יום המאבק באלימות נגד נשים

ה מוזה

New member
../images/Emo41.gifיום המאבק באלימות נגד נשים../images/Emo41.gif

מוקדש לכל אותן נשים מנוחות, שחייהן לא זרמו על מי מנוחות. בין הפטיש לסדן נישואין הם פרי של רגע רומנטי, בין כלת השמחה ובח"ל השרמנטי, ולפתע, מתוך אהבתו הבוערת,בין נשיקה לנשיקה, "מתחלקת" לו איזו סטירה. הוא מצטער, מביע חרטה, והיא, את עלבונה מסתירה. הזוג ממשיך לחיות, לכאורה, כמו כולם, מביאים ילדים חמודים לעולם, וכך היא הופכת לאם, לעיתים, גם לאשה עובדת, אך, לגבי דידו… האשה אובדת. הוא רוצה את כולה, כל הזמן, היא צריכה לשרתו ככלב נאמן, המצב מדרדר, ועכשיו, בין סטירה לסטירה "מתחלקת" לו איזו נשיקה, המכות מתחזקות, והצלקות, כבר לא ניתנות למחיקה, רועדת מפחד, היא הולכת להגיש תלונה, ובדרכה חזרה… הוא אורב לה בפינה…! מתחת לתמונת החתונה של כלת השמחה ובח"ל השרמנטי, נחרטות המילים: "על רקע רומנטי"? די לאלימות נגד נשים
 

