לאוריעל

../images/Emo41.gifלאוריעל ../images/Emo41.gif

ראיתי למטה מה שכתבת לגבי הניתוח להעברת הגיד וגם על החששות ורגשי האשמה. אין טעם להתעמק ברגשי האשמה. גם אני עברתי את זה. הרעיון הוא לחשוב מה צריך לעשות כאן ועכשיו כדי שהעתיד של הילד יהיה הטוב ביותר. אל תחששי. זה ניתוח שישפר את איכות חייו עכשיו ובעיקר בעתיד. אם הרופאים ממליצים, אתם באמת חייבים לעשות את זה. תתמקדי במחשבות חיוביות שמה שאת עושה הוא לטובת הילד ואל תעבירי לו את תחושות האשמה והחרדה. הניתוח לא קל בכלל וההתמודדות בחודשים הראשונים אחריו, די קשה מבחינה לוגיסטית. אז אנא, קחי נשימה עמוקה והרבה כוח, תתחזקי ותלחשי לעצמך מנטרה שחוזרת על עצמה: "אני עושה הכול כדי שיהיה לו טוב." מקווה שעודדתי קצת. נ.ב., מי מנתח אותו? והיכן?
 
למעלה