../images/Emo41.gifליריביון אחד,ולמי שפספס את הכתבה בלאישה ..
מכיוון שהעליתי לפורום את הכתבה באיכות זוועה ואף אחד מהפורום לא סרק אותה החלטתי בכיף להעתיק את הכתבה למרות שהיא ממש ארוכה חח אבל בכיף אעשה את זאת לאלה שלא קנו את העיתון ורוצים לראות את הכתבה
.. אז ככה , המראיינת אמרה לדנה מילה ודנה אמרה כל מה שהיא חושבת על המילה הזאת . הצלחה-אחת מסטירות הלחי החזקות שקיבלתי בחיים היא שגיליתי שזה לא שחור לבן כמו שחשבתי - שכשמצליחים מאושרים,וכשלא מצליחים לא מאושרים. גם עם כישלונות וגם עם הצלחות נורא קשה להתמודד.התחלתי את הקריירה בסוג של סערה,הייתי צעירה מאוד בת 21-22 לא הבנתי מה קורה איתי. פתאום את מאבדת את הפרטיות.את רוצה לצאת מהבית ואת נראית קקה-ועוד מישהי כמוני,שלא נולדה בחורה ויש לה רגישויות-וכל הזמן מצלמים אותך.עשרות ילדים מחכים לך מתחת לבית.רמות של הטרדה שאת לא מדמיינת!רדפתי אחרי מעריצים כדי להרביץ להם! אבל כשאת הופכת לדמות ציבורית את צריכה להתנהג יפה.כל פיפס מקבל משמעות של תקיפה חבלנית וכל דבר מקבל מינוח משפטי.עשיתי טעויות.היו לי מצבי רוח.לא ידעתי איך לאכול את זה.כשאת מגלה שקריירה מוצלחת וכסף זה לא הצד השני במשוואה של אושר,אהבה,וחיים אידיאליים,את חוטפת בום. פרטיות-עכשיו עם האלבום החדש והקליפים,יש עלייה מטאורית בכמות הילדים שמזהים אותי.אני נורא מבינה את נינט,שהיו לה קטעים לא נעימים עם התקשורת,אבל היא לא מבינה,המסכנה,שעוד כמה שנים היא תתגעגע לזה.בעוד כמה שנים היא תשב ותתכנן,כמוני,איך להשיג את זה בחזרה,והיא תרצה להתרגש מכל ילד שיעצור אותה ברחוב. קריירה-בגיל 7 אמא גררה אותי ללמוד בקונסברטוריון בכיכר ביאליק בתל אביב.בגיל 14 הופעתי במקהלת הילדים במחזמר "יוסף וכותנת הפסים" ומשם זה התגלגל,אבל בכלל לא דמיינתי לעצמי לאן אגיע. לא תכננתי את זה,אבל זה הסתדר לי טוב כי לא יכולתי להיות עורכת דין או רופאה.בשואו ביזנס הכל הולך,ויש פריקים וגמדים,אבל רופאה קוקסינלית או עורכת דין,זה סיפור אחר.אז הקוקסינליות הופכת לגיבנת.בשואו ביזנס את יכולה לתעל את זה לייחודיות. קאמבק-עכשיו אני מחבקת את המילה קאמבק,אבל בהתחלה היא עיצבנה אותי.הרגשתי מתגוננת ומצטדקת כי מעולם לא הלכתי.כל הזמן עברתי.נכון שלא הוצאתי אלבומים,אבל גם כשאמן לא מוציא אלבום ולא כותבים עלייו שבע שנים הוא יכול להופיע הרבה יותר ממישהו שכרגע יצא "מכוכב נולד" אני לא יכולה להבין משפטים כמו : "איפה דנה נעלמה?".הסבירו לי שברגע שמתרגלים למינון מסוים של חשיפה והוא יורד לחצי,אז זה כאילו שנעלמת.בסדר.כל השנים הופעתי וגיליתי קהלים חדשים,והיו לי אושר וביטחון כלכלי,אז לא אכפת לי שישאלו "לאן נעלמת".ברגע שאני מצליחה,לא אכפת לי מה אומרים. דיווה-דיווה בשבילי זה נוצות.מה זה דיווה ? אנחנו פה במידל-איסט. נכון שיש לנו שכונות יוקרה ואחלה בתי קפה,אבל פה זה עדיין בוגרשוב לא אוקספורד סטריט.אני מאמינה בצניעות.