ה מוזה

New member
../images/Emo63.gif"בשם האהבה "../images/Emo63.gif

"הרי את מקודשת לי ".. רעש זכוכית מתנפצת ..חיוך של אושר ולב פועם .. זהו הזכרון הטוב האחרון שנשאר בליבה ..לעיתים תוהה אולי זו הזיה .. הייתכן ..שאותו האחד שאותה נישק מתחת לחופה ברוך ובעדינות .. היד שעל אצבע שמה טבעת ברגישות ..אותה היד כבר איננה מלטפת .. ורעש הזכוכית הנשברת ..הפך לרעשי ליבה שנשבר לרסיסים תחת כף ידו האלימה ילדה קטנה ...פרח צעיר קטף אותה טיפח אותה ..השיר המשותף שלהם היה .."גדלה לי על ברכיים אהבה עד השמיים "...היא לא פיללה ולא חלמה שהשורה הבאה בשיר תרקום עור וגידים ..."איפה את עכשיו רחוק מהבית איפה את ילדה שלי " היא ..רחוק מהבית ..הרחק מעין הסערה ..היא במקלט לנשים בעיר חסויה שם..בחסות הלילה והביטחון ..הדמעות מתחילות לזלוג..במרחב המוגן היא מרשה לעצמה ..להיות חופשיה ..כבר לא צריכה להיות דרוכה ומתוחה .. לחשוש מכל מילה ..או מתי תנחת המכה הבאה , המילה הבאה שתרסק את כבודה ....מרחב מוגן לגופה אך נשמתה עדיין כלואה ...בכלא נשמתה , פחד ,כאב, עצב ואכזבה ... נעה בחדרה ...חסרת מנוחה ..כל רעש גורם לה לחוסר מנוחה ..היא שחלמה על בית קטן עם גינה ליד ילדים מתרוצצים ערומים בקיץ ליד בריכה קטנה ..אושר ושלווה ..היא עכשיו ..חסרת שלווה ומנוחה . כלואה במקלט ...שמגן עליה מהאיש שהיא הכי אהבה ..האיש שעימו בחרה מרצונה החופשי לחלוק את נשמתה וגופה .... מביטה סביבה ...במרחב הקטן והמוגן שלה..מיטה ..שולחן כתיבה קטן ..וילון פרחוני שבטח מישהי תלתה להפר מעט את האפור בנשמה לפתע על השולחן צדה את עינה פיסת נייר ....מונחת לה שם ..מתקרבת לשולחן ..מונח שם דף נקי וצח כשלג...מחשבה מתעוררת ...."הלוואי חיי היו צחים כשלג "..להשאיר הכל מאחור ולעוף ..למקום בו אין זכרונות אין עלבונות אין מכות אין פחדים .. מקום שבו תוכל לישון לילה אחד ללא סיוטים .. כמעצמה היד נשלחת לנייר....היא מתיישבת לה ...רוצה לצעוק ושותקת ..רוצה לבכות ועוצרת ..רוצה לשחרר ונאטמת שעה חולפת לה ..הדף נותר חלק וצח ..לפתע ..טיפה מרטיבה את הדף .. ועימה באות המילים שהיו קבורות להן שנים בנשמתה..מילים שנקברו תחת הריסות האלימות והפחד וחוסר ההשלמה .. היא כותבת לו מכתב . " שלום...איתן ..לעולם לא תקבל את המכתב ..כי לא ארצה שתדע מאין נשלח אתה בוודאי עדיין מחפש אותי .. אולי ..כדי לומר לי שוב .."מותק אני מצטער לא אפגע בך יותר "..אולי לומר לי שוב "הכל מאהבה "... שמעתי כבר הכל איתן ...והלב עדיין ..כל כך מפחד ..לא רק מהמכה ..המילים שלך חתכו לי את הנשמה .. לא להאמין .....שרק לפני שנתיים ... על חולות הים בחופי סיני חגגנו ירח דבש ..אהבה מתוקה ..לחשת לי....שאני יקרה לך ..שאני פרח נדיר ..איך התחלפו המילים?? איך מילים של אהבה הפכו למילים של הפחדה ??? עדיין זוכרת כל משפט שלך איתן ..איך לאט לאט הפכתי חסרת בטחון ותלויה בך ...איך עומדת מול הארון ....חוששת איזה בגד ללבוש ..זוכר איך שילחת בי משפט "אל תתלבשי כך את נראית כמו זונה ?" עם הזמן .....המילים שלך הוחלפו ...או השלתבו ..עם מגע ולא המגע הרך והאוהב שכה אהבתי לחוש ..לא יכולתי להאמין ....אחרי כל מילה ....כואבת שלך באה נשיקה רכה ...."זה חד פעמי "אמרתי לעצמי אחרי אינספור פעמים!!!!! כל פעם ...חשבתי ...חד פעמי .. זוכר ,איתן....את הפעם שהטחת את הכוס בקיר שלידי ?? רק במזל לא פגעת בי אך רעש הזכוכית הנשברת ..שבר בי ..את האמונה הקלושה היחידה שהיתה לי ...שאתה אוהב אותי . רעש זכוכית מתנפצת ..פעם ריגש ..והעיד על ברית עולמים ..אך עכשיו לאחר הכוס הוטחה לעברי ...אני מתירה את הברית ,זו לא אהבה ...זו רכושנות ואני לא אתן לך איתן ..ולא לאיש בשם האהבה ...לפגוע בי מילולית או פיזית ... לא מבינה איך שתקתי ....קיבלתי כל מכה בהבנה ..."היה לו יום קשה בעבודה ".. אפילו האמנתי עם הזמן שאני אשמה .... איתן .. אתה האשם היחיד ולקח לי שנים להבין ..אני את הקשר מתירה את נשמתי הפצועה ..ארפא עם הזמן ..אמצא לי מקום חם ובטוח ללקק את פצעי הלב .. שאר הצלקות ..ישארו על גופי .. תזכורת תמידית . איך אהבה גדלה על ברכיים והפכה לסיוט אלים לשנתיים .. אני עדיין פוחדת ...ממך ..ואולי מעצמי ...פוחדת שלא אוכל שוב לאהוב לעולמים .. גרמת לי נזק בלתי הפיך ..אתה האשם היחיד!! שומע איתן ....סוף סוף אני חופשיה לצעוק אני לא אשמה !!!!!!!!!"....... * הסיפור דימיוני אך קורה כל יום לאישה אי שם - השמות בדויים *
 
לעצור! צעד אחד לפני...

שביבי מחשבות... אם האיש המכה הוא סוג של טיפוס קולני, אלים, עקשן, לא מתחשב, ואולי גם האשה המוכה היא סוג של טיפוס כנוע, צייתן, ותרן... האם לא יכלתי לראות קודם מה יצא ממנו אחרי החתונה? האם הכתובת לא הייתה על הקיר ? ואני חושבת, שחייבים שאנחנו חייבות ללמוד לקרוא את הסימנים! האם הוא צועק ומקלל כשמכונית עוקפת אותו בכביש? האם לפעמים יש לו יציאות שהאשה תפקידה לשרת את האיש ? ובכלל איך הוא מתייחס לסובבים אותו? האם יש לו נטייה לאלימות ? ואני צועקת, בנות, העתיד שלכן בידכן, אם רק תדעו לקרוא את הסימנים!!! לעולם אל תתנו לאף אחד לפגוע בכן!!!
 
למעלה