כשההורים לא מאמינים לילדים או בילדים....

[קסמי אהבה]

../images/Emo41.gifכשההורים לא מאמינים לילדים או בילדים....

סמדר כתבה: "פגשתי ילד אחד בן 10 עם יכולות שקשה לתאר אותן, וההורים שלו בשום אופן לא רצו לאפשר לו לפתח את הידע הקוסמי איתו הוא בא לעולם. אין לי ספק שהילד הזה יהיה מורה רוחני בעתיד..." ואני תוהה, האם חוסר הפתיחות של ההורים ו/ או הפחד שלהם מהווה נזק לילד? כי אני חושבת, איזה מתסכל זה שהילד רואה ומרגיש דברים והוא לא יכול לשתף את הקרובים לו ביותר-את הוריו.... הוא בטח מרגיש אבוד ולא בטוח בעצמו כי בעצם משדרים לו או אומרים לו שמה שהוא מרגיש/רואה/יודע זה בעצם לא נכון.... מה דעתכם?

 

[d s d s]

../images/Emo23.gif

בהחלט מבאס- בעיקר כי זה הפסד לכולנו שאותו ילד לא ישתף אותנו וגם בשבילו, משהו נפגם באינטימיות המשפחתית.. אני חושבת שמה שעובר על הילד כשהוא נתקל באטימות מצד הוריו מוביל אותו בסופו של דבר להיות מי הוא כשיגדל

"הנזק" שכביכול נגרם <ילד מופנם, מתבודד, מפתח חוסר אמון בסביבה> בעצם מעצב את אישיותו..

 

[קסמי אהבה]

../images/Emo23.gifכשילד גדל יש שלב שהוא מחפש את עצמו...

כמו מחפש חלק שהלך לו לאיבוד... ואז אנשים נמשכים למיסטיקה או לחזרה בתשובה כדי לאחוז שוב בתחושות ההם העמומות להעצים אותן להחיות אותן להתחבר אליהן שוב.

 

[סמדר גפני]

ילדים רוחניים

אין לי ספק שהילד נפגע מחוסר האמון של הוריו, כי הרי זה מערער את המציאות שלו. לדוגמא: אני יודעת שאת חברי היקר שלחו אין סוף פעמים לרופא עיניים בגלל שהוא אמר שהוא רואה צבעים מסביב לאנשים, ואפילו הציעו לקחת אותו לפסיכאטר.... ברגע שהילד לא מקבל הכרה ליכולות שלו - הוא נכנס למצב של בילבול...עצוב. אבל זה עדין קורה... ועוד יקרה. אני רוצה לקוות, שכאשר ילדים אלו יגדלו הם יפתחו את היכולות שלהם מחדש ולא יזנחו אותם. הילד עליו כתבתי מחובר ליכולות שלו בצורה בלתי רגילה למרות ההתנגדויות של הוריו. הוא קורה ספרים על כוכבים ויש לו ידע ענק על גורמי השמיים. הוא פשוט מצא דרך להפוך את הידע הקוסמי שלו לידע ארצי (עכשיו יותר קל להורים שלו להגיד שהילד מתעניין במדע).

 

[קסמי אהבה]

../images/Emo24.gifאני בטוחה שהוא יצליח לבטא את

העוצמה שבתוכו... אחרי הכל נישמתו בחרה להלחם ולעמוד באתגרים שניצבים מולו...

 

[kikona126]

אני לא חושבת שזה מהווה נזק לילד

אלא מלמד אותו על מה שיצטרך להתמודד איתו בעתיד, כי גם החברה לא תמיד תקבל את הילד. כשאנו נולדים יש לנו מסלול חיים שעלינו לעבור, והוא יעבור אותו בכל מקרה, השאלה היא האם זה יהיה בדרך הארוכה או הקצרה... לדעתי מהארוכה לומדים יותר

 

[קסמי אהבה]

../images/Emo23.gif...צריך לדעת לאיזו משפחה להיוולד....

נקודת מבט מעניינת

ואני אומרת כל ערב תודה לאלוהים ותודה לילדיי שבחרו בי להיות אמא שלהם

....

