחרים...בינתיים זה רק רעיון, שדי מבהיל אותי, האמת. 3. הפסטיבל? לא יודעת מה להגיד. כל איזכור של נושאי האפלייה, ההטרדות/תקיפות מיניות ונושאים מהותיים אחרים, הוא חשוב מאוד! אני כן עברתי כמה וכמה הטרדות. שתיים פיזיות, הרבה מילוליות. הן לא הגיעו לרמה של השפלה וכד', סתם הטרדה דוחה בצבא. מי יכולה להגיד בכנות שלא עברה שום הטרדה? לא אונס, לא מעשים מגונים, אלא הטרדה? זה חלק מהעיסקה הכוללת של להיות אישה, לא? לגבי פסטיבלים של איפור, ניתוחים פסלטיים וניתוחי קלפי טארוט שמלווים את ערבי הנשים הללו, מה אומר ומה אגיד, אלי זה לא מדבר, ולדעתי רק מנמיך את תדמית האישה שאני הייתי רוצה ליצור. אבל זה כמובן לא תלוי בי, והאינטרסים העיקריים כאן הם צרכניים..
 
למעלה