תלוי למה.
יש כמה שיטות. ל-French binding, שזה רצועה חתוכה לפי 4 מהרוחב הסופי, מקופלת לשניים ותפורה לאורך הצד הפתוח (כך שיש לך צד אחד פתוח תפור במכונה ואילו הצד שמחברים ביד בתפר נסתר יוצא מקופל בלי שוליים פתוחים) אני עושה תמיד בחיתוך ישר. ל-binding רגיל (מקופל פנימה משני הצדדים) אני מכינה בחיתוך באלכסון. עקרונית אני מעדיפה חיתוך אלכסוני מפני שהשמיכות שאני מכינה הן רפרודוקציות של שמיכות עתיקות, שה-binding בהן היה מאוד צר, ובחיתוך ישר יותר קשה לקבל binding צר ו"שטוח". את השיטה של self binding אני לא כל כך אוהבת, למרות שהיא חוסכת זמן, כי כש-binding רגיל מתבלה פשוט מורידים ומחליפים, אבל בשיטה הזו כשהוא מתבלה צריך הבלאי הוא ישר על השמיכה, ואין את האפקט של הגנה על השוליים. ויש טענה, שאני לא יודעת עד כמה היא נכונה, שבחיתוך ישר כל העומס של השפשוף והבלאי נופל על החוט היחיד הרוחבי שנמצא בדיוק בקיפול של ה-binding, בעוד שבאלכסון העומס מתחלק בין כל החוטים (שיוצאים בעצם ממש לרוחב הקיפול), כך שהגימור עמיד יותר. אין לי מושג עד כמה זה נכון - יש לי שמיכה משנות השלושים שהגימור בה באלכסון ולמרות זאת הוא בלוי בדיוק בקפל. איך שלא יהיה, עם סרגל טוב ו-rotary cutter אין שום בעיה להכין אלכסון - את הגימור לשמיכה האחרונה, שהיה חייב להיות אלכסון בכלל כל העיגולים, הכנתי בשעתיים בערך (משהו כמו 12 מטרים).