תרשו לי בבקשה לחדד את ההבדל בין
חולה בהכרה מלאה (ועד כמה שידוע לנו, בשיפוט ובוחן מציאות תקינים) שאומר "אני לא רוצה להתפנות" לבין חולה מעורפל (בסכנת חיים או לא) שצועק "הצילו הצילו" (או משהו דומה ברוסית) אבל לא אומר שהוא כן רוצה אמבולנס. (האמור לעיל באופן כללי, אין לי מושג מה קרה במקרה הספציפי והייתי רוצה להאמין שאף אחד במד"א לא השאיר את האדון לגווע לו באתר הבניה). כמה פעמים פינינו שיכורים מהרחוב במצב שבו המקסימום שהם יכלו להוציא מהפה היה אמא אבא וגם זה בקושי, בטח שלא הסכמה לנסיעה לבית חולים?? "החולה סירב פינוי" אינו מצדיק השארה של חולה במצב המסכן את חייו באופן מיידי. לא אתית ומוסרית, וגם מבחינה חוקית הדבר בעייתי. נראה לכם שהחולה נמצא, בטווח הזמן הקרוב, בסכנה למוות או נכות חמורה אך לא ניתן לשכנעו להתפנות למרות נסיונות חוזרים ונשנים? תזמינו משטרה למקום!! רק לצורך הפרופורציות, במידה וחולה כזה מגיע למיון ושם הוא מסרב טיפול אך נראה כי לאחר שיטופל יאשר רטרואקטיבית את מתן הטיפול הוא יטופל על אף התנגדותו לאחר אישור של שלושה רופאים כי הדבר נחוץ. זכרו כי חולה מעורפל, במיוחד מבוגר, לא תמיד מבין את מצבו, היכן הוא נמצא ומי מטפל בו והוא אף לא תמיד ידע להפריד ביניכם לבין המלאך גבריאל הבא לקחת אותו למקום שכולו טוב.