../images/Emo41.gif ילדתי! המון תודה לכן!! ../images/Emo41.gif
אמנם הייתי פסיבית מאד בפורום, אבל מגיע לכן את הקרדיט הענק על לידה טבעית, נפלאה ומעצימה שחוויתי לפני חמישה ימים. בקצרה: ילדתי תינוקת בכורה קטנטנה (2.6 ק"ג) בלידה טבעית (אל אף חששות מהזדקנות שילייה שהפכו אותי אוטומטית למועמדת לזירוז). כשהגענו לראשונה עם צירים שלא התקדמו סירבנו לזירוז וחזרנו הביתה אחרי 12 שעות בביה"ח. סירבנו לבדיקות פנימיות לא הכרחיות. סירבנו למוניטור רציף. סירבנו לפתיחת וריד. אחרי כמה ימים סירבנו לזירוז פעם נוספת (עקב מיעוט מי שפיר). וכשהגיעו הצירים הנכונים ארבעה ימים מאוחר יותר - הגענו לביה"ח בפתיחה של 6 ס"מ, העפתי מהחדר אנשי צוות שלא אמורים להיות שם, נעמדתי בעמידת שש על המיטה, כרעתי ועמדתי על המיטה מדי פעם, גנחתי וצרחתי ככל שדרש הגוף שלי. סירבנו למוניטור פנימי, למשככי כאבים כלשהם, ולבדיקת דם מראש התינוקת. העפתי את היד של האחות שניסתה להזריק לי פיטוצין בזמן צירי הלחץ. ילדתי בעמידת שש תוך 4.5 שעות מהתחלת הצירים, ללא חתכים (עם קרע לא מורגש שלא הצריך תפירה). בעלי תמך בי בצורה נפלאה והיה שותף מלא לתהליך - פיזית ובתקשורת עם אנשי הצוות (אני הנהנתי אם אני מסכימה לפרוצדורה או לא, והוא שמר שהדרישות שלי יקויימו). אח"כ הסכמתי לקבל פיטוצין לכיווץ הרחם כשהתינוקת לא ינקה והדימום התגבר (כמה חוזק יש בקבלת החלטות מתוך מודעות!!). תוך חצי שעה כבר קמתי לבד מהמיטה והלכתי לשירותים כאילו כלום
היינו בביות מלא מהרגע הראשון (מדיניות ביה"ח), ואפילו הבעל השתתף בסקין-טו-סקין
התינוקת צפויה לעבור היום אמבטיה בפעם הראשונה (סירבנו שיקלחו אותה בביה"ח). תודה שנתתן לי את הידע ואת הכלים להפוך אותו לכוח!! תודה מיוחדת לאם פי 3 שעזרה לי במסרים האישיים להתמודד נפשית עם שינוי אפשרי בתוכניות. עוד תודה אחת - לפורום הנקה שממנו למדתי ה-מ-ו-ן עוד לפני הלידה ועכשיו יש לי יונקת מצטיינת!
אשמח אם אחת המשתתפות תוכל לקשר לשם את ההודעה הזו, כי גם להן מגיע קרדיט על העזרה.
אמנם הייתי פסיבית מאד בפורום, אבל מגיע לכן את הקרדיט הענק על לידה טבעית, נפלאה ומעצימה שחוויתי לפני חמישה ימים. בקצרה: ילדתי תינוקת בכורה קטנטנה (2.6 ק"ג) בלידה טבעית (אל אף חששות מהזדקנות שילייה שהפכו אותי אוטומטית למועמדת לזירוז). כשהגענו לראשונה עם צירים שלא התקדמו סירבנו לזירוז וחזרנו הביתה אחרי 12 שעות בביה"ח. סירבנו לבדיקות פנימיות לא הכרחיות. סירבנו למוניטור רציף. סירבנו לפתיחת וריד. אחרי כמה ימים סירבנו לזירוז פעם נוספת (עקב מיעוט מי שפיר). וכשהגיעו הצירים הנכונים ארבעה ימים מאוחר יותר - הגענו לביה"ח בפתיחה של 6 ס"מ, העפתי מהחדר אנשי צוות שלא אמורים להיות שם, נעמדתי בעמידת שש על המיטה, כרעתי ועמדתי על המיטה מדי פעם, גנחתי וצרחתי ככל שדרש הגוף שלי. סירבנו למוניטור פנימי, למשככי כאבים כלשהם, ולבדיקת דם מראש התינוקת. העפתי את היד של האחות שניסתה להזריק לי פיטוצין בזמן צירי הלחץ. ילדתי בעמידת שש תוך 4.5 שעות מהתחלת הצירים, ללא חתכים (עם קרע לא מורגש שלא הצריך תפירה). בעלי תמך בי בצורה נפלאה והיה שותף מלא לתהליך - פיזית ובתקשורת עם אנשי הצוות (אני הנהנתי אם אני מסכימה לפרוצדורה או לא, והוא שמר שהדרישות שלי יקויימו). אח"כ הסכמתי לקבל פיטוצין לכיווץ הרחם כשהתינוקת לא ינקה והדימום התגבר (כמה חוזק יש בקבלת החלטות מתוך מודעות!!). תוך חצי שעה כבר קמתי לבד מהמיטה והלכתי לשירותים כאילו כלום