לוקח זמן להפוך לדיווה. אין לך מושג איזו מטמורפוזה עברתי באירופה,מבחינת נימוסים הליכות ועדינות נפש.הפכתי מברווזון לברבור. הייתי תימנייה מבורגשוב,שרגילה לצרוח ולצעוק,ומשהו קרה לי שם להתנהלות הפיזית שלי להליכה,לדיבור ולביטחון העצמי.נורא התעדנתי. בצילומים הישנים שלי אני רואה משהו גס במבט,מחוספס כזה. אני לא רוצה להגיד פריחה,כי אני לא רואה את עצמי פריחה,אבל הייתי רחוקה מאוד מדיווה לפני הפוליש. |דגש|אירווזיון-הלילה של הזכייה באירווזיון היה אחד הלילות הקשים בחיי.עוצמת האושר שהרגשתי ברגע ההכרזה היו מפחידות, ומאז התקשיתי לשחזר אותן. חשבתי שאני הולכת לנוח,לקבל חיבוק,לחגוג ולהרים כוסית,אבל לא נתנו לי אפילו חמש דקות ליהנות מהניצחון. גררו אותי ממסיבת עיתונאים למסיבת עיתונאים. משתיים בלילה עד 5 בבוקר ישבתי והתראיינתי. והיו טלפונים ההיסטריים מכיכר בתל אביב,שעשו לי צביטה בלב. הלוואי שיכולתי להיות שם ! אחרי האירווזיון זזנו ממדינה למדינה באירופה וקרה שביקרתי בשלוש מדינות באותו יום. האמת ? לא מצאתי בזה הנאה,רק עבודה קשה.זה מסוג הדברים שאני לא מתגעגעת אליהם. גיל-אני בת 35 וזה לא מפריע לי.היחס שלי לגיל ולמראה החיצוני הוא פונקציה ישירה של ההצלחה שלי ושל התגובות של האנשים ברחוב,בעיקר גברים. אולי זה יישמע פתאטי,אבל אני מסוג הבנות שנהנות ממחמאה מזדמנת ברחוב.זה עושה לי את זה.אני גם נהנית שמצפצפים לי ואני יכולה ליהנות מעוד אי אילו דברים שנשים שמרניות יראו בהם הטרדה. אני לא מוטרדת מהגיל שלי,כי אני מרגישה שהלוק אחלה והכל יושב איפה שצריך. אני לא מרגישה שאני יפה חיצונית,אבל איכשהו למדתי להתאפר ולהציג את עצמי בצורה יותר נכונה,אנשים אומרים:"היום את יותר יפה".זה בשלות,ובישול לוקח זמן. גבריות-אני בטוחה שהמושגים של גבריות מעוותים אצלי בגלל הרקע שלי,אבל אולי אני עושה לעצמי עוול כשאני אומרת את זה,כי לכל אחת יש זכות לפנטזיה שלה. אצלי גבריות נתפסת במובן השמרני של המילה,המאצ'ואיסטי,גבר שיודע שהוא גבר,שיש לו ביטחון עצמי,שזה דבר שמקסים אותי. גם ההליכה,הפיזיות,נורא חשובות לי. אני לא סובלת גברים עדינים , אני אוהבת את הטיפוס שמרים אותי וזורק אותי,אבל ברומנטיות כמו שגבר מרים אישה על הידיים אחרי החתונה. תל אביב-עיר הולדתי והעיר האהובה עליי בעולם. גדלתי ברחוב חברון,ליג בית קברות טרומפלדור.הילדות,הנשיקה הראשונה,הכל קשור לתל אביב. גם היום,אחי גר לידי,אחותי כמה רחובות מכאן,דודים שלי גרים בבוגרשוב ואני מתה על האיזור הזה.כניראה שאני מפחדת משינויים כי אני אף פעם לא התפתיתי לעבור למקום אחר. אני לא יכולה לתאר את הגעגועים ואת הרצון לחזור הביתה כשאני בחו"ל. המשך בחלק הבא.
מכיוון שהעליתי לפורום את הכתבה באיכות זוועה ואף אחד מהפורום לא סרק אותה החלטתי בכיף להעתיק את הכתבה למרות שהיא ממש ארוכה חח אבל בכיף אעשה את זאת לאלה שלא קנו את העיתון ורוצים לראות את הכתבה
