לאחת מהצד

../images/Emo41.gif לאחת מהצד

את שואלת אותי מדוע קשה?... כי כפי שכתבתי באחת ההודעות חונכנו מאז היולדינו שאנחנו בשביל הילדים, או בשביל הבעל { עוד מעט הפימיניסטיות יהרגו אותי} ואין לנו שום דבר עבור עצמינו אנו. ואז...כאשר הגיעה לה התוכחה, נבהלתי וחשבתי שמשהו לא בסדר איתי. אני מאד מסכימה איתך שאחרי התוכחה הכל נראה אחרת, וגם ההתחברות לחיים באה ממקום אחר ומחזק. מאד שמחתי לקרוא את מה שכתבת ומאד התחברתי עם דבריך. אכן אין לי צל של ספק שממקום זה אני אמא יותר טובה, יותר מתפקדת ויותר מועילה. הדברים שכתבתי התיחסו לתהליך, לעיבוד, לתודעה, זה הרי לא משהו שקמים איתו פתאום, זהו תהליך ארוך של שיחות נפש עם עצמך ללא הנחות וללא פניות. לא התכוונתי שכעת קשה לי עם זה, וגם אין לי צל של ספק שכך הבנת. תודה לך על ההתיחסות ושבוע טוב.
 
אני רואה שאת עדיין ערה...

כל כך מבינה מה את אומרת כאן. לחשוב פתאום מה את רוצה, או יותר גרוע...מה את צריכה. איזה הלם... כמה קשה למצוא מה בעצם את רוצה ומה מתאים לך, כדי שתוכלי להמשיך ולחיות ולצחוק ולאהוב. וכמה קשה אח"כ לתת לעצמך את הלגיטימציה לצמצם פערים למקום הזה... אח... פולניה מכורתי... ו..כן. לאט לאט... בנחת. תהליך ארוך. אולי לא נפסק אף פעם..
לילה טוב יקירתי
 

רחלי27

New member
לחשוב מה את רוצה....

כמה זה נכון! אמא שלי אומרת שאני חייבת לפרגן עכשיו לעצמי וכמה שיותר. תמיד אני תופסת את זה אחרי שכבר נפלתי לתוך הכאב בעוצמה שונה מיזו של הפעם הקודמת. יש כאן אולי מישהוא שחוה אובדן של מיספר בני משפחה יחד? ניראה לי שאולי זו תהיה איזו עזרה בשבילי. תודה לכם ויום טוב! רחלי. אני מעתיקה לכאן קטע שכתבתי לפני חודש לפורום אחר זו הדרך הקלה ביותר שלי לנסות להכיר לכם את מה שאני כואבת. תודה על האופטימיות וההישתתפות שאתם משדרים כאן כי באמת זה נותן כח להמשיך הלאה!
 
למעלה