 

[kikona126]

אני גדלתי על

"לא בחרתי את שמי הפרטי, לא בחרתי ... אישי אישי ומשפחתי..." טוב במקום שאני אזייף ואגמגם... הנה קישור: http://www.youtube.com/watch?v=gTFerjSbX8c&feature=PlayList&p=DA7F4FAD085A31E8&playnext=1&index=32

 

[חתול בריטי]

עצוב מאוד

אני חושבת שיחסי אמון בבני אדם(כל שכן במשפחה) נבנים על אמון, יושרה, הגינות.וכבוד הדדי. קשה לי להבין ,איך אי אפשר לא להאמין לילד שלך בשר מבשרך. ולאמא הזו הייתי אומרת ,שגם אם לא רואים את החמצן באוויר זה לא אומר שהוא לא קיים. עצם זה שאיני רואה דברים שאחרים כן יכולים,זה לא אומר שהם לא קיימים. יש לי דווקא משיכה עזה לדברים רוחניים,על גבול המיסטי. יש לי רגישות גבוהה מאוד לבני אדם. יש מצבים,בו מישהו נכנס לחדר ומשהו בי מתנגד אליו,גורם לי אנרגיות שליליות. וכמובן שיש מצב הפוך. יש לי המון בעלי חיים. אני מרגישה מאוד נוח בחברתם. הם הכי טבעיים שיש.כמו כן אני אוהבת להציל גורי חתולים זה ממש גורם לי אושר. רות

 

[קסמי אהבה]

../images/Emo24.gifתודה על השיתוף!!!

ועוד קצת על בעלי חיים וילדים.... יש לי כלב קטן בבית

פינצ'ר מעורב עם עוד משהו קטן.... ואני זוכרת ערב אחד שהוא התחיל לנבוח...אל האוויר.... בדר"כ הוא שקט בבית ונובח רק כשמישהו מתקרב לדלת הבית. ובאותו הזמן לא היה שם איש הוא גם לא נבח לכיוון הדלת אלא אל נקודה בחלל הסלון והקטנה שלי שהיתה אז תינוקת התחילה להראות אי נוחות וממש בכתה שניות ספורות לפני שהכלב התחיל לנבוח.... אכן את צודקת... אם לא רואים,זה לא אומר שזה לא קיים...!!!!

 

[יעל עיני]

לא פשוט אבל חלק מהדרך.

קודם כל, צריך לזכור שהילד בחר את ההורים האלו. כנראה שנשמתו ידעה למה... נזק זה עניין של שיפוט. יש לי המון תסביכים מההורים שלי, והרבה דברים וקשיים שאני חווה נובעים מהעבר שלי ומהילדות שלי. יחד עם זאת, לא הייתי מי שאני היום ומה שאני היום בלי זה... אני שנים חשתי ישויות וכשבגרתי הייתי בטוחה שבטח עברתי אונס או הטרדה מינית כשהייתי קטנה. גם כשמתקשרת אמרה לי להגיד להם "לכו"- והם נעלמו לא הבנתי שבעצם הרגשתי ישויות. רק שנתיים אחרי שלמדתי תקשור, הבנתי שכל חיי חשתי ישויות (טוב נו, יכולת קליטה איטית..

). אבל זה היה נחוץ להתפתחות האישית שלי, לחוויות שלי ולמסר שלי. כי היום, כשאני מספרת את זה לאנשים, אני מספרת מהמקום של החוויה האישית שלי ואז לאנשים (שחשים כמוני בדיוק) קל יותר להיפתח ולהבין שהם בסדר... דרך אגב- פורום מגניב!!

 

[קסמי אהבה]

../images/Emo24.gifברוכה הבאה../images/Emo23.gif

גם אני חשבתי שמה שאני רואה זה בעיית ראיה... למה התחושות שלך כלפי הישויות מתחברות לחוויות כל כך שליליות כמו אונס או הטרדה מינית?

 

[יעל עיני]

פרשנות אישית..

אין לי באמת מושג. אבל כשהתחושה היא שעוקבים אחריך, שנמצאים מאחורייך (ובצבע שחור), אז התחושה היא מאוד שלילית... השאר זה כבר הרציונאל שהיה חייב לפרשן את התחושות...

 

[angelitush1]

אמממ ..אני חושבת...

שזה נכון שילד מתפתח טוב יותר כשהסביבה תומכת בכישורים לו ומעודדת ומטפחת אותם. מכיוון שאני בטוחה (לאמונתי האישית כמובן...ואחרי מה שבני אמר לי השבוע...) שילד בוחר את הוריו.. אזי אני מאמינה שחוסר האמון הזה הוא הסביבה אליה בחר להגיע על מנת לפתח את עצמו. ולכן...התמונה הכוללת לא בכוחנו לראות ולכן קשה לשפןט.

 

[פנינה101]

לדעתי? בהחלט מתסכל ופוגע בילד. ../images/Emo23.gif

צריך להקשיב, לפתח שיחה, בהתאם לגיל כמובן להיות ערים וקשובים. הרי זה הילד "שלנו".